כל המחלה ערש"י ואוה"ח לצד חלאים שאינם ביד"ש כו', וא"ש קו' תוס' ל'. ד"ה הכל וע' בהגהות מהגר"ש טויבש בש"ס ווילנא ערכין ח': צדקתך כו' ובמהרש"א וצ"ק, וי"ל דאחז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה והתחיל בנגעי בתים, והיינו שבעצם יסורים כוונתו רק לטובתינו, וע' עקדה שער מ"א בפי' כל המחלה כו' דבמצרים כוונתו להכאה, משא"כ עליך אף כי אשים כו' רק לרפואתך ולא לחוליך וזה וידעת היום כו', כאשר ייסר איש בנו בודאי דאין כוונתו ליסורים רק שעי"כ יבא טובה לו כן ה' מיסרך, והראי' דהא אין פוגע בנפשות תחלה, דמבחין אולי לא יצטרך לנגוע בגופו וזה צדקתך כו' אלו נגעי אדם צדקה הוא, וראי' משפטיך תהום רבה אלו נגעי בתים, וע' בזה בדעת קדושים דרוש א" וע' תוה"מ כשמכה מצרים כדי להכות, אבל כשמכה ישראל רק כדי לרפאות חולי נפשם, כרופא הבא להקיז דם, מכה תחלה הדברים הצריכים להשקיט מרוצת הדם ולעצרו כו' וכ"כ במג"א (ב' כ"א) ע"ש, ובלב אריה חולין ס': על הא דאמותינו הי' עקרות שה' מתאוה לתפילתן ש"צ, דלכאורה היתכן שיש לו יסורין מה שמתאוה לתפלתו, אלא שעושה לטובת הצדיק, שבלא"ה יוכל לחשוב שהנהגה בטבע, אבל לאחר שנתייסר ומתפלל ויעתר לו נתחזק בלבו אמונת ה', וזה כל המחלה כו' כי אני ה' רופאך, "כי" לשון "אלא" להראות שאני רופאך, וע' מהרש"א שבת ס"ז, ובס' לוח ארז כ' דיסורים באים לטובת אדם רק כל זמן שיוכל להרפא בדרך הטבע, אבל אם יצטרך לנס אז עי"ז מנכין לו מזכיותיו, בשבת ל"ב, הרי יצא שכרו בהפסדו, וז"ש כל כו' שהי' מכות גדולות אשר לא יוכלו להרפא ע"פ טבע לא אשים עליך שלא ינכו לך מזכיותיך. ובפ' עקב (ז' י"ד) ל"י בך עקר פרש"י שאינו מוליד ותמוה פשיטא, וכ' בס' אבני שהם עפ"ד חז"ל דאמותיהן הי' עקרות שיתפללו, לפ"ז יל"ד מה זה הברכה באם יעשו כתורה ל"י עקר, אדרבה אז ה' מתאוה לתפילתן, לזה פרש"י עקר שאינו מוליד, אה"נ עקר שאחר תפילה יוליד אינו קללה, דה' מתאוה לתפילתן ש"צ אבל עקר שאף אחר תפילה לא יוליד זה קללה. והר"ם מפרעמישלאן ז"ל אמר שיש ב' אופנים מה שנוסע לצדיק, א' שמבקש שיתפלל עבורו שלא יבא לו חולי ורעה, וב' כשבא עלי' צרה ר"ל ורופאים לא הועילו ונוסע לצדיק, וז"ש כל המחלה לא אשים עליך פי' על ידך שאתה מתפלל עליו שלא יבא עלי', ועל אופן ב' ג"כ אשלח לו רפואה להראות כי אני רופאך ולא הרופאים. ומה שהקשו המפו' השייכות ברכה זו לכאן הלא התלוננו של"ה להם מים ולא על מחלה, כ' בתו"א עפ"מ שהקשה תוס' פסחים מ"ו: ד"ה רבה, אי אמרת הואיל בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שי"ב בו סכנה, ותי' הואיל דלא שכיח ל"א, וי"ל דעכשיו נתן להם שבת, וק' קו' תוס' איך משכחת שבת לכן הובטחו שלא יהי' חולה ול"א הואיל:
ובסנהדרין ק"א. פריך אם לא אשים רפואה למה, ואמר ר"ר העשיל ז"ל דהדין אם חיבל צריך לשלם דמי רפואה, ואם החובל בעצמו רופא יכול הנחבל לומר איני רוצה שאתה תרפאני רק אקח רופא אחר, בב"ק פ"ה. וחו"מ ת"כ סכ"א, וה' הרופא לא יוכל לשום מחלה, דחובל אינו רשאי לרפאות בעצמו וכאן ליכא רופא אחר, וע' בחה"ת ודרוש שמואל וזרע שמשון. ובתו"מ כ' דיש רופאים שישיג תשלומין על כל רפואה בפ"ע, ויש רופא אשר לשרים והוא קבוע על כל השנה, בין אם יהי' חולה בין לא יהי', וה' רופא ממין ב', וז"פ לא אשים עליך מחלה כי אני ה' רופאך תמיד ולא תצטרך לשלם לי, וממילא לא אשים עליך מחלה, וע' חדושי גאונים על ע"י ווילנא סנהדרין סי' קפ"ה, וכ"כ בס' חסדי אבות עפחז"ל (תנחומא מקץ סי' י') אוקירו לאסיא עד דלא איצטריך לי, וע"ע בספר פינות הבית בפתיחה הר הבית דף נ"א:
