החדש ע' ברכות י': ר"ה כ'., כ"ב., וכ"ה: מגילה ה'. סנהד' מ"ב: ומנחות כ"ט., וס' יראים סי' ק"ג ובספורנו, ורמב"ן כ' אין שם פרטי לחדשים רק ראשון ושני כדי שיהי' זכרון ליצ"מ וימי השבת מונין כך יום ראשון בשבת וכו' ובר' בחיי, ובח"ס כ' שזה תוכחת מוסר שצריכים לכתוב במכתבים יום ראשון בשבת לחדש ראשון כו' להעיד על בריאת שמים וארץ ויצ"מ ולא במספרם של אוה"ע, וע' שער ב"ר, ובס' נטריקן להפמ"ג קו י"ב, ועתו"ס ר"ה ז'. ד"ה מדברי, ובהגהות רצ"ח דסמכו חז"ל לקרא דירמיה (ט"ז י"ד, וכ"ג ז') ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה מאמ"צ כי אם חי ה' אשר העלה מארץ צפון, ועשו זכר ליציאת בבל עי"ז. וברמב"ן כ' ג"כ דמצוה מה"ת למנות חדשים מניסן אע"פ שתחלת השנה אצלינו מתשרי, וכמ"ש בשמות (כ"ג ט"ז, ול"ד כ"ב), מ"מ נמנה ניסן ראשון כדי שעי"ז נזכר נס הגדול ממצרים, וכדי להזכיר גאולה השני' בימי עזרא דשמות החדשים עלו מבבל ומקודם ל"ה שמות רק ראשון ושני, ובעין יעקב פ"ק דמגילה בפי' הכותב, אסור לכתוב שם החדש העמים בציפערין בשטרות ומכתבים למשל ג' חדש מאי ועוברים בעשה החדש הזה לכם ראשון הוא לחדשי השנה וכו', ובס' משנה שכיר סי' י"ח הביא שאסור לקצר שם חדש עמים ולכתוב ציפער:
ודודי הגאבד"ק לאסק ז"ל הי' מצדד להיתר דעולם נהגו כעקרים מאמר ג' פט"ז, ובעשה שאינה מפורשת מוטב שיהי' שוגגין, גם מסברא רק העשה בכותב בלשה"ק ולצורך כמו בגיטין וכתובות ושט"ח, אבל שכותב בלשון העמים וצורך הכתב לדין בערכאות אין קפידא כ"כ, ועשו"ת מהר"ם שיק סי' קע"א, וקובץ בית מאיר תרצ"א סי' ט' בזה, וע"ע בתשב"ץ ח"ב קל"ד, חת"ס חו"מ סי' א' ד"ה נחזיר, ומנ"ח מצוה שי"א אות ג'. - ומענין לוחות ע"ע בחת"ס ח"ו ל"ה:
ובשער אפרים שער י' סעי' ל"ז כ' שנכון לידע אימת המולד שעיקר של שם החודש על חדושה של לבנה שהוא המולד וכן אומרים יחדשהו, "שבהגהות שערי רחמים סקמ"ז בזה, ויש שנוהגין להכריז, ובס' אוהב ישראל פ' בא כ' שאין נכון להכריז בפרהסיא זמן המולד ורמז אין אסתר מגדת מולדתה, וע"ע בגשמי ברכה רות (א' ב') טעם להודיע זמן המולד כדי לחשוב ז' ימים ולברך ברכת לבנה כמ"ש באו"ח תכ"ו ס"ד, ובספר שארית יעקב פ' ואתחנן כ' דאי' במד' דמצוה לחשב המולד והואיל דמזכירין ר"ח מזכירין המולד ע"ש, וי"ל ע"פ ירו' פ"א ה"ב מכתובות, ופ"ו הי"ג מנדרים, ומובא במג"א נ"ה סק"י, וש"ך יו"ד קפ"ט סקי"ג ע"פ לאל גומר עלי (תהלים נ"ז ג) דבת ג' שנים ויום א' שנבעלה ונתעברה השנה בתוליה חוזרין וכן אי' בנדה ל"ח. שיפורא גרם, ומשו"ה תיקנו לידע המולד דיש נפק"מ לענין בתוליה חוזרין, וא"ש בר"פ מטות כ' אל ראשי המטות, וק' למה דוקא בפ' זו באמר לראשי המטות, ורק דכאן נשנו הפרת האב רק בנעוריה ולא בבוגרות וזה תלי' בראשי המטות, וז"ש בהגדה תשעה ירחי לידה, וקשה דמה נשתנו בזה ישראל מאוה"ע ולהירו' א"ש דאם עיברו השנה עדיין לא הי' ט' ירחי לידה, וזה דוקא בישראל, וע"ע בירחון אור תורה תרצ"ג סוס"י י"א, ומקור ברוך ח"ג דף תשי"א:
ברש"י ה' לא דבר עם משה רק ביום וסמוך לשקה"ח, וצ"ע מתנחומא דהראה לו הירח בלילה ואמר לו בלילה, וע"ע בתו"כ צו, וע"ס טל תורה ברכות ד"ד, ובס' אהל שלמה דע"א, וירחון אהל תורה סי' מ"ב בזה, וע"ע שו"ת גור אריה יהודה או"ח קמ"ד שהביא ראי' מרש"י כאן שיכולין לקדש הלבנה משחשיכה אף שעדיין לא לילה בשעת הדחק, וע"ע בחדושי מהרא"ך או"ח ל"ז, בפרד"י בראשית די"א:, ח"ס שבת קמ"ז. והביאותיו בפ' וישב רצ"ט:, כת"א, כל"ח, אזור אליהו כאן, וקו"ד חוב' ו' סי' כ"ה:
ובס' הדוה"ע מביא באר הגולה תכ"ו על הדין הרואה לבנה בחדושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים מסנהדרין מ"ב. ושם לא נמצא זה הלשון ורק בירו' ברכות פ"ט ה"ב, ועי' נדה ל"ח. פרש"י שופר שתקעו בקה"ח, ולא נמצא שקה"ח יהי' טעון שופר, וע"ש בערוך לנר שהקשה כן, וכ' שכוונתו על התקיעה שתקעו בעת הקרבת מוסף ר"ח דבזה עשו סימן שקדשו ב"ד החדש בזמנו כסוכה נ"ד. ע"ש, והנה בכל דבר חדש שיצא מב"ד הי' תוקעים לפרסם, וכמ"ש בנדה מ. ונ"ו: נפק שיפורא דידי' ושרי, ועי' מס' סופרים פי"ט ה"ט שאחר קה"ח בירכו על היין ואח"כ עוד ברכה אחרת, וע"ש בנח"י ובכסא רחמים לאזולאי: