נא רש"י בל' ערבי וצ"ע דבפסחים מ"א. שרש"י שהוא לשון הקדש ועא"ע, וירו' פסחים פ"ז ה"ב.
ובשל הכוזרי מביא שאלות האפקורסים איך דרשו בחולין קט"ו. מן ובשל מבושל שנ' בק"פ יש לך בישול אחר שהוא כזה, בשר בחלב, ואמר הגה"ק מאסטראווצי ז"ל המילוים מן מבושל עם הכולל עולים תקס"ב כמנין זהו בשר בחלב, צא וחשוב:
במים ערש"י ורא"ם ומהרש"א פסחים מ"א. - ושם בישל בחמי טברי' חייב, וזקיני ז"ל בחידושי הרד"ד פסחים דע"ו ע"ג הק' דאיך משכחת לה, דפסח אינו נאכל רק בירושלים, ובד"ח: מפני מה אין חמי טברי' בירו' כו'. ואם הביאוהו לטברי' נפסל ביוצא, ואם הביאו ח"ט לירו' נצטנן, וגם הוי כלי שני, ורק משכחת בשעת היתר הבמות, וכ"כ במראה הכהן בש"ס ווילנא, אך ק' הלא מה דהוי הוי, ולעתיד במות לא יותרו כזבחים קי"ג: וכן הר"מ בפ"ח ה"י מק"פ כ' זה ואין דרכו להביא מדיני במות, ורק י"ל דרש"י כ' מעינות החמין וכוונתו אם נמצאו מעינות רותחין בירושלים, וראי' מסנהד' ק"ח. בחמי טברי' ופרש"י שמעינות של דור המבול הי' רותחין, וק' דר' יוחנן בעצמו ס"ל בזבחים קי"ג. דלא ירד מבול לא"י וטברי' בא"י, וע"כ הכוונה לכל מעיני חמין, ועי"ל דמשכחת ע"י שיעלה צינור שיהי' מוליך מטבריה, ועי' בזה בתו"ת ושו"ת שם אריה יו"ד סי' ל"ב, ובאגלי טל מלאכת אופה בזה:
ראשו על כרעיו, רש"י צולהו כולו כאחד, והק' רא"ם למה הכריע כריה"ג והלכה כר"ע ועשפ"ח, ובצל"ח פסחים ע"ד. תי' דר"ע דאמר כעין בישול הוא, לא משום איסור בישול הפסח קאמר דבצלי קדר פליגו, ולרש"י מ"א. לרבנן שרי צלי קדר וא"כ יהי' ר"ע לא לרבנן, אע"כ דכוונת ר"ע כעין בישול כמו תוך הקדרה ואין הדם נפלט, וריה"ג מתיר כמו מולייתא, וא"כ הפלוגתא משום דם, ומה"ת דם שבישלו מותר, אלא דז"א דרש"י בחולין ק"ט. וש"ד כ' דם שבישלו אסור מה"ת, אך רש"י כאן פי' זה בפסח מצרים, ואז עדיין לא נצטוו על דם ושפיר הי' יכול ליתן הבני מעים לתוכו אף לר"ע:
ובשו"ת שם אריה בהוספות סי' ד' הק' על הצל"ח דחוץ מאיסור דם, הלא דם מז' משקין והוי כבישול בשאר משקין, ותי' להנ"ל דעיקר טעם דר"ע שנתבשל בדמו א"כ בבני מעים אין איסור, אך זה בקבה כרס ודקין בחולין קי"ג. דאין מחזיקין בהם דם. אבל שאר ב"מ לב כבד וריאה מחזיקין דם, וכ' הראשונים בחולין דף נ' דבלשון תנאים הכל בכלל ב"מ אבל בלשון אמוראים אין ב"מ רק כרס ודקין. ועט"ז וש"ך ע"ה, א"כ א"ש דבמשנה דאי' נותן ב"מ לתוכו היינו כל ב"מ כלשון תנאים וע"ז פליג ר"ע דהוי כבישול והיינו אותן ב"מ שיש בהם דם, אבל בחומש כ' רש"י ב"מ היינו כרס ודקין וקבה שאין מחזיקין בהם דם, דבלשון אמוראים אין בכלל ב"מ רק אלו, וה"ה בל' הפוסקים ורש"י, וא"כ שרי אף לר"ע, ועפ"ד הצל"ח י"ל ק' הרא"ם דבפסחים מ"ד. סובר ר"ע טכ"ע דאו' ואוסר שפיר משוס דם, ורש"י לשיטתי' דטכ"ע דרבנן פי' בחומש דאין איסור משום דם רק מדרבנן ולאיסור דרבנן אין לחוש בפסח כמ"ש תוס' למ"ד כבדא עלוי בשרא עש"ה. ובאו"ח הביא נח"י דדברי הרא"ם תמוהים דמדכ' רש"י ונותן ב"מ לתוכו והשמיט כרעים מכלל דס"ל לרש"י דבב"מ ר"ע נמי מודה דנותן לתוכו ולא פליג ר"ע רק בכרעים. ועשפ"ח, והאו"ח תמה עליו דמרש"י ר"פ כ"צ נלמד דס"ל דנותן ב"מ חוצה לה, וכ"כ בביצה כ"ב: ד"ה מקולס:
ובס' ארבעה טורי אבן כ' דפלוג' ריה"ג ור"ע תלי' בפלוג' דתנאי סוטה ל"ז., והוא פלוג' ר"י ור"ל לעיל בשוחט על חמץ אי בעינן על ממש או סמוך, וריה"ג ס"ל דעל כרעו על ממש וע"כ לא חששה התורה לבישול, ור"ע ס"ל על בסמוך ותלינן חוצה לה ופוסק רש"י כריה"ג ול"ק הא הלכה כר"ע מחבירו כיון דבפלוג' זו פליגו הרבה תנאים, ובכל"ח ויקרא בקו"א על בא דקכ"ט האריך בזה אי ק"פ יהי' אסור במליחה דקיי"ל מליחה כרותח דצלי והוי צלי מחמת ד"א:
ובר"מ פ"ח ה"א מק"פ כ' מגופו של כבש, ובצפנת פענח פ"ג סו"ה י"ג מערכין, הוציא מזה דבבני מעים אין מצות אכילת ק"פ דקיי"ל אוכליהן לאו בר אינש, ועפ"ז חידש דאין בהם איסור מבחוץ לחבורה ומבע"י, וע"ש בכל"ח בזה, ובהסכמה לס' בכורי שלמה מהגר"י מהרמילוב ז"ל, ובירחון אהל מועד ח"ב: