לחם משנה ערש"י ובמד' פנחס אות מ"ד הקשה על מ"ש בהגדה אלו האכילנו את המן כו' את השבת, הא שבת ניתנה במרה והמן ירד באלים אח"כ ואיפכא מבע"ל, ותי' ע"פ רש"י אותו היום נשתנה בריחו וטעמו נמצא שמדבר הכל משבת אלו האכילנו המן ולא כו' את השבת שישתנה טעמו לשבח:
ועי' פרד"י מקץ דשי"ג. ובקו"א בהערות שם אי לחם וחצי מקרי לחם משנה לשבת, ובמנח"י הביא ראיה מברכות ג': אשמורה ופלגא נמי אשמורות קרינן ועח"ס או"ח מ"ו בזה, ושע"ת או"ח רע"ד, ועשו"ת אור המאיר ע"ה בדף האחרון בסיום מסכת שאינו דף שלם אי חשוב זה דף, ועי' גליוני הש"ס מהגר"י ענגעל ז"ל בברכות שהעיר מכריתות י"ז: א"ב כזית ומחצה לרבא ליכא מצות, ובב"ב קס"ב: שיטה ומחצה מהו, וכתו' ק"ט. תרי פלגי דיקלא. ועי' ברכת אהרן מאמר ו' והדוה"ע ח"ב מ' רנ"ח, ומש"ל בתשא (ל"א י"ז), ובמילואים לס' אמרי כהן בפ' מקץ שדחה ראיות אלו, וע"ע בברכות ל"ט: מניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע, אר"א ובשבת חייב לבצוע על שתי ככרות מ"ט לחם משנה כ' הרי מפורש דשלימה ופרוסה ל"ה שלימות, והרה"צ בנש"ק אדמו"ר מבלענאוו שליט"א הדר בלאדז אמר לי דיהיה ראיה לזה דהגר"א הי' לו להסדר רק ב' מצות שלימות לא שלשה, ועי' בהגדת מגדל עדר, ויחץ מקודם, ולא הי' בברכת מצה לחם משנה ורק מצה ופרוסה, וראיה מזה דמצה שלימה ופרוסה גם כן חשובין כשני מצות, ועי' או"ח תע"ה ס"א, ואנו לוקחין לכריכה מן המצה השלימה, ולהגר"א היה קשה לו זה, דבכזית מצה הראשון אנו לוקחין מן הפרוסה, ועל כורך ניקח מצה שלימה ויהי' חמור מכזית מצה הראשון, ולכן לקח רק ב' מצות, ויהי' כורך שוה למצות מצה ראשון לשניהם מפרוסה וע"ע באו"ח קס"ח ס"ב דיכול לחבר ב' חצאי לחם בעץ וכו' וע"ש בס' נפ"ח שהביא פמ"א זבחים י"ב שהעיר מתוספתא טבו"י פ"ג אתרוג שחיבר בקיסם אינו חיבור שאין חיבור בידי אדם חיבור, ועי' שע"ת תרמ"ח סקט"ו בזה, ועי' ירושלמי חלה פ"ב ה"א אין חיבור לטומאה אבל מחברין לחלה, ותוס' נזיר נ': ד"ה היה מפורד, וזבחים ק"ה: ד"ה חיבור, ור"ש אהלות פ"ג מ"ד, ובמנחות י"ב: בלחה"פ אם נפרסה אחת כולן פסולות ולא עבדינן תקנות קיסם, וי"ב חלות בשבת מקובלים ללה"פ ויל"ע בזה:
ויגידו רש"י שאלוהו מה היום מיומים יש ללמוד כו', ע"ס גאולת ישראל "הוא" מיותר, ורש"י מתרץ שה' אמר למשה שיאמר לישראל כו', אך קשה למה לא אמר משה תיכף כשאמר לו ה', וי"ל דבשבת ס"ט: ההולך במדבר וא"י מתי שבת ימנה ו' ימים ויקדש ז', וזה היה כאן כי בלשון ששת ימים תעשה מלאכתך וכן ששת ימים תעבוד כו', ולא ידע משה איזהו יום שביעי בשעה שצוה לו ה', עשה משה מדעתו ו' ימים וז' יהיה שבת, ותמיד היה מסופק, אך כשראה שבו' הוכפל המן אז ידע בבירור שמחר יהיה שבת ואמר תיכף הוא אשר דבר כו': ובעה"ט דקדק דכאן כ' שבת קודם ובויקהל (ל"ה ב') הקדים קדש לשבת, וראיתי דבזה"ק ויקהל ר"ד:, ובס"ק דקדושת חול נמשך משבת ואומרים היום יום ז' בשבת, וגם אי' דקדושת שבת נמשך גם כן מימי חול שעברו, וכאן היה שבת ראשונה ול"ה שבת מימי חול שעבר הקדום שבת לקדש, ובויקהל שהי' קדושת שבת מחול שעבר הקדים קדש לשבת: