תושב ערש"י ורמב"ן הקשה מיבמות ע"ה. ועשו"ת שאילת שמואל או"ח כ"ג ויו"ד פ"ב אריכות ובמהרש"א מהד"ב בש"ס ווילנא יבמות ע"א. עש"ה, ובכל"ח כ' על רש"י ת"ל דפסולים מצד ערלים, הא י"ל דוקא בישראל דמחויב במילה פסול ערל לאכול, אבל ב"נ דפטור למול אינו אסור בפסח ערל, ורק רש"י לשיטתי' בפמ"ח דערל היינו שמתו אחיו מחמת מילה א"כ ג"כ פטור ממילה, ואעפ"כ אסור בפסח וע"כ שאין הטעם שאינו מקיים מצות מילה רק גזה"כ וא"כ ה"ה תושב ושכיר:
וכל ערל ל"י בו, רש"י להביא מתו אחיו מח"מ, וערש"י ותוס' יבמות ע'., והרא"ם הק' דהא קיי"ל מומר לד"א ל"ה מומר לכה"ת וא"כ מומר לערלות ל"ה בכלל ב"נ, ובע"ז ס"ד: משמע ג"כ מרש"י דמומר לערלות הוי כמומר לכה"ת, אבל בחולין ד': אי' מומר לערלות הוי רק כמומר לד"א, וע"ס טל תורה, ובבכורות ל': אי' אפי' לחכמים דחשוד לד"א ל"ה חשיד לכה"ת, מ"מ בגר שנתגייר וחשוד לד"א הוי חשוד לכה"ת, וכן אי' בתוספתא פ"ב דדמאי, ולפ"ז ה"ה דבגר אמרי' דמומר לד"א מומר לכה"ת, לפמ"ש בעירובין ס"ט. ובתוס', דהא דר"מ ס"ל מומר לד"א מומר לכה"ת משום דס"ל חשוד לד"א חשוד לכה"ת דשווין זל"ז וא"כ כן בגר, וכ"כ בצפנת פענח פי"ג מא"ב, וכ' הטעם דאם נעשה מומר לד"א הוי כמו הוכיח סופו על תחילתו ובטל הגירות מעיקרא, וא"כ י"ל דבפסח מצרים דישראל נכנסו לקדושה והוי בגדר גרים, וכבר אמרי' מומר לד"א כמומר לכה"ת, ושפיר הו"ל בכלל בן נכר, וכ"כ בירחון קו"ת סי' מ"ד, ובקונטרס זכרון מרדכי בקו"א תי' קו' הרא"ם דכוונת רש"י על פסח מצרים, דאז ל"ה נבדלין מעכו"ם אלא במילה לבד, וא"כ כשהוא מומר לערלות הוי באמת מומר לכה"ת שזה הי' כל התורה במצרים, ושפיר הוכיח רש"י דע"כ הך ערל פי' שמתו אחיו מ"מ ע"ש, אבל בכל"ח כ' דגם בפסח מצרים ל"ה מילה כה"ת, וראי' שהרי אפי' מי שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז וגם כן נימל הי' אסור לאכול הפסח כדמוכח מקרא תושב ושכיר, ואם כן ע"כ במילה ל"ה הגבול בין ישראל לב"נ עש"ה, ובחמד"י מ"ע נ"ז, ובקו"א לדיני ב"נ אות מ"ט, וטו"א חגיגה ד': ד"ה ר"ע: