בראשון ערש"י ובפט"ו, וראה (ט"ז ח') וערכין י"ח. בתד"ה יכול ובהגהות הגר"ב רנשבורג שם מ"ש בזה. ובפסחים ק"כ. מצוה בזה"ז דאו' מרור דרבנן מקרא דערב תאכלו מצות, והק' זקיני ז"ל בס' חידושי הרד"ד דף פ' דתוס' קידושין ל"ז: ד"ה בזמן הקשו הא דמושבות למ"ל לחו"ל הא בפסחים נפקא מבערב ת"מ, ותי' דאיצטריך ב' קראי חד לחו"ל בזמן שבהמ"ק קיים וחד בזמן שאין בהמ"ק קיים, ובפסחים ל"ו. ס"ל לריה"ג דצריך מושבות למעט בכורים שאינו נאכל בכל מושבות רק בירושלים, ואף ר"ע הדר בי' וס"ל כריה"ג, וכ"פ הר"מ בפ"ו ה"ח מחמץ, א"כ מנין דחייב במצה בזמ"ז כיון דלא אייתר מושבות, וקרא בערב ת"מ רק בזמן שבהמ"ק קיים, ונשאר בקו'. ונלפע"ד דהר"מ בפ"ו ה"א כ' מ"ע מה"ת לאכול מצה בליל ט"ו שנ' בערב ת"מ בכל מקום ובכל זמן והק' הל"מ דבפסחים כ"ח: אי' דלר' יהודה מסקינן דבזה"ז מצה דאו' מז"י תאכל עליו מצות, ולר"ש דאינו עובר קודם זמנו מבערב ת"מ, והר"מ פסק בסוף פ"א כר"י דאף לפני זמנו לוקין, וא"כ אמאי כ' כאן במצות מצה בזה"ז מבערב ת"מ והוא קרא דר"ש ולפ"מ שפסק כר"י ילפי' מז"י ת"מ ע"ש, ולפ"ז יהי' קו' חדא מתורצת בחברתה, דהשתא איכא ב' קראי, א' ז"י ת"מ, ב' בערב ת"מ (וקרא דמושבות צריך למעט בכורים לדידן דפסקינן כריה"ג) א"כ אתא חד קרא לחו"ל בזמן שאין בהמ"ק וחד לזמן בהמ"ק קיים, וי"ל שגם ר"ע וריה"ג סברו כר"י בלפני זמנו, ומיושב קו' זקיני ז"ל דאף דמושבות לא מיותר, מ"מ לזמן שבהמ"ק קיים נפקא מז"י ת"מ, וממילא מיושב קו' לח"מ אף דר"מ פסק כר"י מ"מ נפקא מערב ת"מ בזה"ז שאין בהמ"ק, וקרא דז"י בזמן שבהמ"ק קיים, ודו"ק היטב כי הוא ברור:
ובברכות ח': בתד"ה כאלו הק' אמ"ש ועניתם בט' לחדש בערב וכי בט' מתענין כו', מדוע לא מפרש שקאי אלול י' בחדש כמו בראשון בי"ד בערב שפירושו ליל ט"ו, ועט"ז תר"ד סק"ב, ורק י"ל שקודם מ"ת לילה הולך אחר יום וכמ"ש יום ולילה לא ישבותו (נח ח' י"ב) מקודם יום ואח"כ לילה, ואחר מ"ת יום הולך אחר לילה כמ"ש (ויקרא כ"ג ל"ב) מערב עד ערב תשבתו שבתכם (וע' בכוזרי מאמר ב' אות כ', ובאגרת ראב"ע בנדפס בסו"ס ש"ע האר"י ז"ל, בהמקנה קידושין ל"ז: תד"ה ממחרות, ופנים יפות שם, ובחי' זאב בן אריה בש"ס ווילנא שבת פ"ז), וא"ש דאכילת מצה בפ' בא הי' קודם מ"ת ושפיר ליל ט"ו הוא יום י"ד, אבל ועניתם נאמר אחר מ"ת, ואם הוא כונת הפסוק על לילה עשירית הול"ל בעשרה בחדש ולא בתשיעי, ועכצ"ל שקאי על יום ט', וכ"כ בס' דגן שמים ריש פסחים בשס ס' אפריון:
ונשאלתי מהחו"ב מ' א"י קעסטענבערג נ"י מראדאם עפ"ז על ירו' ריש פסחים בראשון בי"ד ת"מ, מה אנן מקיימין אם לאכילת מצה כבר כ' ז"י ת"מ אם אין ענין למצה תנהו ענין לביעור חמץ, וע' קה"ע, וק' הרי פסוק זה נאמר קודם מ"ת ואז לילה הולך אחר יום ואיך נוכל לאוקמי על יום י"ד, וי"ל שהרי הכ' עכ"פ לדורות ג"כ נאמר ומשה כתבו בתורה ולא הו"ל לכתוב כן ובפרט דלישראל במצרים לא נא' ז"י ת"מ ולר"ן גם ב"י לא הוזהרו שם, ע' בפסחים כ"ח. ובר"ן, וכן מצאתי בשו"ת משיב שלום שכ"ב, אולם עדיין צ"ע דתוס' ברכות הבינו ממנו שקאי על ליל ט"ו, ולירו' ל"ק על מאמר הגמ' ועניתם וצ"ע, וע"ע בירחון אהל תורה תר"צ סי' קי"ז, ולקמן (י"ג ז'):
ובפרד"י נח דס'. הבאתי פני"פ שתי' בזה הקו' הא אבות קיימו כה"ת ואסור להם לשבות דהי' להם דין ב"נ, ורק קודם מ"ת לילה הולך אחר יום ושמרו שבת כמו שיהי' אחר מ"ת וקיימו שניהם דעשו מלאכה בששי עד הלילה ובמוצ"ש, וכעת ראיתי לתרץ דבב"ב קי"ט: בצלפחד לש"ש נתכון פי' מהרש"א דהוי מלאכה שאצל"ג, וערשב"א שבת ק"ו. שלצורך מצוה חשוב משאצל"ג, ומעתה כ"ש אברהם דל"ה צריך למלאכה רק שלא יהי' כגוי ששבת, חשוב גבי ישראל משאצל"ג, ולגבי ב"נ הרי עשה מלאכה, וע' במפו' דבב"נ גם משאצל"ג חשוב מלאכה, א"כ הרי עשה מלאכה ועי' בית האוצר בב"נ במשאצל"ג, וח"ס שבת קל"ט: ובשו"ת עני בן פחמא או"ח ל"ו, וחבלים בנעימים ח"ג ק"ו:
שבעת ונכרתה, ערש"י ורמב"ן, בס' כנ"י לאבי תפא"י כ' כפול בפ"כ ללאו בלא כרת, דכזית בכא"פ אינו כבעין רק ללקות ולא לכרת תדע מדמוקי בפסחים מ"ג: בנתחמץ מחמת ד"א ולא מוקי בתערובות בכא"פ דלוקין שם בדמ"ד, ועוד מדבטל ברוב במינו, גם בכזית בכא"פ כתוס' מ"ד. ד"ה איתיבי' מוכח דגם בכא"פ אינו כבעין לגמרי, ומ"ש בכריתות פ"ג מ"ג דבלא שהה בכא"פ בכרת באכל בעין עכ"ל, ודברי' צ"ע דבאכ"פ גם כרת איכא, וע"ש בתפא"י כריתות אות י"ד: וברש"י כאן מה ביתך ברשותך עפר"ת ת"מ, ורמב"ן ממכילתא, פנ"י פסחים ה': ברש"י ד"ה לפי, ופמ"ג ת"מ מ"ז סק"ה, והגהות רב"פ על נובי"ק או"ח כ', ואמרי בינה ה' פסח ד', ושאג"א ע"ח, ושו"ת ברית יעקב או"ח י"א, וחלק"י קמא או"ח ט"ו, ומהאריכות לא העתקתי:
רמב"ן שאין בידו לפקח הגל כו' נשמע דס"ל דוקא במפולת גדולה אבל מפולת שאין הכלב יכול לחפש אחריו צריך ביטול מה"ת, וכ"כ סמ"ג הביאו מג"א תל"ג סקי"ז, והר"ן כ' שאף זה מה"ת כמבואר, ועשו"ת ברית יעקב או"ח ט"ז:
בתיב"ע ברמשא דעשרין ותרין תיכלון חמיע, מכאן יש סמך מה שנוהגין במוצאי פסח לטעום חמץ, ובמעשה רב סי' קפ"ה הגר"א הי' מבדיל על שכר, וע' תו"ת, ונפ"ח או"ח תע"ה ס"ז, ובאו"ח תרס"ו כשיוצאין מן הסוכה לבית עושין היכר להראות שפטורין: