בצקו ערש"י וק' דהול"ל מקודם ושאלו דהי' קודם ויצאו ממצרים, וע"ס מלאכת מחשבת, וי"ל דבא לומר דלכן לא הניחו על החמורים למ"ש רש"י (י"ג י"ג) דחמורים סייעו במשאות כסף וזהב ול"ה מקום להניח הבצק עליהם, וע"כ הי' מוכרחים לטעון בצקם על כתפם, וע' בפני"פ דהי' ביו"ט ואסור מלאכה וכמ"ש בס' יראים ולא כדמשמע מר"ן סוף פסחים דמותרים הי' במלאכה, ובביצה י"ב. כ' תוס' דאף דאמרי' מתוך בעי לצורך קצת ול"ה רשאים לישא כסף וזהב והניחו על החמורים דאין שביתת בהמה נוהג ביו"ט, עמג"א רמ"ו סקי"ב ותצ"ה סק"ג אבל הבצק לצורך אוכל נפש מותר לישא:
משארתם צרורות בשמלותם י"ל שאור שבעיסה היצה"ר המעכב הגאולה צרורות רק בשמלותם היקרות אשר הם יותר מן ההכנסות שיש לאדם, ועי"ז יהרס מצב אחב"י ויעיר הקנאה ושנאה מאוה"ע ועמ"ש בשמות (א' א') מזה הרבה. ובפי' ירושלמי מותר פסחיהן וק' והלא נא' ולא תותירו כו' וע' הדגל תרס"ז סי' ל"ח די"ל דט"ס וצ"ל פטריהון פי' מהנשאר מן המצות, ובתיב"ע ומן דמשתייר מן פטורי ומרורי וירו' סובר דנשארו רק מן המצות, וכ"כ בס' אהבת יהונתן דהוי כמו שירי מצוה וצריכים לחבבם, ועירו' מ"ק פ"ב ה"ג, וסנהד' פ"ח ה"ב ר"י הוה עליל לכנישתא בצפרא ומלקט פירורין (מסעודת קודש) ואכיל משום חבוב מצוה ועי' גליוני ש"ס מגילה כ"ו:, ראב"ע יתרו (כ' כ"ב), ויקרא (ז' י"ח), בתשו' הרב"ז קכ"ד אות י"א, ס' דברי תורה להג' ממונקאטש שליט"א סי' ג', ועמש"ל בפכ"ט. - וע"ע בלקוטי מהר"ם וארץ חמדה ושו"ת הרד"ד או"ח קמא סי' ה' להלכה והביאותי' בפ' ויקהל (ל"ה ח'):
שכמם ערש"י ואו"ח ת"ס ס"ב דמצוה לעסוק בעצמו, ועתו"ת וחת"ס חו"מ קצ"ו מ"ש בזה מוסר: