רש"י נתן להם שבת פרה ודינים, ובר"פ משפטים כ' מה ראשונים מסיני, ולפמ"ש כאן הול"ל מה ראשונים במרה, ע' שלמה ובאמת במכילתא דורש ר' יהודה כן ע"ש, וע"ס משכיל לדוד, ובס' תולדות יעקב כ' דודאי אין להקשות מה שנצטוו כאן על שבת ודינים, כי שבת עוד שמרו במצרים, ודינים נמי הי' לצורך שהי' להם משפטים בענין ביזת מצרים, אך פרה מה בעי הכא, וי"ל ע"פ מדר' ויורהו ה' עץ, עץ מרה הי' והמתיקו מים נס בתוך נס, ובמדרש שאל מין על מעשה פרה שמטמא טהורים ומטהר טמאים, ולכאורה גם לישראל הוא שאלה, אך עתה שראו שהשליך עץ מר וימתקו מים, שם לו חק ר"ל חק הפרה, שלא יהרהרו אחר מצות ה', ובכ"ס כ' על המדרש הי' ממתיק מר במר, כשרע לאדם ה' מראה לו שיש אנשים אשר עוד להם מר ממנו ועי"ז לו קצת נחמה, ובכה"צ כ' הלא למעט בניסא עדיף ולמה לא נתן דבר מתוק במים, אך אי' בשבת פ"ז, שיצי"מ הי' ביום ה', א"כ ז' ש"פ ביום ד' וילכו ג' ימים ויבואו מרתה הי' בשבת, ובאו"ח שכ"א אי' שמאכל קשה וא"א לאכלה בלי שרי' במים אסור לשרותו בשבת כדי לתקנו לאכול ולכך ל"ה אפשר לתקן המים ע"י מתוק, ונעשה הנס ע"י שמים, ויש להסביר יותר עפ"ד הה"מ פ"ד הי"ט מיו"ט הא דאין מטבילין ביו"ט כלים חדשים אע"ג דכלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין ביו"ט, דהתם ראוי להשתמש בו בטומאה לטמא ל"ה תיקון, אבל בכלים חדשים שקודם הטבילה לא חזי כלל הוי טבילה תיקון, וגם הכא דמים ל"ה ראוים כלל ואסור להמתיקם במיני מתיקה, ואמר משה דלעתיד שלא יהי' העץ להמתיק ישיגו עץ אחר למתוק, והוא עץ חיים של תורה וא"ש אם שמוע כו' כל המחלה וכו':
ובתיב"ע מרור דארדפני, ובמכילתא יש דעה עץ זית שאין מר באילנות כזית, עמ"ש בפרד"י נח דנ"ח: בזה הרבה, וע"ע בהגהות רצ"ח עירובין י"ח. הגרי"ב יו"ד צ"ו, רש"ש מד"ר דברים פ"ז אות ב', שו"ת חבלים בנעימים ח"ג נ"א, הדוה"ע סי, ל"ג, אמרי טעם סי' ק"י, שו"ת אורי וישעי סוס"י פ', ונפ"ח או"ח תמ"ז:
ובאמת בסנהדרין נ"ו: אי' דינין ושבת וכיבוד אב ואם, וכ"ה במכילתא, ועי' גו"א שהאריך בזה, וע"ע בתורה תמימה מ"ש בזה, וגם ראי' מרש"י ר"פ חקת, ר"מ דרשן שפ"א לכפרת עגל תבא אמו כו' ובמרה עדיין ל"ה מעשה עגל, וע' במקור ברוך ח"ג ד' תשס"ז: וגם ק' דברי רש"י מ"ש פ"א דהרי בגיטין ס"א. מבואר דפרשת פ"א ניתן להם ביום שהוקם המשכן, וראיתי רבים מוחקים תיבת פ"א אבל בפיוט לפ' פרה אי' ממרה חקה גזר מגבנין אמרה נגזר וע"ש בפי' יעב"ץ, הרי דס"ל דבמרה נצטוו במצות פרה אדומה וצ"ע. ומה שאומרים ביו"ט שחל בשבת באהבה וברצון שכל המצות נתנו בסיני בכפיית ההר, אבל שבת נתנה במרה ברצון:
וברמב"ן כ' דמלשון רש"י משמע דלא נצטוו במרה בשמירת מלאכת שבת בתורת חיוב רק בתורת רשות וכמו שקיים אברהם התורה עד שלא ניתנה וזה דבר חדש, וי"ל טעמא דלא יתכן לומר שנתחייבו בשמירת שבת כיון שמלו ולא טבלו אבל ק' מסנהדרין נ"ז: והוריות ח': י' מצות נצטוו ישראל במרה ז' של ב"נ והוסיפו עליהם דינין שבת וכיבוד אב, הרי בפירוש שנתחייבו במרה על שבת בתורת חיוב וכמו ז' מצות ב"נ, ובגו"א כאן כ' דבמרה נצטוו רק בעשה דתשבות ולא בל"ת, וע' ברשמי שאלה ד"ו, ואמבוהא דספרי בהעלותך דק"ט: וער"ה:
ובתיב"ע אי' שכ' השם וישלך למים, ובמלואים לס' אהבת יהונתן הק' דהא מחק השם במים ועבר על לא תעשון כו' ע' מכות כ"ב. ור"מ פ"ו ה"א מיסוה"ת, וכן ק' על הילקוט כאן רמז רכ"ז ממכילתא, שמשה כ' שם על חרם והשליך ליאור וצף ארונו של יוסף, ויהי' ראי' מכאן דקודם מ"ת הי' להם דין ב"נ, ואינם מצווים על ברכת ה' בסנהדרין נ"ז: ק"ו על מחיקת השם, אך אין הלכה כן, עכ"מ פ"ט ה"א ממלכים, ובמדרש אגדה כאן כ' שמה שריפא אלישע מי יריחו (מ"ב ב' י"ט) הי' ע"י שם המפורש, וק' כנ"ל דהי' אחר מ"ת, וי"ל מצד הצלת כלל ישראל במצרים עם המים מותר וא"ש הכל, וע' שבת ק"כ: דגרם מחיקה שרי ומותר לטבול בנהר כשכתב לה על בשרו, והכא ג"כ ל"ה מחיקה רק גרם מחיקה ופק"נ ושפיר שרי, וא"ש בזה הא דסוכה נ"ג. אמר דוד מי ידע דשרי לכתוב שם אחספא ונשדי' בתהומא ומנח, ופרש"י ל"ה מורה הלכה בפני רבו, וקשה דילמא באמת ל"ה ידע מזה ורק בטח ידע ממשה שעשה כן פעמים, אך נסתפק דשם הי' קודם מ"ת ואין למדין מקודם מ"ת, וגם הי"ל דין ב"נ ול"ה רוצה להורות בפני רבו, ובזה"ק נשא קכ"ד: מפורש שהי' בדיקתם כבדיקת סוטה דלעשות שלום מותר למחוק שם, והי' כאן להצלת ישראל מלעז שהם בכי מצרים עש"ה, וע"ע בדעת קדושים ה' ס"ת רע"ו, ובגדולי הקדש סקט"ז ובכללים שם כלל ח' אות ו':