ובתפלות שמ"ע רפאנו ה' ונרפא, ופי' בזה"ק ח"ג בהוספות דש"ה, דכל הרפואות הם מה' ורק מהם ע"י ה' בעצמו, ומהם ע"י רפאל המלאך, והחילוק דרפואה ע"י ה' הוא עולמות ואינו חוזר החולי לעולם וע"י מלאך חוזר ע"ש, וז"פ רפאני ה' ועי"ז ונרפא לעולם, וגם לא אשים עליך עוד לעולם כי אני ה' רפאיך, וז"ש בישעי, (מ"ה י"ג) ישראל נושע בה' תשועת עולמים, ומתפללים גם היום יושעו מפיך שוכן מרומים, וז"ש בישעי' (מ, א') נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם ויהי' נחמה כפולה ולא יחזור הרע לעולם, ועיע"ד בדרשות אה"ו סו"ד ה', וסידורו של שבת ח"ב דרוש ג':
והנה חולי נפש הם כמו חולי גוף ורפואתם ג"כ שוה, רופאי זמנינו אינו משתמשים בהרבה רפואות כמקודם כמו הקזת דם אף שהוא טוב מ"מ אדם נחלש ביותר, והמציאו חיכוך (מאסאזש) או מניחים נוד מים חמין שפעולתו להרתיח גוף החולה ועי"ז תתעורר מרוצת הדם, והרבה פעמים במקום רותחים ישתמשו בקרים והכל לפי מזגו של החולה. וכן ברפואת הנפש אין אנו יכולים להשתמש בהכאה, נזיפה, הקהה את שיניו, וכדומה כי במקום רפואה יחלשו עוד יותר גוף היהדות, ואם הראשונים לא נכוו ברותחין, עתה סכנה בפושרין, וצריך הרופא הוא המוכיח להיות קר ומתון, כי דברי חכמים "אם בנחת נשמעון" ובמשלי (ו' כ"ג) נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר לכאורה למ"ש במדר"ש ריש אבות בקיץ דמתרפאים חולי גוף צריך ג"כ לרפאות חולי נפש כמ"ש כל המחלה כו' אם שמוע כו', ולזה אומרים אבות, והי' הו"א דל"צ לשמוע בקול מוכיח, אך דומה להולך בלילה ביער, וכשהאיר ראה שתעה ואינו יודע לבוא אל דרך הישר, ובא א' והוליכו לישוב, כן כ"ז שאינו לומד בספרי מוסר, הוא כהולך בחושך, ונדמה לו שבדרך ישר הולך, ובלימוד נודע לו שתעה, אך עדיין אין בידו להתנהג בדרך הישר עד שומעו מוסר ממוכיח. וז"ש כי נ"מ ות"א ויודע שתעה, ואורח חיים יוכל לבוא ע"י תוכחת מוסר, ועבל"א דרוש מ"ח:
ובענין רפואות ע' מג"א קע"ט סק"ח דהאידנא נשתנו הטבעים, והר"מ בפ"ד מדיעות כ' שלא כתלמודן, ועתי"ט פ"ו מ"א מנדרים, ובס' נפ"ח או"ח שם הביא מחולין מ"ז תד"ה כל דבהמות שלנו ג"כ נשתנו, ומו"ק י"א. תד"ה כוורא, וע"ע מג"א קע"ג סק"א, ר"ב סק"ד, של"א סק"ט, תרל"ט סק"ב, יו"ד ס' סעי' ג', פ"א ס"ט, קט"ז ס"א, קכ"ג ס"א, קמ"ח סי"ב, קמ"ט ס"א, אה"ע קנ"ו סע"ג, ויש"ש כל הבשר סי' י"ב כ' שיש חרם מקדמונים שלא להשתמש ברפואות של תלמוד, ועא"ע שמות (ב' ב') ותצפנהו, וריב"ש תמ"ו ותס"ז, וצל"ח פסחים קי"ח, וגם הר"מ השמיט כל דבר שגזרו משום רוח רע, ועזה"ק פנחס רכ"א:, קול יהודה על כוזרי מאמר ד' אות כ"ז, קהלת יעקב מדות חכמים מער' ו' אות ע"ה, וש' אות רס"ה, וחת"ס יו"ד ק"א כ' ג"כ שהר"מ סמך עצמו על ידיעתו ברפואות, וכשמצא שנשתנו הטבעים השמיטם מחיבורו, וער"מ פ"ח הכ"ג משחיטה בלחי עליון שניטל, כ"מ נדרים פ"ט ה"ז, שו"ת הרא"ש נ"ג, תבו"ש ט"ו סק"א, שו"ת תשובה מאהבה ח"ג שכ"ה, כרו"פ סי' מ' בחסר לב, וחכ"צ ע"ג, וע' יומא ע"ז: תד"ה משום, דמה שאין נזהרין עכשיו דאין רוח רעה שורה באלו המלכיות כמו שאין נזהרין על גילוי וזוגות, וע"ע בר"מ פי"ב ה"ה מרוצח דלא יתן תבשיל תחת המטה שמא יפול בו דבר המזיק, וראב"ד כ' משום רוח רע, וכן אי' בפסחים קי"ב. משום רוח רע, הרי דהר"מ נתן טעם לקיים דברי חז"ל והשמיט ענין רוח רע, ובענין אי מותר לחולה שא"ב סכנה לילך לרופא ישראל בשבת שיודע שיחלל שבת עבורו בכתיבה ועוד. אי יש כזה לפ"ע האריך בזה ש"ב הג' מאוהעל שליט"א בשו"ת בנין דוד סי' מ"ב, ושו"ת יד יצחק ח"ג צ"ה עש"ה: