עזי ערש"י יסיר עולו, צ"ל וסר מעליהם עולו בישעי' (י"ד כ"ה), עזי וזמרת בישעי' (י"ב ב'), ותהלים (קי"ח י"ד), מדוד דודי שה"ש (ה' ט'), וע' תרגום וא"ע, ובביצה כ"ה. ישראל עזין הן ובמהרש"א, ובאמ"כ וקו"ד חו"י סי' כ' אי' שרש"י הביא מקומות נקוד שורק עזו אליך בתהלים (נ"ט י'), וק' אמאי לא הביא שם עזו אליך אזמרה, והגם שהוא פסוק אחרון אבל עזי ממש כמו עזי בקמץ ונקוד שורק משא"כ עזו יצ"ע - ובכל"י עזו תוקף הדין ושם יה מדת הדין, אלי ואלהי מדת הדין, וזה לא כרש"י תשא (ל"ד ו'), ועזה"ק צו ל': אל בכל אתר חסד הוא, ובפמ"ג או"ח קי"ח מ"ז סק"ב האל הקדוש, (וע' פסחים קי"א. יפתח באל ויפסוק באל, וזה מקור מ"ש בב' וה' אחר תחנון אל ארך אפים כו' סלח נא כרוב רחמיך אל), ואלקים בשלימות מורה דין בזה"ק שמיני ל"ט:, ואחרי ס"ה., וירו' ברכות פ"ט ה"ה באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר, בין על מדת דין בין על מדת רחמים, וע' בפע"ח שער הק"ש פ"י, ובשלימות שם הוי' רחמים גמורים, ועתי"ט פ"ד מ"ה דסוכה אריכות בזה. וע"ס חסידים תשכ"ח מה שאמרנו בענין עולמות שבו נברא עה"ז ועה"ב, שמת לא יוכל להזכיר שם יה דכ' לא המתים יהללו יה (תהל' קט"ז י"ז), אלא כל הנשמה תהלל יה (שם ק"ז ו'), והוא מרש"י ישעי' (ל"ח י"א), וע"ש בהגהות מקור חסד, ונפ"ח אות כ' נ"ו:
אלי רש"י בכבודו נגלה והיו מראין אותו באצבע ראתה שפחה כו', והוא מפסיקתא, וכ"ה בזה"ק כאן ס"ד:, ויתרו צ"ד., וק' למה הראו באצבע, ומנ"ל שקאי אשפחה, וגם למה חלקו לב', דהול"ל זה אלי אלקי אבי אנוהו וארוממנהו, וכ' בשו"ת חוט המשולש בפתיחה, דבבכורים פ"א מ"ד גר מביא ואינו קורא שא"י לומר אבותינו, ועב"ב פ"א. בתד"ה למעוטי דר"ת ל"ה מניח לגר לברך בהמ"ז שאי"ל שהנחלת לאבותינו, ועטא"ח קצ"ט ור"מ פ"ד ה"ג מבכורים, וכל הנביאים התנבאו בכה ומשה בזה שראה באספקלרי' המאירה ערש"י מטות (ל' ב'), וכאן שכ' זה אלי ע"כ שהראיה הי' יותר מנביאים שנבראו רק בכה, ובב"ק מ"א. את בשר את הטפל לבשרו, וכ' אז ישיר משה ובנ"י את השירה, את ירבה הטפל, השפחות שהם מערב רב, ומוכח דראו יותר מנביאים, ולא יכלו לומר אלהי אבי שהם אינם מבני האבות, ודקדק דכולם משה ובנ"י וכן השפחות אמרו זה אלי ואנוהו, ואח"כ הוסיפו עוד משה ובנ"י סוף הפסוק אלקי אבי וארוממנהו, וג"כ הובא זאת בקיצור בשם הגר"א, וע' שבות יהודא על המכילתא: והר"מ מפרעמישלאן ז"ל אמר על מי שאינו סומך על צדקות אביו, רק בעצמו הוא חוקר אלקי ואומר זה אלי, עליו הכ' אומר ואנוהו, אבל מי שאינו עושה בעצמו כלום רק סומך שהוא מיוחס בן צדיק, ואומר אלקי אבי עלי' נאמר וארוממנהו מל' התרוממות, פי' זאת הוא גיאות שוטה וגס רוח, ועמש"ל בוארא (ו' ב'):
ואנוהו ערש"י ובר"פ לוה"ג פליגו רש"י ותוס' אי יבש פסול בדיעבד משום ואנוהו ועשו"ת חת"ס ח"ו בחי' על לוה"ג, ושבת קל"ג: זה אלי ואנוהו עשה סוכה נאה כו', אבא שאול אומר ואנוהו הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום כו', ובסוכה כ"ח: מצוה לעטר הסוכה בכלים נאים, וראיתי בזה שיש הרבה מדקדקים ולא יחוסו על מעות לקנות אתרוג הדר וכדומה, אבל כשמגיעין למצות צדקה המה כאבן וזה שבא א"ש להוסיף אף שמהראוי להיות לו סוכה נאה, אבל לא זה הכל, העיקר מה הוא רחום וחנון כו', ועמ"ש בפרד"י נח מ"ו., ואי' הפשט בתהלים (כ"ב ז') ואנכי תולעת ולא איש, כי בין שונאי דוד היו רבים המדקדקים מאד במצות שבין אדם למקום, ובטרם לקחו אוכל לפיהם בדקו אם רמה לא הי' בו, אבל במצות שבין אדם לחבירו זלזלו ולא חדלו מלרדוף לדוד ולמרר חייו. וקרא אליהם דוד גם אנכי תולעת ולא איש, ומתולעת הלא אתם נזהרים, חדלו גם ממני, ועפרד"י ויחי שמ"ו., ושמות (א' א'):
ובשאג"א סי' ז' כ' דהחיוב להתנאות במצות ולהדר הוי מה"ת, אך ממהרש"א שבת ר"ד: משמע דלא הוי רק מדרבנן, וע' ב"ק ט': הידור מצוה עד שליש, ובבני יששכר מאמר שבתות מא' ב' אות ה', כ' ע"פ תיב"ע (י"ד ז') ושלישים על כלו ומיליתא תליתאה וצ"ב, וי"ל ע"פ ירו' הובא בר"ש כלאים פ"ח מ"ב שלא היו נוסעין בעגלה רק עם סוס א' עד שבא פרעה בימי יוסף הנהיג בשני סוסים, ופרעה שרדף ישראל בג' סוסים, וז"פ ושלשים ות"י מוליתא תליתאה היינו סוס כמו מולייתות של בית רבי שבת נ"ב. ופרעה הוסיף שליש בעבירה לרדוף אחר ישראל, וה' לקח ממנו נקם ומבחר שלישיו טבעו בים, ומשו"ה שרו זה אלי ואנוהו אתנאה לפניו במצות והידור מצוה שליש, וע"ע פ"ד מ"ג מתרומות עין יפה א' ממ' עין רעה א' מס' וחילוק שליש, וע"ש מ"ש בזה ובס' בית נאמן סי' כ"ה:
וראיתי עוד בירחון קול תורה מירושלים תרצ"ד חו"ה סי' ס"ג, שנסתפק בנוי מצוה אי עיקר המצוה שיהי' גוף המצוה נאה, אבל לפאר את המצוה בדבר חיצוני כגון זהב א"צ לנוי זה ואין ראי' משבת קל"ג: וכורכו בשיראין, דשם אסור לאחוז ס"ת ערום, וצריך מלבוש על הס"ת, הדין דצריך לכורכו בשיראין, אבל שיראין אינו נחשב נוי לקלוף ס"ת ע"ש, ואם נאמר כן יתיישב קו' האב"נ או"ח ג', בר"ה כ"ז. ציפה שופר בזהב פסול משום חציצה, הא קיי"ל בסוכה ל"ז. כל לנאותו אינו חוצץ ולהנ"ל א"ש דרק בלולב דמצוה לאגדו כסוכה י"א. האגוד יש בו שייכות למצות לולב משום ואנוהו, אבל זהב על שופר לא שייך לשופר - וע"ע בחלקת יואב קמא בהסכמת האב"נ ז"ל מ"ש בזה - וע"ע תפא"י זבחים פ"ג מ"ה, וחבלים בנעימים ח"ב סי' א':