ועבדת ערש"י, ובריח דודאים דנ"ה. כ' כמו אכילת קדשים נקראת עבודה כן להיפך סעודת רשעים נקראת זבח מתים מתדבק מסט"א, וקדשים נאכלים במקום קדש, אמנם במצרים נאכל במקום טומאה ועכ"ז נקרא עבודה, והטעם כי ת"ח צריך שמירה דמתקנאים בו הסט"א וכשהי' ישראל במעלה גדולה הי' צריכים לאכול במקום קדש שאין לסט"א מקום שם, לא כן במצרים קודם קבלת תורה, סט"א לא התקנאה בהם, הי' יכולים לעבוד גם שם, ובזה יש התנצלות מה שאכלו מסעודת אחשורוש במגילה י"ב. שהפגם ל"ה גדול כ"כ כיון שהיו בארץ טמאה לא פעל כ"כ שיתחייבו כלי'.
וברש"י העבודה של פסח, עצל"ח קט"ז: מה שהקשה הר"ן עה"פ (י"ב י"ט) כי גורשו דמשמע דאי לא דגורשו הי' עושים חמץ, והרי הי' ביום הראשון ש"פ, ותי' שהיו אופין חמץ לצורך מחר דפסח מצרים אין חימוצו נוהג רק יום א' ועל ב"י לא הוזהרו, וקשה הא דלא נצטוו על ב"י, ובפ' החדש כ' שאור לא ימצא בבתיכם, ואף דכ' ז"י הא גם באכילת חמץ כ' ז"י ואפ"ה ל"ה נוהג רק יום א', ועוד דבצ"ה. אי' מה בין פסח א' לב', דפ"ר בב"י, ובצ"ו. מה בין פסח מצרים לדורות ע"ש, ולר"ן יחשב דפ"מ אינו בב"י, ונשאר קו' ר"ן, וי"ל לרש"י כאן העבודה ש"פ, וע"כ אמרו זה בשעת זביחת הפסח וזריקה או בשעת אכילה, והנה בשעת אכילה בודאי לא אמרו, דהרי כל הלילה הוזהרו ואתם לא תצאו, א"ו בשעת עבודת הפסח בי"ד ואיך אמר היום אתם יוצאים והא לא יצאו עד ט"ו, אמנם בברכות ט'. דכ"ע נגאלו בלילה פרש"י שנתנו מצרים רשות ללכת והקרא קורא לנתינה כשעת יציאה שכ"כ הוציאך ממצרים לילה, ובחולין פ"ג. דרש רשב"ג לפי שמדבר בקדשים, ובקדשים הלילה הולך אחר היום, ורש"י פי' לפי שטעון סמיכה לקדשים דכ' ירצה לקרבן וסמיך לי' אותו וא"ב, ואם כן גם כאן היום אתם יוצאים סמוך לועבדת, בקדשים ג"כ הלילה הולך אחר יום ושייך ליל ט"ו ליום י"ד, ושפיר אמר משה בשעת זביחת הפסח היום אתם יוצאים שלילה שייך ליום זה, וריה"ג דדריש דפסח מצרים רק יום א' דכ' ל"י חמץ וסמך היום, אין הכוונה על יום א' ש"פ רק על ע"פ משעת זביחה ולילה אחריה קורא יום, אבל למחר ביום א' כבר יום אחר, והותר אפי' אכילת חמץ וראייתו והמצאתו, וא"ש קו' ר"ן דאף אי לא גורשו ל"ה עוברין בחמץ דאינו נוהג רק יום א' והוא ע"פ, - ויובן ע"פ רש"י שלח (ט"ו מ"א) ח' חוטין שבציצית נגד ח' ימים ששהו משיצאו ממצרים עד שירה, והקשה רא"ם שהרי בפ' בשלח פרש"י ליל ז' ירדו לים ובשחרית אמרו שירה והוא יום ז' ע"ש (י"ד ה') ובשפ"ח, ולפמ"ש א"ש דבודאי ז' ש"פ הי' אבל היציאה ממצרים נקראת ע"ש י"ד בניסן, דליל ט"ו אז הולך אחר יום הקדום, ושפיר קרא רש"י ח' ימים משיצאו ממצרים עד שירה, ודו"ק ברש"י שכ' ח"י ששהו משיצאו עד שאמרו שירה ולא כ' ח"י עד שעברו בים, לפי שבלילה עברו בים, ואם ליל א' שייך ליום קדום אם כן גם לילה זה שייך ליום הקדום וליכא אלא ז', לכך פי' עד שאמרו שירה ושירה הי' ביום ועי' אריכות בזה בשו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' ה':
הכנעני ערמב"ן בענין עבר הירדן אי הוי א"י, בענין זה יש הרבה בש"ס ומפו' ואכתוב רק הציונים והרוצה יעיין בכל המקומות ויאורו עיניו, ערש"י סנהדרין י"א: מנחות פ"ג: וק"ט: נדרים כ"ב: פסחים נ"ב:, בר"מ ור"ש ריש שביעית, ירו' פ"ד ה"ד מחלה, כ"מ פ"ח ה"ב מרוצח, תשב"ץ ח"ג קצ"ח, מהרי"ט צהלון רט"ז, מהרי"ק שורש קכ"ב, שעמ"ק ב"ק כ"ב. אהא דירדן שנטל מזה, פר"ד דרוש ז' וח', והגהותיו על החינוך מ' ע"ב, ברכ"י או"ח תפ"ט אריכות, אהל דוד יבמות ט"ז, דברי אמת דרוש ט"ז:
ובס' המצות מ"ע פ"א אין הלוים חייבים בה, והגר"ח העלער שליט"א בספרו הביא גי' והיא ג"כ לא תתחייב לנשים, ועי' המקנה קדושין כ"ט. דעתו דאשה א"ח בפדיון פט"ח, וכ' שלא מצא דין זה מפורש אולם בחינוך מ' כ"ב כ' דנשים חייבות ועמנ"ח וירו' פ"ו ה"א מתרומות מה דמו לה פטרי חמורים, ועשו"ת יד אליהו נ"ד, ונחלת יהושע ז':