בבית א' רש"י בחבורה א', עמנ"ח מט"י אות ב' בענין אי כל החבורה רשאים לילך למקום אחר עם הפסח כיון שאינו מוציאו מחבורה, והק' על רש"י כאן עש"ה, ועמש"ל בפ' תרומה (כ"ה ה'):
לא תוציא, ועצם לא תשברו בו, רש"י הראוי לאכילה כו' עאו"ח פסחים פ"ד:, והר"מ פ"ט ה"א כ' דבפסח מוציא אחר מוציא פטור השני כיון שהוציא הראשון נפסל, והוא מירו' סו"פ כ"צ, ושובר אחר שובר באותו עצם פסק בפ"י ה"ד דהשני ג"כ חייב, ובס' תולדות אדם ח"א פ"ד הוציא זה מפסוק כאן דבשבירה כ' לשון רבים, ובהוצאה ל' יחיד לא תוציא, וכן הביאו וה בשם ר"מ חאגיז, אבל הקשו דהא טעם הר"מ דבשבירה חייב השני דעדיין לא נפסל הפסח ואפי' אותו האדם בעצמו אם יחזור וישבור חייב, משא"כ בהוצאה אחר הוצאה אין עליו החיוב דכיון דיצא כבר נפסל ואין חיוב על הוצאות דבר פסול, וא"כ אינו מדוקדק בזה מה דשני קרא מל"י לרבים על אנשים העושים המעשה, וכה"ק בשו"ת בן פורת סי' י' אות ד' וכ' שם לדעת אחרונים שב' שעשאו חייבין בעלמא לבד משבת, וא"כ ב' ששברו עצם חייבין משא"כ בהוצאה פטורין דהוצאה דפסח בעי דומי' דשבת וכמ"ש בפסחים פ"ה: המוציא פסח מחבורה לחבורה א"ח עד שיניח, הוצאה כ' בי' כשבת, וא"כ שפיר כ' בהוצאה ל"י ובשבירה ל"ר, ומדוקדק הל' דבהוצאה בעינן שיחיד יוצא ע"ש, ובזה י"ל בויקרא (א' ה') ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן, והק' בבעה"ת דשני מל"י לל"ר וי"ל לראב"ש בחולין כ"ט: דאין ב' שוחטים זבח א' אפי' בזאח"ז, ואילו והקריבו דקאי גם על הולכה כמ"ש ברש"י והוא מזבחים ד':, והולכה הרי נעשית ע"י רבים בזאח"ז כפסחים ס"ד. קיבל הכהן ונתנו לחבירו, וע"כ שפיר כ' ושחט בל"י והקריבו בל"ר, ודבר זה דהיכי דכ' ל"ר בעושים הכוונה אשנים העושים מבואר בחולין פ"ב: דאי כ' לא תשחט ה"א חד אין תרי לא, כי לא תשחטו ואפי' תרי, וכ"ש כאן דשני קרא מיחיד לרבים ודאי י"ל הכוונה ע"ז, וע"ע כזה ביומא מ"ג. כ' רחמנא ולקחו ונתן דאפי' שקלי תרי ויהיב חד, וכ"כ הרידב"ז בהשמטה לירו' סוף מו"ק ע"ש, אבל במנ"ח מ' ט"ו אות א' כ' דדוקא בשבת ב' שעשאו פטורים, אבל כאן ב' שהוציאו אפי' זה יכול וז"י חייבים דאין לנו קרא לפטור ע"ש, אבל אפ"ל ע"פ מנ"ח שם באות ב' דאיסור הוצאה חוץ לחבורה ל"ה רק ליחיד, אבל אם כל החבורה רוצים לאכול במק"א ל"ש איסור חו"ל, ולכן כ' בהוצאה ל"י לרמז דרק היחיד אסור להוציא אבל בשבירה ל"ר דגם רבים מוזהרים כיחיד, ובאמת מבואר בירו' פ"ז הי"ג דאם נמנו חבורה א' על הפסח והוציאו ב' או ג' מחבורה פטורין מפני שבני החבורה הנשארין ראוין הם להימשך אצלן ולאכול במקום שהן ונחשבים כחבורה בפ"ע, ודוקא ביחיד שהוציא חייב שאין דרך הרבים להימשך אחר היחיד ע"ש, וא"ש בשבירה כ' ל"ר דליכא חילוק בין יחיד לרבים, אבל בהוצאה כ' ל"י, דבב' ליכא איסור כלל, וע"ס ד"א, זית רענן להגר"ל מלאסק ז"ל, בכל"ח ויקרא בק"א על פ' בא, ובשו"ת מחזה אברהם או"ח קי"ז:
עוד ראיתי בשם הר"מ חאגיז דהוצאה אינו נוהג רק בפסח ראשון כמ"ש בר"מ פ"י הט"ו לכן כ' ל"י ובשבירה ל"ר לרמז דיש לאכלו בפ"ר ובפ"ש, וע' הגהות מהגר"י בכרך בש"ס ווילנא זבחים ס"ו. שהביא צ"ק דמנ"ל דועצם ל"ת בו דילמא דא"צ לשבור, דהו"א דצריך לשבור כדי לבדוק אם לא ניקב קרום של מוח דמזה ילפי' בחולין י"א. דאזלי' בת"ר וקמ"ל דא"צ, ותי' דיליף מפ"ש דכ' ועצם לא ישברו, ואינו נראה דאמרי' בפסחים פ"ד. בו בכשר ולא בפסול א"כ מוכח דכוונת הפסוק ללאו, וגם להתירוצים הנ"ל דהכוונה להביא שובר אחר שובר או דבשבירה אפי' ב' שעשאו חייבים, עכ"פ מוכח מזה דללאו הוא דאתי, ובכל"ח הביא מהגרע"א ז"ל שהקשה על הגמ' חולין דילמא ניקב קרום של מוח, הא אמירה לעכו"ם רק שבות, ואם כן מה"ת יש עצה לשבור העצם ע"י עכו"ם ולבדוק הקרום, ותי' הגרי"מ מבריסק ז"ל ע"פ הפני"פ שפי' המכילתא כל מלאכה ל"י אפילו ע"י אחרים, כיון דקודם מ"ת היה להם דין ב"נ וכתשו' מ"ב דמב"נ לב"נ יש שליחות לכן אסור אמירה לנכרי מה"ת במלאכת יו"ט (ועמש"ל י"ב ט"ז), ומעתה ה"ה שבירת עצם ע"י ב"נ אסור בפסח מצרים מה"ת מצד שליחות, אבל באמת בפסח מצרים ל"ה פוסל כלל טרפות, דקודם מ"ת ל"ה פסול טרפות בקרבנות וכמ"ש בכל"ח בפ' נח, ועי' מה שכתב בזה בירחון קול תורה שנה א' סי' נ"א.
וראיתי במנ"ח מצוה ה' אות א' שמביא גמ' פסחים צ"ו. דק"פ טעון בקור ד' ימים כתמיד ובכ"מ פ"א ה"ט מתו"מ מביא דתמיד צריך ביקור, ובהל' ק"פ לא הביא זה, וצ"ע שהשמיטו, ובסוכה מ"ב. ובתוס' משמע דביקור לעיכובא ואפילו בדיעבד פסול אם לא ביקר ד"י אפילו אין בו מום, והר"ם לא הביאו ובכפ"ת עמד בזה, ובאומר השכחה להגרי"פ פסחים מיישב זה ע"ש: