לאיתנו רש"י לתקפו הראשון, ובהקדמה לס' בית אל כ' כי בהעצר מים ע"י מונע, ובסור המונע ישיבו המים לשטוף ביתר עוז מטבע שטפתם, משום דבאמת גם בעת העצירה לא הוסר מהם כח הטבע מכפי דרכם מקדם ורק נעצרו אז, אבל בקי"ס חדל כח הטבעי אשר למים לשטוף, וכמ"ש קפאו תהומות כדבר הנקפא ונקרש שאין בכחו לשטוף כלל, וגם בהוסר המונע לא שטפו כי אם בתקפם הראשון, וע' הקדמה לשו"ת מהרש"ם ח"א ובלקוטי שושנים. וחז"ל בשמו"ר פכ"א דרשו לאיתנו לתנאי שהתנה ה' עם הים במעשה בראשית שיבקע את הים ועבעה"ט. והק' באוה"ח כאן בשיבת הים ל"צ לתנאי ועיקר התנאי צריך לבקיעת הים, עו"ק למה צריך לתנאי הלא יכולת ביד הצדיק, ותגזר אומר ויקם לך, ומי מושל בו צדיק, וכמו בחולין ז': ברפב"י ואם לא גוזרני עליך שלא יעברו מימיך לעולם, ומכ"ש שהי' יכולת ביד משה לבקוע הים, אבל באמת לבקוע הי' יכול משה בלי תנאי, ותנאי הי' שישוב למקומו לכסות על מצרים ולטבעם, וזה אינו ביכולת משה כי דיבורו של צדיק אפי' על תנאי אינו חוזר, ואולי הים לא יציית למשה, והי' צורך התנאי לשוב לאיתנו, וע' עשר אורות דס"ב: בשם הה"ק מאפטא ז"ל דידוע דלא הלכו בים ברוחב רק עגול בג' קצוות ומחנה ישראל ג' פרסה, וכשהלכו לתוך הים נבקע שיעור ג' פרסה, ואח"כ התחילו לילך כמין גא"ם אורך ג' פרסה, אז קו הגא"ם נבקע, וקו הישר שבתחלה התחיל הים לשוב, ואז הלכו ישראל קו הגא"ם ביבשה, וז"פ כי בא סוס פרעה תוך הים מצד זה. ובנ"י הלכו ביבשה מצד זה באותו רגע, וז"ש וישב הים מצד מצרים לאיתנו: