למשמרת ערש"י ואוה"ח פי' שצריך שמירה כדין קדשים כיון שקרא עליו שם פסח, וצ"ע הא לשאר קדשים א"צ ביקור רק פסח ותמיד, ועמ"ש בזה בכל"ח ראה אות ג', ובתיב"ע קטיר ונטיר עד ארביסר עשו"ת מור ואהלות דף ה':
ושחטו רש"י כל הקהל ועשפ"ח ומהרש"א קדושין מ"ב., ואור חדש וס' מר שמואל שם אריכות:
תיב"ע ויכסין יתי' כהלכתא, וצ"ב שהל' שחיטה עדיין לא נמסרה להם ומה כהלכה, ואף שהיו שומרים הל' שחיטה מקודם כמ"ש רש"י חולין צ"א. פרע להם ביה"ש שלא יאמרו בשר נחירה אוכל דאע"פ שלא הי' תורה מקובלין הי' מאבותיהם, אך בתד"ה כמ"ד כ' להראות להם הנחירה שאינו אוכל אמה"ח וקרא בית השחיטה שנחירתן שחיטתן, ועל הנחירה עצמה לא נצטוו ב"נ דאינה נחשבת בין ז' מצות בסנהדרין נ"ו., אך נהגו בנחירה שלא לאכול אמה"ח, ומ"ש תוס' שנצטוו על הנחירה רק מצד אמה"ח, אולי צ"ל שנצטוה פי' אותו שהוא על ביתו של יוסף נצטווה מאתו להראות להם הנחירה שמקיים מצוות ב"נ בנחירה, ופי' זה משמע מחי' הרשב"א שם ומס' מים חיים להפר"ח, וגם י"ל שהכוונה כהלכות הפסח שנשחט בג' כתות ואינו נשחט על היחיד כפסחים ס"ב. וצ"א. ומכילתא בא פ"ה סי' ה', וכמ"ש תי"ט פסחים פ"ט מ"ה בשם ירו' דגם בפסח מצרים נהגו דברים אלו:
בין הערבים. ערמב"ן שקה"ח אינו אלא עד פלג המנחה שעה ורביע, ובשאג"א סי' י"ז עמד ע"ד דשקה"ח הוי שעה ומחצה קודם הלילה או שעה וחומש כפי הפלוג' פ' מי שהי', ודעתו דדוקא שחיטת הפסח אינו כשר לרמב"ן אלא עד שקה"ח אבל הזריקה כשר עד צה"כ, ועתו"ס זבחים נ"ו. ד"ה מנין, ובש"א שם אריכות, דלר"מ עכ"פ מפלג מנחה הוי ספק דאו' ולמה כ' עד סוף היום, ועמנ"ח מצוה ה' אות ג' מזה, וקו"ת חוב' א' סי' ה' בהגהות, ברש"י וא"ע ורמב"ן, ומ"ש רמב"ן בסופו מנחה מל' מנוחת השמש והשקט אורו הגדול עי' בזה בתי"ט פ"ד מ"א מברכות, ובהגרי"ב פסחים ק"ז. מאבודרהם, וביומא כ"ח: בשם הערוך:
ברש"י ראה שאין בידם מצוה נתן דם פסח ומילה, וקשה למה דוקא ב' מצות אלו ועי' במשכיל לדוד, ובלב אריה חולין קמ"א. כ' ע"פ בכור שור ב"ב ט': אף דש"מ בהאי עלמא ליכא, אבל אי פירש מעבירה דנותנין לו כעושה מצוה יש שכר בעוה"ז, דבמ"ע אם אינו מקיים אין עונשין בעה"ז, משו"ה גם שכר אין נותנין בעוה"ז בקיומה, אבל ל"ת דעונשין בביטולה גם שכר נותנין בפרוש ממנו (ולפ"ז י"ל המכילתא ורש"י משכו מע"ז וקחו לכם היינו כיון דעבדו ע"ז עד עתה ועכשיו יפרשו ממנה נמצא מגיע להם שכר בעה"ז ובשביל זה נגאלין) ולכך רצה ה' לזכותם במצות שיהי' שכר בעוה"ז, ובפסח ומילה יש עונש כרת בביטולם, ויש שכר ג"כ בקיומם, וע' בהגדה מעשה נסים ד"ה ברוך המקום, ריח דודאים דכ"ג: קו"ד חו"ד סי' ה' דרוש נפלא בזה, ובארץ חמדה, וע"ל (י"ב כ"ט) ובגשמי ברכה שה"ש (ה' ב') בהא דנזיר מ"ח: וש"ד, הרי שהי' הולך לשחוט פסחו ולמול בנו כו' למה תפס ב' מצות אלו, ולהנ"ל א"ש אפי' ב' מצות אלו שנדבקו עוד במצרים, והם בכרת נדחו מפני מת מצוה: