ומצות על מרורים יאכלוהו, בפסחים קט"ו. הלל הי' כורכן בב"א פסח מצה ומרור לקיים מ"ש על מו"מ יאכלוהו, והק' למה הביא פסוק בפ"ש (בהעלותך ט' יא) ולא פסוק דכאן ובהגהות רש"ש כ' דלא מוכח אלא על פסח ומרור ביחד אבל מצה לא שמעי' מינה, ומפ"ש משמע על שלשתן וגלי לן בפ"ש וה"ה לראשון ע' בדצ"ו. ובתוס', וטעם שינוי לשונות נ"ל דבפ"ר אף מי שאינו עשה פסח חייב במצה כמו בזה"ז לרבא, וערל וטמא ושהי' בד"ר לכ"ע, להכי כ' כאן ואכלו את הבשר וגו' ומצות, ופי' דיאכלו הבשר וגם יאכלו מצות דואכלו שב על תרוויי' (ובזה א"ש קו' שאג"א על הרא"ש דהא בעי קרא דבערב תאכלו מצות על כזית ע"ש דזה כבר שמעי' מן ויאכלו דקאי נמי עלי') אבל מרור אינה חובה רק לפסח, וכמו בזה"ז דרק דרבנן, ומ"ש אבל אוכל במצה ומרור נ"ל דתיבת ומרור שיגרא דלישנא הוא כמ"ש גרושה וחלוצה עתי"ט פ"ט מ"ג דיבמות, לכן כ' על מרורים יאכלוהו פי' לפסח אבל מרור בפ"ע אין בו חובה כלל, אולם בפ"ש דגם מצה בפ"ע אינה מצוה כלל רק שחיוב מצה ומרור באים בגלל פסח, לכן כ' שם עמו"מ יאכלוהו וכ"מ מל' רמב"ן כאן:
ובמכילתא פ"ו סי' ל"ט כ' מנין שאם אין להם פסח יוצאים יי"ח במצה ומרור כו' על מו"מ יאכלוהו, וגם כאן ק' של"ה פסוק דפ' בא, וכה"ק בתוה"מ למלב"ם, וי"ל דבפ"ר הי' הרבה טמאים ולא נפטרן ממו"מ, אבל בפ"ש אכלו פסח מו"מ, וכשמדייק במכילתא שיוצא בחד בלא השני מייחסו לפ"ר, והלל שיליף שמצוה לכרכם מביא סעד מפ"ש, וראיתי בשו"ת עצי לבנון ט"ז שהאריך בזה, ובס' הדוה"ע כ' כי בפ' בא יל"פ ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות, ואח"כ על מרורים יאכלוהו, כלו' שיחזרו ויאכלו הפסח עם מרורים, ומהצורך לאכול ב"פ, פ"א עם מצה ופ"א עם מרור. אבל בפ"ש כ' מפורש על מו"מ יאכלוהו והוא כדרך שפי' רש"ש, וע"ע פסחים ק"כ. ומ"ש מרור דכ' על מו"מ יאכלוהו כו' וק' ג"כ למה הביא קרא דפ"ש, ע"ס צבי לצדיק פ' בא, וכן ק' בקידושין לו: מושב כו', כן במד"ר איכה (ג' ה') השביעני מרורים זה יום א' של פסח דכ' על מו"מ יאכלוהו ותמוה דזה הפסוק בפ"ש, ובמדרש ציין בא י"ב וצע"ג, וע"ע בח"י תע"ה סקי"ג בדבר השמטת הרמב"ם את הפסח מכריכה והי' גורס הי' כורך מצה ומרור ביחד ולא פסח מו"מ ע"ש. ובשו"ת שער אפרים נ"ד בזה, ובהגדה מגדל עדר בשם כנפי יונה המליץ בעד הר"מ דמצד שאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זתים לכן ההכרח להסתפק רק בב' זתים מו"מ ע"ש, אך ק' דמי הגיד להר"מ איזה מהזתים לקרב לכריכה ואיזה לרחק מצד שלא יכילנו בית הבליעה, וגם כבר כ' המרדכי דרק כשאוכל שלם אבל במרוסק מחזיק טפי מב' זתים וע"ש בבגדי ישע על המרדכי, וגם רק מצוה מן המובחר לבלוע יחד זית מצה ומרור כמ"ש בט"ז תע"ה סקי"א, ומן הדין א"צ דדרך אדם לאכול בלעיסה ובאכילת ג' זתים אין הפסק, וגם לר"מ חצי המשך שיעור שהיית פרס ג' בצים (עמג"א ר"ס תפ"ו, ותשו' בנין ציון החדשות ל') ובכל מקום נחשב אכילה בכא"פ לבת אחת. ומהגה"ק מאוסטראווצא ז"ל שמעתי מה שנוהגין לומר בשה"ג הגדה עד ר"ג אומר, דבירו' הובא בתוס' ר"פ ע"פ ד"ה לא, האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו בבית חמיו ומצה עשירה מותר, וא"כ מהצורך למנוע לומר הגדה בע"פ שחל בשבת כמו דאינו רשאי לאכול מצה, ומיושב דהא ר"ג אומר כל שלא אמר ג' דברים הללו לא יי"ח והוי כמצה עשירה שמותרת בע"פ: