ויגד ערש"י, ובזכרון נפלאות דל"ד. כ' דפרעה לא סילק שיעבודו מהם, כי הגזירה ד' מאות שנה היה מפורסם, ולכן שלח איקטורין שלא לייאש עצמו מהם, וכשמתו מצרים זכו בעצמם כקידושין י"ז., ולאחר יציאה היה להם דין ישראל:
רש"י בשחרית אמרו שירה, והוא ז' ש"פ וסותר מפ' שלח (ט"ו מ"א) דהי' ח' ימים, ועמ"ש בפ' בא (י"ג ה'), ובאור יקרות תי' דאי' במד' דיום יצי"מ ארוך כמו ג"י ל"ו שעות, נמצא יש יתרון בין יציאה לקי"ס כ"ד שעות והוי שפיר ח' ימים, אבל כאן פרש"י שאמרו שירה על הים בלילה, ול"ה רק ז' לילות:
ויהפך רש"י בשביל ממונם, וקשה מהיכן הוציא כן ועשפ"ח, ובשם משמואל להג' מלבוב ז"ל כ' דתוס' ר"ה י"א. הק' אהא דבר"ה בטלה עבודה הא בניסן נגאלו, ותי' דשיעבוד בטל מקודם, וא"ש קו' בכ"ש ב"ק קי"ג: בפ' בא (י"ג י"ד) הוציא ה' מבית עבדים כו', וק' בתחלה כ' הוציא משמע כבר יצאו ואח"כ כ' ויהי כי הקשה כו', ולהנ"ל א"ש דתרגום מבית עבדים מבית עבדותא ר"ל שביטל העבודה מהם, ושפיר בחוזק יד הוציאנו מבית עבדים, מחוזק יד המכות ל"ה קושי השיעבוד כתוס' ויהי כי הקשה כו' אז שלח אותם לגמרי, ועי' שמע שלמה:
ולכאו"ק מ"ש כי שלחנו מעבדינו, לתוס' כבר בטלו מעבודתם עוד קודם צאתם ממצרים, אך אי' במד' ישראל נקראים בכורים דכ' (שמות ד' כ"ב) בני בכורי ישראל, ועובד בבכור לוקה מ', ולכך הי' י' מכות וכל מכה של ד' עולה מ', והיה קשה לרש"י ג"כ איך נתחרטו כי שלחנו כו' הא כבר בטלה עבודה לכן פי' בשביל ממונם, דבסנהדרין צ"א. שמגיע להם שכר עבודה ואין לוקה ומשלם, וכשראו שברחו עם ממונם אגמ"ל דמכות לא באו בשביל עבודה, דאם כן נטלו ממונם שלא כדין, וקיי"ל ממון ומלקות משלם ולא לקי ובכתו' ל"ב: ומשו"ה נטלו ממון ובחנם בטלנו ישראל מן עבודה (ובאמת בבכור אדם מותר לעבוד כמ"ש בפ' בא י"ג ב'):
ובשו"ת בית שלמה אה"ע ק"י, הביא גט פשוט קכ"ט סקמ"ז, בהגהות רמ"א ס"ט דאם כ' הכינוי של המגרש אחר שם אביו להכשיר בדיעבד לא כרמ"א, די"ל דקאי על שם המגרש אלפני פני' כמ"ש הש"ך חו"מ מ"ט סקי"ד וכמ"ש יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וקאי כה"ג על יהושע, וכן דוד בן ישי מלך ישראל, ואין להוציא ממון מטעם זה עש"ה, ועמ"ש בפ' תצוה (כ"ז כ'), וא"ש רש"י בא (י"א ב') מברכות ט'. של"י כו' וק' דהול"ל כפשוטו לקיים ואחר כן יצאו ברכו"ג, דה' מיהר הקץ רד"ו וחשב מלידת יצחק, ולכאורה משמעות הפ' אינו כן דכ' ועינו אותם ד' מאות שנה, ולש"ך א"ש דקאי אלפני פני' על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וזה כוונת ה' לעשות בדרך שאלה שיהיו בנ"י מוחזקין וא"א להוציא מידם, וא"ש של"י אותו הצדיק, ובאמת יש לדין תשובה שלא השלימו השיעבוד ת' שנה, ואפ"ל רש"י הנ"ל בשביל ממונם, דמה עלינו ששאלנו ממוננו, כי שלחנו כו', ועכ"פ לא מגיע להם ממון שלא עבדו ת' אך כיון דכבר שאלנו יחזיקו בהם כש"ך:
ובפר"ד ד"ה כ' מה שזכו ישראל בביזת מצרים מהענקה כמ"ש בספרי, ובורח אין לו הענקה, וז"ש כי ברח כו', ובס' שארית ישראל כ' ע"פ חו"מ פ"ה ס"ג ראובן הוציא שט"ח על שמעון ושמעון על ראובן מאוחר, ואמר שמעון אלו הייתי חייב לך היה לך לתבוע חובך, ומחלק שם, הנ"מ שכבר הגיע זמן פרעון של ראובן משמעון קודם שלוה ממנו, וכאן דומה לזה דישראל שאלו ממצרים ולא תבעו שכר עבודה, והיה קשה לפרעה זה, אלא ודאי שלא הגיע הזמן, וע"ז פרש"י בשביל ממונם שהשאילם דייקא ולא בתורת שכירות מוכח דלא נשלם הזמן וחייבין עוד לעבוד ולכן וירדפו: