המול לו בבל"ע דרוש כ"ה כ' דבמד' אי' דישראל עע"ז במצרים, ורצה ה' שישובו, צוה ליקח שה שהי' ע"ז ולשחטו הגם שהי' סכנה בדבר, וגם לא יטמינו עצמם רק צ"ל בביתם כמ"ש ואתם לא תצאו כו' גם לצלותו שלם ויהי' ריחו נודף, וגם שלא יסמכו על גבורתם נצטוו למול עצמם, וכמו בשמעון ולוי שידעו חמס אנשי שכם, ציווי שימולו ועי"כ יחלשו, כן כאן הי' הכל שיסמכו על ה', וזה יהיה כפרת עונם של ע"ז ע"ש, וכן בימי יהושע צוה ה' שימולו שנית (יהושע ה' ב') וסכנו נפשם ועשו כאבותיהם, ועי' במאסף דרושי ח"ב במילי דרבנן, ובס' קטרת סמים:
וע"ס זרע אברהם סי' ל"א על מ"ש כאן וכי יגור אתכם גר המול לו, צ"ע אם בא להזהיר על זכרים שנולדו לו לאחר גירותו פשיטא הא לא עדיף מישראל דמילת זכריו מעכבתו מפסח, ואם הכוונה שנולדו לו בהיותו נכרי, הא כי נתגייר לית להו חייס ואמאי מעכבתו מפסח, וי"ל למ"ש הר"מ פ"ט ה"ב מעבדים, דעכו"ם מוכר בניו ובנותיו שנ' מהם תקנו עכ"מ, הרי דעכו"ם יש לו קנין הגוף בבניו, אף שישראל אין לו קנין רק בבתו הקטנה, וי"ל דמשו"ה הדין בב"נ דב"ת יכול ליקח בניו לעבדים דכ' והנשה בא לקחת את שני ילדיו לו לעבדים (מ"ב ד' א'), ולפי זה אף שנתגייר נהו דפקע ממנו היחס מ"מ קנין ממונו לא נפקע והוי כמו מילת עבדיו דמעכבין האדון מפסח, ולכן אמרה תורה המול לו כל זכר אף הזכרים שנולדו בהיותו עכו"ם:
וכל ערל ל"י בו, רש"י להביא מתו אחיו מח"מ, וערש"י ותוס' יבמות ע'., והרא"ם הק' דהא קיי"ל מומר לד"א ל"ה מומר לכה"ת וא"כ מומר לערלות ל"ה בכלל ב"נ, ובע"ז ס"ד: משמע ג"כ מרש"י דמומר לערלות הוי כמומר לכה"ת, אבל בחולין ד': אי' מומר לערלות הוי רק כמומר לד"א, וע"ס טל תורה, ובבכורות ל': אי' אפי' לחכמים דחשוד לד"א ל"ה חשיד לכה"ת, מ"מ בגר שנתגייר וחשוד לד"א הוי חשוד לכה"ת, וכן אי' בתוספתא פ"ב דדמאי, ולפ"ז ה"ה דבגר אמרי' דמומר לד"א מומר לכה"ת, לפמ"ש בעירובין ס"ט. ובתוס', דהא דר"מ ס"ל מומר לד"א מומר לכה"ת משום דס"ל חשוד לד"א חשוד לכה"ת דשווין זל"ז וא"כ כן בגר, וכ"כ בצפנת פענח פי"ג מא"ב, וכ' הטעם דאם נעשה מומר לד"א הוי כמו הוכיח סופו על תחילתו ובטל הגירות מעיקרא, וא"כ י"ל דבפסח מצרים דישראל נכנסו לקדושה והוי בגדר גרים, וכבר אמרי' מומר לד"א כמומר לכה"ת, ושפיר הו"ל בכלל בן נכר, וכ"כ בירחון קו"ת סי' מ"ד, ובקונטרס זכרון מרדכי בקו"א תי' קו' הרא"ם דכוונת רש"י על פסח מצרים, דאז ל"ה נבדלין מעכו"ם אלא במילה לבד, וא"כ כשהוא מומר לערלות הוי באמת מומר לכה"ת שזה הי' כל התורה במצרים, ושפיר הוכיח רש"י דע"כ הך ערל פי' שמתו אחיו מ"מ ע"ש, אבל בכל"ח כ' דגם בפסח מצרים ל"ה מילה כה"ת, וראי' שהרי אפי' מי שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז וגם כן נימל הי' אסור לאכול הפסח כדמוכח מקרא תושב ושכיר, ואם כן ע"כ במילה ל"ה הגבול בין ישראל לב"נ עש"ה, ובחמד"י מ"ע נ"ז, ובקו"א לדיני ב"נ אות מ"ט, וטו"א חגיגה ד': ד"ה ר"ע: