תאפו ערש"י, ובשו"ת חמדת אפרים או"ח ג' הק' לר"מ פ"ט ה"ג משבת דמבשל דבר שא"צ בישול פטור, (ועי' תפא"י בכלכלת השבת אות י"א) אם כן במן של"ה צריך בישול, וכ' את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו, ואמאי לא אפו ובשלו בשבת בהיותו דבר שא"צ בישול, ואי משום הבערת אש היו יכולין להכין אש מע"ש, וי"ל כיון דל"ט מלאכות ילפינן ממשכן ובודאי לא בישלו דבר שא"צ בישול ולכן פטור כמ"ש הר"מ, וז"ד אחר שנצטוו על מלאכת המשכן, אבל כשנצטוו על שבת הי' אזהרה בכל מיני בישול, ואפי' לרש"י ורמב"ן בשלח (טו כ"ה) דבמרה נצטוו רק ללמוד מצות שבת ועשפ"ח פ' שלח (ט"ו ל"ב), הי' דינם ללמוד גם דבר שא"צ בישול והוי בכלל מלאכה, וכיו"ב אי' בשבת קל"ה. נתנה שבת ונתחדשה הלכה, ועפנ"י שבת מ"ו: ובראב"ע כאן עמ"ש בפ' ויקהל (ל"ה ב'), וע"ע בס' ארץ החיים תהלים (ל"ד א'), ובס' פני מבין דק"י דבר חריף. ובפתיחה לשו"ת שדה יצחק אי' מ"ש בביצה ט"ו: על הקרא שבתון שבת קדש את אשר תאפו וגו', מכאן סמך לעירובי תבשילין מה"ת, דיו"ט נקרא שבתון כמ"ש ביום הראשון שבתון, ויה"כ שבת שבתון, דאותיות "ון" באים להקטין כמו איש אישון, ויו"ט קדושתו קטנה משבת נקרא שבתון, ויה"כ דיש בו גם קדושת שבת נקרא שבת שבתון, וכ' שבתון שבת קדש, משמע דאיירי ביו"ט קודם שבת, תחלה שבתון ואח"כ שבת, וע"ז כ' את אשר תאפו כו' להורות אין אופין אלא על האפוי, וסמך לע"ת מה"ת, וע"ש דבר נכון מענין מן: