ושלשים ערש"י וא"ע כמו שני של מלך, ועמש"ל (ט"ו ב', וט"ז כ"ט) ובמכילתא פ"א לשעבר הי' ב' מריצים המרכבה, ופרעה הוסיף א' למהר לרדוף, וכ"נ מתיב"ע ובירו' כלאים פ"ה ה"ב, ועי' מד' שה"ש פ"א, ובדרוש שמואל הק' למה הוצרך נס בים, היפלא מה' לאבדם במצרים ושם יקחו הביזה, וי"ל עפד"ר בחיי בהעלותך (עפמ"ש תוס' פסחים צ"ד. ד"ה כל) דהעולם שליש ישוב שליש מדבר ושליש ים, והוצרך ה' לעשות נסים בכל חלקי התבל, ועשה נסי ים ונסי כבוש א"י להודיע בכל העולם גבורתו, ומרומז ושלישים "שליש ים" על כולו, שם הי' הנס גדול על כולן ועתו"ס גיטין נ"ו. עגלא תלתא שלישי לבטן ודחו פי' זה, ופי' בריא כמו ושלשים על כולו ע"ש, ועי' תו"ת דכאן משמע שלש, ובזה"ק מ"ו: שש מאות לקבל מנינא דישראל, וראיתי מהגרח"כ ראפפורט ז"ל על פי מ"ש בישעי' (כ"ג י') איכה ירדוף א' אלף ושנים יניסו רבבה, וחשב פרעה ששנים יניסו רבבה מישראל ומספרם ס' רבוא ונצרך רק ק"כ אנשים, אך אי' ברש"י ומד' וחמשים עלו א' מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בג"י אפילה ומצרים לא ידעו מזה שמתו בנ"י, ולחשבונם היה מספר בנ"י ה' פעמים ס' רבוא, ונצרך ה"פ ק"כ והוא שש מאות ופח"ח, ובמהר"ם שיף סוף חולין ויקח שש (ר"ל מספר שש) מאות רכב, נשאר בחור (רי"ו) אריה כו' רי"ו בקליפה וכו':
רש"י כשר שבמצרים הרוג, ובר' בחיי בשעת מלחמה, ועמ"ס סופרים פט"ו ה"י רשב"י אומר הטוב שבכותים בשעת מלחמה הרוג, וע"ש בנח"י במלחמה דוקא דצריך ליזהר ביותר שיוכל ליתן אמתלא שכוונתו היה להרוג א' מהשונאים, ועי' יש סדר למשנה שביעית פ"ח מ"י, דצ"ל מצרים ולא עכו"ם, וכן השיב לשר אחד ע"ש באריכות, ועי' תנחומא בשלח ח' וע"ע תוס' ע"ז כ"ו: ד"ה ולא דרק בשעת מלחמה וכ"ה בילקוט וארא, וראיתי עוד בשבט יהודה בגזירה מ"א שהיה וויכוח בזה והשיב ח"א לפמ"ש במכות ז'. דר"ט ור"ע אמרו אלו היינו בסנהדרין ל"ה נהרג אדם מעולם דשמא טריפה הרג, ורשב"ג א' דהיו מרבין שופכי דמים בישראל, וז"פ טוב שבגוים הוא משפט ההריגה כי לא אמרו הרגו הטוב שבגוים, ורק הרוג כי משפט להרוג הרוצח, כמו רשב"ג, הוא טוב שאל"כ ירבו רוצחים, ועמ"ש בפ' משפטים (כ"א א'), וגם כ' הא דסוף קידושין פ"ב. טוב שברופאים לגיהנם וטוב שבטבחים שותפו של עמלק דהיינו שהרופא צריך שיראה תמיד גיהנם פתוחה לפניו אם יהרוג איש, ויעיין בחריצות לראות שלא יטעה ויבא לסכ"נ, וטוב שבטבחים שותפו של עמלק שיהיה אכזרי כמו עמלק שאל"כ לא יהרג בהמה לעולם ע"ש, וכ"כ בתפארת ישראל שם אות ע"ה דמי שחושב עצמו לטוב שברופאים מעותד לגיהנם דאינו מתיעץ עם חביריו, ובקולמוסו מונח חיים או מות:
עוד ראיתי דל"ש לומר כל הרופאים, דהרי שמואל (ב"מ פ"ה:), ור' חנינא (יומא מ"ט.), ואבא אומנא (תענית כ"א:), והרמב"ם, ובעל מעשי טובי', ועוד היו רופאים וצדיקים, אבל יש ב' מיני רופאים, א' צדיק שיודע שבלתי ה' אינו יכול לפעול מאומה והוא רק שליח ה', ומתפלל רפאנו ה' כו', ב' רופא שאינו מאמין בה', ומחסר ברכת רפאנו בשמונה עשרה ברכות, והוי רק י"ז כמנין טו"ב, וז"ש "טוב שברופאים" שאינו מתפלל רק י"ז ברכות מעותד לגיהנם:
עי"ל דלפעמים צריך לחתוך אבר ולהיות אכזר ולא לרחם במקום סכנה, ורופא שהוא טוב ורך לבב מעותד לגיהנם כמשל העולם מי שאינו יכול להריח אבק שריפה לא ילך למלחמה, עוד ראיתי ע"פ צחות, דרואים מי שרכש לו מעט השכלה, ירשה לו להטות מדרך התורה, ואומר שלא נאה למשכיל כמוהו לעשות דברים שלא יבין, וכן רופאים מהנדסים, עורכי דין אומרים: הגם מאתנו ידרוש להזהר מטריפות, לשמור שבת ולהניח תפילין כמו מאנשים פשוטים, וכאשר יביאו מחאתם בשערי גיהנם המלאך יטריח את הטוב שברופאים כמו הרמב"ם ועוד לפני גיהנם ויציג אותו לפניהם ויאמר להם: האם אתם הייתם רופאים גדולים ממנו, והוא קיים כל התורה, ואתם בידיעת חכמי הרפואה מעט מזעיר חפשים אתם מתורה, וז"ש טוב שברופאים הצדיק היותר גדול שברופאים, יובא לעת קצרה לגיהנם כדי להסיר תלונות הרופאים החפשים: