נטית ערש"י ומ"ש בקו"ד חו"ט סי' ט"ז, ובפסחים קי"ח. שלא רצה הים לפלטן כו', ובאוה"ח הק' הלא רואים בחוש שאין הים סובל מת, ובקד"ל כ' דטעמו דמיתה ע"י אכילת עה"ד, והים דלא נהנה ממנו אינו סובל, אך אדמה נתקללה מחמת קין, אבל ים לא חטא כלל, ומת הוא שקודם הי' חי, אבל ברשעים להיפך בחייהם קרוים מתים, וע"י מיתה יש להם עליה, דיש קידוש השם ומיתתם חייהם ויכול הים לסבול אותם:
תבלעמו ארץ, רש"י שזכו לקבורה, ובב"י יו"ד שס"ז הביא כל בו הרואה מת חייב לעמוד ולנהוג כבוד ואפי' מת נכרי חייב ללותו ד' אמות, והק' דרק מדרכי שלום כגיטין ס"א., וכ' ואפשר בנכרי חסיד, דאי' בסנהד' ק"ה. חסידי או"ה יש להם חלעה"ב, והב"ח כ' ולא נהירא, ומרש"י כאן שזכו לקבורה משמע שיש חיוב קבורה, דאם רק מפני דרכי שלום, וכאן מה דרכי שלום לקבור המצרים, ובגוף הדבר דגיטין דקוברין עכו"ם מד"ש, יש להעיר מטי"ד שס"ב מנין לקבורה מה"ת בקרקע ולא ליתנו בארון ויניחנו כך ת"ל כי קבור תקברנו ונותן מתו בארון עובר משום שמלין המת, וכ' בפרישה דכל שאינו קובר עובר משום לא תלין ואפי' במת שאינו תלוי, ומבואר ברמב"ן תצא דאף בעכו"ם עובר בל"ת וא"כ איך נאמר דאין חיוב קבורה בעכו"ם מה"ת דהרי עובר בל"ת, אמנם ברד"ק יהושע (י"ז כ"ז) כ' דרק מפני טומאת הארץ, הי' הנתלים נקברים ע"ש, וי"ל דרק בא"י ולא בחו"ל, וי"ל דלענין טומאת הארץ א"צ קבורה רק הטמנה כמ"ש במשה שהכה המצרי ויטמנהו בחול, ורק מדרכי שלום צריך קבורה:
ורבות עמלתי בזה לברר הדברים, ותמצית מדברי נדפסו בשמי בקובץ בינה לעתים חוב' א' סי' ה', בתצא (כ"א כ"ג) לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי, ופרש"י זלזולו של מלך הוא שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל בניו וכו', ונר' סתירה בדברי' מתחלה משמע דבכל אדם שייך ל"ת ואף בגוי, ואח"כ כ' ישראל, וברמב"ן משמע אף בגוים ומשו"ה צוה יהושע להוריד מלכי כנען מן העצים קודם בא השמש וע"ש ברד"ק (ח' כ"ט, וי' כ"ז), ומהא דיהושע נר' לכאו' ראיה לתשו' גנת וורדים יו"ד כלל ה' סי' ב' והובא בברכ"י יו"ד שנ"ז, דלא דל"ת הוא מיד בשקיעת החמה כי יהושע הורידם לעת בא השמש, אולם דעת רדב"ז שי"א דרק אחר כל הלילה עובר בל"ת, וע' חו"י קל"ט, ופ"ת שנ"ז סק"א, ורק מצוה מן המובחר לקבור קודם הלילה, וא"כ אין ראי' מיהושע דמסתמא עשה המצוה עצהיו"ט, וע' ביד אברהם שם, ומצינו גם בדאו' מצוה מן המובחר כמ"ש הר"מ פ"ד הכ"ה מתפילין מצוה מהמ"ב להניח תפילין כל היום מה"ת, ובזה"ק נשא קמ"ג: אדם ביקר בל ילין, ובעכו"ם דלא מקרי אדם לית בי' משום לא תלין ע"ש, והר"מ פ"ג ה"י ממלכים כ' דמלך מלין הרוגיו, ובחת"ס או"ח ר"ח הביא ראי' ממ"ב (ט' ל"ד) מדאמר יהוא פקדו הארורה הזאת וקברוהו כי בת מלך היא, משמע הא או לאו הכי הי' מלינה, וכן מה רבותא דדוד דכ' ויעש לו דוד שם שקבר המתים, הלא מחויב מה"ת לקבור הרוגי מלחמה, אלא ש"מ מטעם מלך הי' רשאי להניחם ע"ש, ובהפלאה כתו' ק"ג: בתד"ה אותו כ' דאפי' אי אין מלינין המת בירושלים מ"מ מלך שאני ע"ש, וברדב"ז ת"א שי"א כ' דוקא בהרוגי ב"ד איכא עשה ול"ת אבל במת סתם ליכא רק לאו, ולא הוזכר בגמ' ופוסקים רק כל המלין מתו עובר בל"ת, וע' אמרי בינה או"ח י"ג אות ב' שהביא מס' המצות מ' רל"א בשם ספרי דבכל מתים איכא עשה ול"ת, ואף דר"מ פ"ד ה"ו מאבל כ' רק ל"ת, כ' שם הלח"מ דנמשך אחר לשון המשנה אבל לעולם איכא גם עשה וכ"מ מרמב"ן תצא, וע' בהגהות מעשה אלפס במו"ק שהביאו כן בשם מבי"ט בקרית ספר פט"ו מסנהד' וחו"י קל"ח. ובאמ"ב הכריע דבל"ת עובר רק בכל הלילה ומ"ע עובר מיד בשקה"ח, ובמג"א ע"ב סק"ב משמע דבמקצת הלילה ג"כ עובר, וע' רמ"ה סנהד' מ"ו, ושו"ת דבר שמואל נ"ו, ושד"ח אסיפות דינים מער' אבלות אות פ"ד, ומער' ל' כלל ט' הביא ס' מחזיק ברכה סי' תקכ"ו, ועין זוכר מער' ל' כרדב"ז דאינו רק כל הלילה, וע' חכ"א הנהגת ח"ק אות י"ב ושאגת ארי' החדשות סי' ו', ויד שאול שנ"ג, ובאמת צ"ע מסנהד' מ"ו: רמז קבורה מה"ת מנין כי קבור תקברנו, ורמז הוא דרבנן, ע' מו"ק ה'. רמז לציון קברות מה"ת, והוא רק מדרבנן ע' נדה נ"ז. וב"ב קמ"ח. מנין מתנת שכ"מ מה"ת וכ' תוס' דלא מה"ת, ותענית ב': רמז לניסוך מים מה"ת, ורק הלמ"מ בד"ג:, ובתוס' מו"ק ג': ד"ה ניסוך דאסמכתא הוא, וסנהד' י'. רמז לעדים מה"ת, ועיקר לימוד מלא תענה ע"ש, אך הגאון מסטאניסלאב ז"ל בשו"ת אמרי דוד סי' מ' כ' שצריכים אנו לקבל דברי הפו' וע"ע במנ"ח וקומץ מנחה מ' תקל"ז אי בב"נ הוי המצוה ל"ת, וג"כ הביא רמב"ן דבא"י איכא ב' לאווין ל"ת ולא תטמא את אדמתך, ובחו"ל רק ל"ת ונ"מ לדינא דבא"י אסור להלין אף ב"נ ובחו"ל מותר ע"ש, ובתרגום שני אסתר (ט כ"ג) נראה אף בחו"ל ובב"נ איכא ל"ת, ובר' בחיי כ' ג"כ דלא תלין רק בא"י, ובחינוך תקל"ז כ' נוהגת בכל מקום ובכל זמן, ועשו"ת אבני חפץ צ"ז בזה:
ושמעתי מהגה"ק מסאכאטשוב ז"ל בעל אב"נ דאע"ג דכ' כי יקבר יקברנו ביום ההוא, מ"מ כיון דקבורת מת ילפי' מעגלה ערופה, ובע"ע כפרה כתיב בי' כקדשים, ובקדשים הלילה הולך אחר יום וא"כ הלילה שלאחריה בכלל יום, וע' מג"א תרפ"ז סק"ג שכ' דאפשר לקברו בלילה ע"ש, ובס' נפ"ח שם דעכצ"ל דקבורה מכפרת לקדשים מדמינן לי' שהלילה הולכת אחר היום, וע' יראים סי' רנ"א, יעיר אוזן ערך ל"ת אות כ', ומנחת פתים יו"ד שיירי מנחה סי' רס"ג סעי' ה', אמנם בש"ע הרב ה' יו"ט תצ"ה בקו"א אות ג' מבואר להיפך ולחלק בין לאו לעשה, והגאון בעל כל"ח ז"ל כתב לי דנראה פשוט דבב"נ ל"ש העשה כלל כיון דאינו חייב בקבורה אינו בכלל העשה ולכן מוכרח רמב"ן לומר משום לאו דלא תטמא את אדמתך, ובפרט דרמב"ן סובר דגם הלאו ל"ת ליכא בב"נ, וע' בספרו חמד"י בקונ' נר מצוה ל"ת ס"ו שהביא התרגום שני דעברה על מה דכ' באורייתא, והא היא לא צותה לתלות המן רק אחשורוש, ולרמב"ן נר' מבואר דלאווין אלו אינן רק במלין הרוגיו אבל אין אזהרה על ישראל שלא להלין מת אחר, כי רק על מתו חייבו התורה, ואולי י"ל כיון דהמלך עשה כל זה משום כבוד אסתר הו"ל כאלו הי' הרוג שלה, ויש עליה עבירת ל"ת, ומדוקדק דשאלו על אסתר ולא שאלו על מרדכי, ויהי' מזה ראי' לרמב"ן, וע"ע בכל"ח בחקת אות ב'. ובזה"ק אמור פ"ח: בגין דמותא דישתהו כ"ד שעות דאינון יומין ולילה בלא קבורתא כו', הרי מפורש דרק במעת לעת, וע"ע בבאורי מהרש"ל לסמ"ג לאווין קצ"ד, וע"ע במחצה"ש תקכ"ו סק"כ דגם בנפל עוברין בל"ת וזה כוונת המג"א שם, וע' בינה לעתים מהיע"ד הל' יו"ט:
ובהגהות אשרי פג"ה סי' ט"ז מוכר טרפה בחזקת כשר אסור להתעסק בקבורתו ואפי' כלבים אוכלים בשרו, והנה אם רשע בשאר איסורים אם מחויבים לקברו נסתפקו האחרונים, ולכאו' ראי' מהא דצוה לקבור איזבל המרשעת, אך כאן פירכא בצדה דכ' כי בת מלך היא משמע דלולי זאת ל"ה צוה לקברה, אולם לכאו' ראי' מיהושע דצוה לקבור המלכים, והיו רשעי עכו"ם, אכן להנ"ל א"ש דיהושע רק למצוה מן המובחר עשה ומן הדין פטור, וע' בשמים ראש סי' ס"ד, - ומצאתי בירו' פ"ח ה"ב מתרומות מעשה בטבח שהי' מאכיל נבלות וטריפות וכו' ארכינן דמדידהון קאכלו כו', וע' בציון ירושלים ציין הג"א ובש"ר הנ"ל, וכ"ה בויק"ר ואו"ז הגדול ח"א הלכה ג' וה', ותמ"ו בסופו, וכ"כ בהג"ה לירו' פ"ב ה"ג מע"ז, וצ"ע על הכסא דהרמנא שלא העיר מאו"ז:
וראיתי עוד בס' מאורי אור להגר"א ווירמיש ז"ל ממיץ דהעלה דכל איסור לינה רק מדרבנן, דרק בתלוי כתב קרא אבל בסתם מתים יכול להמתין וכ"מ בפ"ח משמחות דהי' מעשה וחי כ"ה שנים והוליד, וכ"ה בשס ס' הזכרונות וכן בעירו אירע שאחר י' שעות לקבורה תחי רוחו וחי שנים רבות, והל"ת אינו רק אסמכתא בעלמא כמ"ש ביומא י"ט: השח שיחות חולין ורומז בק"ש עובר על ל"ת, וגם הרמב"ם לישנא דמתניתן נקט, ורק רבנן גזרו בכל מתים משום בזיוני או כפרה, ועוד טעמים בזהר אמור, וקדמונים כ' שהחיצונים נדבקין בגוף ישראל וזה ל"ש בגוים ויהושע רק משום כבוד מלכות עשה עש"ה, ונפלאתי מראות איך הוציא המשנה מפשטה, דאף בכל מתים יש ל"ת, וכבר מחי מאה בעוכלא החת"ס יו"ד של"ח שאחד רצה לומר כן, וגם הביא מדו"ז הגר"י עמדין ז"ל דמקרה כזה א' מאלף וכמו חוני המעגל ע"ש שהעלה דכל המהרהר בזה כמהרהר אחר שכינה. ומצאתי ג"כ בשו"ת חיים שאל ח"א כ"ה דהשיב ג"כ בזה דלא חישינן למיעוטא וכשיש סימנים מובהקים שמת אז מצוה תיכף לקברו, ובפרט לזה"ק שם ונשא קמ"ג: שמתדבקים בו רוחות רעות ורע לו ולאחרים, ואם א' בכמה רבבות יארע שהוא חי אין עלינו סרך איסור וכן נגזר עלינו, ומעין דוגמא כ' רח"ו ז"ל דמי שהרג ועתיד למיפק מיני' זרעא מעלי' ה' עושה שלא ימצא עדים ולא יהרג הרוצח, וכן בנידן דידן י"ל בהיפך שאם יטעו בסימנים כן גזרת ה' וצריך הי' שימות, וע' נדה ס"ט: הזב וזבה מטמאין עד שימוקי אמר רב גזרה שמא יתעלף, ופסקו הר"מ בפ"י ה"ד ממשכב ומושב, וי"ל דלמעוטי דמעוטי לא חיישי' עכת"ד, וע"ע ביד מלאכי קמ"ד, וישיע"ק יו"ד בסופו תשובה מנכדו באריכות, חת"ס חו"מ כ"ה, יד רמ"ה סנהד' מ"ז, שו"ת כנף רננה ח"ב ק"ו, שו"ת רמ"ץ או"ת י"ד, ומשנת אליעזר מ"ת תשובה ה', ובס' מקורי מנהגים, וגם בענין זה יש פלא בהצואה שנדפסה בריש ס' יד אליהו להגר"א ז"ל מקאליש, וע' פת"ש החדשות יו"ד שנ"ז סק"א, שו"ת חיים שאל ח"ב כ"ה, שו"ת רצ"ח נ"ב, ישמח לב יו"ד ט', שו"ת אהל אברהם סי' ס"ד וע"ע יוסף דעת יו"ד שצ"ד, שד"ח חלק י"ח אבלות סי' י"ד, אגרת סופרים סי' ט"ו, המאסף שנה י"ט, כ"ב סי' נ"ט, ושו"ת דודאי השדה סי' א' - והרוצה לעמוד על הדברים, יעיין בכל המקומות שציינתי: