והי' עא"ע ומ"ש בוארא (ז' י"ב) וי"ל תפילין של יד לך לאות ולא לאחרים, וש"ר וראו כל עמי הארץ כמ"ש בברכות ו'., הכוונה ב' תפילין ב' כחות, חכמת הלימוד והשתפכות תפלה, הלימוד בראש ותפלה בלב, דתש"י נגד הלב כי יד סמוכה ללב והיא שמאל, וכמ"ש ט"ז יו"ד ש"מ סק"ג קריעה על או"א משמאל שקרוב ללב, ובס' יוסיפון פי"א השמאל נכבד כי הוא משכן ללב, ועל היד שהוא כנגד הלב, ותפלה בלב הוא לך אות ולא לאחרים, אבל הלימוד חכמת בחוץ תרונה תש"ר בגלוי, גם י"ל תש"י וזכרנו מצות שבין אדם לחבירו מצות המסורות ללב, צדקה גמ"ח וכו', ותש"ר מצות שבינו למקום התלוים במוח, וז"ש יד כהה אפילו גידם כי צדקה וכדומה אף שיחסר מחשבה וכוונה גם כן למצוה יחשב, אבל התלוים בראש צ"ל בגובה הראש כלו' בכוונה, והה"מ פ"ב ה"ד משופר תי' הר"מ דפסק בשופר צריך כוונה, ובמצה כפאו ואכל מצה יצא, וחילוק דבשופר אין עושה מעשה אלא השמיעה צ"כ, משא"כ באכילת מצה א"צ כוונה, ועפ"ז אמר התולדות יעקב יוסף ז"ל הפי' הקול קול יעקב כל מצוה שעושה בקול כשופר צ"ל קול יעקב בכוונה, והידים מצוה שעושה בידים כלו' שיש בו מעשה אף אם הוא יד עשו כלו' שלא בכוונה ג"כ מצוה, ועי' רדב"ז תתפ"ד, ופר"ד דרוש ג' בשם מהרי"ט, ובפרד"י ריש בראשית דף א': דעדל"ת רק בל"ת שבין אדם למקום ולא בין אדם לחבירו, ולכן מתחלה יש להניח תש"י דבין אדם לחבירו קודם, והיו לטוטפת בין עיניך, כ"ז שבין עיניך יהי' שתים, כי קיום מצות בינו למקום רק ביחד עם בין אדם לחבירו וכמ"ש בפרד"י נח דמ"ו: