ויושע ע' באלשך, דזכו לגילוי שכינה כמ"ש במד' וגם הערב רב האמינו ע"ש, וע"ז שייך מ"ש במגילה ג': אע"ג דאינהי לא חזי מזלייהו חזי, וע"ס עשרה למאה דרוש ב' דבר נכון. ובפסחים קי"ח, א"ל ה' פליט אותן ליבשה אמר כלום יש עבד שנותן לו רבו ואוזר ונוטל ממנו. ועתו"ס קידושין כ"ג. ד"ה ור"א אם הרב נותן לעבדו ל"ק, וכ"ה ביו"ד רס"ז סכ"ב, אמנם ז"ד בע"כ דיד עבד כיד רבו, ולא ע"ע, ושר ש"י חשב עצמו בבחי' ע"ע, ועשעה"מ פ"ו מעבדים, ובית יצחק יו"ד ח"א קכ"ו, וח"ב קמ"ד בזה:
מת ובמכילתא מתים ולא מתים ונשארו בחיים עד אחר ביזת הים, וע"ל (י"ד י"ג), וכ"ה בפייט ח' פסח נטית ימינך, מומתים ולא מתים בעודם נפשותם עדיין צרורות בחלדם, והפלאה ז"ל אמר דאחז"ל ביזת ים תשלומין שכר עבודה, ולאחר שמתו שנפלו ליורשיהם, וקיי"ל גוי יורש את אבי' מה"ת בקידושין י"ז:, וקיי"ל מטלטלין אינן נגבין מיורשין ורק אי תפס לא מפקינן מיני', בכתובות פ"ה. והוא דתפס מחיים א"כ היו צריכים לחיות עד אחר הביזה. ובמד' שהיו גוססין ורובם למיתה כמ"ש בגיטין כ"ח. ואפי' מי שנגמר דינו למות נקרא מת, וכמו שוה"נ משנגמר דינו נקרא נסקל, וע"ע בירחון אוצר החיים שנה ב' צד מ"ח, ובפרד"י ח"ש דקס"ה. הקשתי הא דכותי יורש אבי' מה"ת, להפמ"ג ס"ב דבב"נ לא אזלינן בת"ר דילמא לאו אבי', וכ' ע"פ הפלאה כתו' סופ"א דאם מוחזק לשאר דברים אף לד"מ אזלי' בת"ר וב"נ נהרג על אשת אב, ממילא אף לירושה אזלי' ב"ר עש"ה בדרך פלפול, וע"ע שו"ת שדה יצחק סי' א', ובפרד"י ח"ש קס"ו: וישב רס"ח:, ובפ' משפטים (כ"ג י"א):