ויהי בשלח, לפי שבנ"י לא יצאו מעצמם ברצונם רק בשלח פרעה את העם, וכ' בפ' בא (י"ב ל"ט) כי גורשו ממצרים, לפיכך ולא נחם וגו', כי לא הי' בטוח שלא ירצו לחזור. ועי' בתיב"ע, ובתו"ס ב"מ ע': ד"ה תשיך, הק' כיון דרבית עכו"ם שרי למה לא חיה אותו שהלוה ברבית במתים שהחי' יחזקאל, כדאי' בת' ירושלמי והוי כד שלח פרעה כו', וכ' בהגהות מהרצ"ח דבת' ירו' בשלח וכן בת' יונתן יחזקאל לא נמצא שום רמז בזה, ורק נזכר שהי' מבני אפרים שיצאו קודם הזמן, וכן אי' בסנהד' צ"ב., וראי' מ"ש חכם א' שהי' לפני רש"י, דנוסף על ת' יונתן עוד ת' ירושלמי על נביאים, והי' מלא דרשות כמו ת' ירו' עה"ת, וכן רש"י הביא במשנה תענית כ"ו: ירו' מנביאים, ובירחון הפלס תרס"א צד של"ט הביא דבפייט ז' של פסח ד"ה תרגלת אי' כמ"ש תו"ס ונשמט מירו' של תורה, ובמחזורים שלנו לא נמצא:
במד"ר מי צוח וי פרעה, ד"א משה, ובכ"ס כ' דמשה צוח וי על ולא נחם דרך פלשתים דאז ל"ה חסר להם מים ולא בא משה לחטא מי מריבה שעי"כ לא בא לא"י, ובדברי מד' אין שילוח אלא לשון לוי', עי' בחידושי הרד"ד על פסחים ד"ב ברש"י ד"ה הבוקר. עי"ל דאותו פרעה שישראל הי' לצנינים בעיניו, כשראה שעזבו מצרים צוח וי, כך דרכי הצוררים עד עתה, שעל כל צרה ישראל אשמים, ואעפ"כ ישימו מכשול על דרכנו ולא יניחו אותנו לעלות לא"י, וידעו שישראל מביאים תועלת לארץ, וכמ"ש ונברכו בך כל משפחות האדמה (לך י"ב ג'), ויודעים שבנ"י בכחם לבנות פתום ורעמסס בעדם, וכמו ביוסף שכ' (וישב ל"ט ב'), ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, ויהי בבית אדוניו המצרי, הצלחתו הי' בעד אדונו המצרי, וגם נחוצים לבנ"י להשתמש בהם בחור שעיר לעזאזל לשכך חמה ההמון מלהתקומם נגד הממשלה, וניתנה רשות למשחית על פאגראמים, וז"ש חז"ל שנצטרע פרעה ושחט ילדי ישראל, ר"ל צרעת המרד פרחה בהממשלה ורצו לרפאות ע"י שחיטת ישראל, וחשב בלבו שלא טוב עשה שחסר לו כעת שעיר לעזאזל בעת שיהי' מרידה, אבל להעם ל"ה להגיד זאת, ורק שנחוצים לבנות ערי מסכנות, וז"ש (י"ד ה') ויהפך וגו', כלו' לא הגיד מה שבלבו, רק הגיד ההיפך מה זאת וגו', ודאג שישראל הי' טובים לעבודה, וכ"ה במד' ולא נשאר ארבה א' בכל גבול מצרים, שנסתלק לגמרי אף הארבה שהי' מקודם במצרים (עמ"ש י' י"ט), וכן בל"ס בשאר מכות, וצוח וי כשישראל עזבו מצרים, אבל גם משה צוח וי, כשישראל עשו צעד הראשון לפדות עצמם, ל"ה יכול ה' לנחותם דרך פלשתים, וירא שיתנו נפשם לחזור לבנות ערים בעד שונאיהם, מלהלחם עם המכשולים שיפגעו על דרכם לארץ אבותיהם, כן עלינו לצוח וי נגד אותם שיש לאל ידם לעלות לא"י, ואומרים שדרך איננה סוגה בשושנים ארי בדרך וכו':
ינחם ערש"י, ובבראשית (ו' ו'), ולא הזכיר הך דהכא:
מלחמה רש"י עמלק וכנען, ע' בכור שור סנהד' צ"ב. בבני אפרים שטעו בקץ מלידת יצחק והרגום בני גת, ואע"ג דמרש"י כאן משמע של"ה יראים מפלשתים שפי' עמלק וכנען, וזז מפשוטו דשמא הפלשתים ילחמו עמהם, וי"ל דבני אפרים דעברו, שהי' קודם הזמן, משא"כ כאן יצאו בזמן, הרשות בידם לעבור דרך ארצם, אך ק' למה דחק רש"י לפרש עמלק וכנען, דילמא הפלשתים יעברו אשבועתם כשהי' באמת כבסוטה י'., וע"ס גרש כרמל, וי"ל לפ"מ דקיי"ל ביו"ד רל"ו ס"ז דב' שנשבעו לעשות דבר א', ועבר א' על השבועה השני פטור, (ועט"ז סקי"ג שהביא ראי' מסוטה, שאמר משה ליוסף הגיע השעה כו', וק' של"ה מרדכי שבועות סי' תשפ"ג שהראי' לזה מדאמרי' התם הוחלה שבועתו של אבימלך וצ"ע) והדק"ל כיון שפלשתים היו ג"כ פטורים משבועתם א"כ יש לחוש ממלחמות פלשתים, וי"ל כיון שלא עברו כל ישראל על השבועה רק בני אפרים, לכן עדיין לא הוחלה שבועת אברהם, ועפרד"י ויחי דף ש"ס.:
ובפרד"י בראשית ל"א. הבאתי ח"ס דיש ללמוד מה' דהוציא ב"י ממצרים, והיו כל כך עמוסים בעבודה עד שלא ידעו שום ד"א, והיו כתרנגולים שמנקרים באשפה, ולא ידעו זמן סעודה כמ"ש ביומא ע"ה: וטוב הי' לנהלם לאט לאט ללמדם ד"א, וע"י הדרגה יהי' יכולים לקבל התורה עש"ה, וידוע דפלשתים היו יותר מתוקנים במדות ממצרים, וה' מיחה ביצחק שלא לירד למצרים וגר בפלשתים (תולדות כ"ו ב'), ומהראוי שילכו דרך פלשתים וללמוד מנהגיהם, ומהם יעלו למדרגה עוד מעילה עש"ה, וז"ש ולא נחם וגו' פן ינחם העם בראותו מלחמת היצר וישיבו להיות מצרים: