לחם מן השמים, ע' בארצות השלום דרוש ח' דבמן הי' דבר גשמי ממש ומזון טבעי ויתפעל בכל הד' כחות מושך מחזיק מעכל ודוחה, ומצד שירד משמים הי' בו ענין רוחני, וכיומא ע"ה, לחם אבירים שמה"ש אוכלין דמזונם השגה שכלית, ואי' שם ירד המן עליו, וכ' שטו העם ולקטו, כאן לצדיקים וכאן לרשעים, דלרשעים הי' מזון גשמי והוצרכו ללקטו, ולצדיקים רוחני ל"ש ללקט ביד רק ירד לבתיהם שהשיגו שפע אלקית, וברוחניית ל"ה כולם שווים עש"ה, ובבני יששכר מא' שבתות מ"ג אות ג' חקר איזה ברכה ברכו ישראל על המן, וראיתי ע"פ המהרש"א חגיגה י"ב: אהא דסנהד' ק"ח. שחקים שבו שוחקין מן לצדיקים לעת"ל דא"כ הוי מן חלק עה"ב, וא"ש הא דאי' שם דור המדבר אין להם חלעה"ב, ותמוה לדור דעה כזו לא יהי' חלעה"ב, ולהנ"ל א"ש כיון דאכלו מן א"כ כבר אכלו חלעה"ב שלהם, ולפ"ז י"ל הא דצריך ברכה שאסור להנות מעה"ז בלא ברכה, בברכות ל"ה., ויש לדייק כתיבת "מן עוה"ז" דדוקא מן עה"ז אבל מן עה"ב י"ל דלא הי' צריך ברכה:
ובס' הזכות כ' על הנני ממטיר לכם, לכאו' "לכם" מיותר, רק שאסור להנות ממעשה נסים לכ"נ לכם לרבות דמותר, והטעם דבברכות ל"ה: כ' לה' הארץ וכו' השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א כאן קודם ברכה כו', ובלא ברכה הוי כגוזל ומועל, וע"י ברכה נעשה שלו וממילא הלחם משמים באיסורו עומד, ומה"ט אסור להנות ממ"נ והוצרך לכם לכל צרכיהם עש"ה, וגוף הקו' הק' בנח"ק והבאתי בוארא (ז' כ"א) ע"ש מזה. ובבני"ש שם כ' דמה"ט המן ל"ה צריך ברכה דעיקר ברכה לברר ניצוצין מן הפסולת ובמן ל"ה פסולת, ולא כרמ"ע מפאנו שהי' ברכה במן המוציא לחם מן השמים, וגם בשבת הוצרכו לברך על המן דאכילת שבת כמו אכילת קדשים, והי' מברכין אקב"ו לאכול סעודת שבת, וז"ש במד' ברכו במן וקדשו בברכה עש"ה, ובשפתי צדיק אות ס"ז, ובבני"ש סיון מ"ד אות ח' כ' הא דהוצרכו ללמוד שמברכין על ריח, דברכה לברר טוב מרע שנתערב ע"י אדה"ר שחטא. וחוש הריח לא נפגם, והי' הו"א שלא לברך צריך קרא שיברך ע"ש. ומטעם זה ג"כ י"ל שלא לברך על המן שלא נפגם, ועשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ס"א: ובזה"ק כאן ס"ב: נפקו ולקטו ומברכין שמא קדישא משמע שהי' מברכין, ובברכות מ"ח: משה תיקן ברכת הזן בשעה שירד מן, הרי דתיקנו ברכה אחרונה, וכ"ש ברכה ראשונה, כשהוא שבע מברך כ"ש כשרעב כמ"ש שם ל"ה: ומ"ח:, ועמ"ש בפרד"י לך דפ"ט:, ובס' פני מבין דק"ט: וקע"ח., ובאמת בפל"א כ' וטעמו כצפיחית בדבש הי' צריך לברך בורא מיני מזונות, אך י"ל דבמן ל"ש ברכה כלל לפ"מ שהק' רשב"א בתשו' י"ח והובא בתומים וקצה"ח צ"ז סק"א הא דלא מברכין על צדקה דדילמא לא ירצה לקבל, וכמו בכתו' מ'. אי אמרה לא בעינא ליכא מצוה כלל, (ועמ"ש ביתרו כ' י"ב, ומשפטים כ"ג ז') כן כאן דמן משתנה לכמה טעמים, וא"כ אם אחר הברכה ימלך ויהי' לו חשק לטעם אחר שצריך ברכה אחרת ויהי' ברכה ראשונה לבטלה משו"ה ל"ש ברכה, אך להחת"ס או"ח נ"ד דרק בדבר התלוי בדעת אחרים דעשיית המצוה לא תוגמר בו לבדו וחשו דילמא לא יחפץ האחר כמו בקידושין דילמא לא תרצה וכן בצדקה, אבל באדם המברך לא חיישינן שמא יתחרט ויעשה ברכה לבטלה, אך בזה גופא יש לדון דבריטב"א כ' לענין נט"י אם בירך ואח"כ נמלך שלא לאכול, ל"ה ברכה לבטלה, וערא"ש תענית פ"א סי' מ"ז, וח"ס יו"ד ש"כ, ואה"ע ח"ב צ"ב אם ברך ברכת חלה ואח"כ שאל על החלה, נמצא דל"ה חלה מעולם ל"ה ברכה לבטלה דבשעת הברכה ברך כדינו וא"כ מברכין גם במן, וע' מחזיק ברכה בק"א סי' קנ"ח ודברי חנוך:
ובענין אסור להנות ממ"נ, בפ' לך דפ"ט: הבאתי הרבה חדשות, וע"ע בשו"ת דודאי השדה בדף נ"ו:, ברכת אהרן מא' פ"ה, טעמי המנהגים בסופו, תבואת האדמה משפטים אות ב', נפ"ח או"ח ר"ד ורצ"ב, וקו"ד ח"ז סי' נ"ה וחו"ט סי' ל"ב מהגאבד"ק פאביאניץ שליט"א בהעלם שמו, ושו"ת אמרי דוד סי' קל"ט:
ובישועות יעקב לך על מה שפסק רמ"א או"ח תרפ"ב ס"ב אם לא אמר על הנסים בבהמ"ז יאמר הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כו', ואיך יבקש על נסים הלא ינכו מזכויותיו, וי"ל דמנכין רק בנס נסתר אבל בנס מפורסם, גם נתוסף לו זכות שע"י נתקדש השם, וז"ש בשבת נ"ג: דנפתחו לו ב' דדים, ואמר אביי כמה גרוע זה, ורי"א מעולה זה, ושניהם צדקו יחדיו, כי נגרע לו מזכותיו שהי' לו, ונחשב לזכות לו מה שנתקדש על ידו שם שמים, ובשו"ת מחנה חיים חו"מ י"ט כ' דרק ביחיד שנעשה לו נס מנכין אבל נס לרבים אין מנכין ע"ש, וגם י"ל דמנכין לו היינו כשעומד במקום סכנה ונעשה לו נס אבל בלא"ה אין מנכין, ועשע"ת או"ח קפ"ז ס"ד:
למען אנסנו. רש"י שלא יותירו, וק' מיומא ע"ו. מ"ט לא ירד מן פעם א' בשנה כו', והלא הי' לנסותם אם יותירו, והרי"ף תי' דהשאלה שירד מן לכל השנה ושיצוה שלא ילקטו רק יום ביומו, ובכפ"ת בתוס' יוה"כ הק' דא"כ מה תי' רשב"י משום משא הדרך, והלא ל"ה לוקטים בב"א רק יום ביומו ולכ"נ דשאלתם נהי דבתחלת ירידת מן קודם מ"ת הי' לנסותם אבל לאחר מ"ת שכבר נסה אותם וקבלו תורה הי' צריך להוריד בפעם אחת ושפיר השיב, ובטעמי המנהגים ח"ג דל"ז., בשם ר"ר יהונתן ז"ל דבאבות פ"ו מ"ד כך דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' אשריך בעה"ז, ופי' המהר"ם שיף אף שיהי' אשריך וטוב לך אעפ"כ תאכל רק פת במלח, דעל עני אין רבותא הא אין לו יותר רק פת במלח וקאי על עשיר, ובמן הי' כל הטעמים, וזה אנסנו הילך בתורתי אף שיהי' בידך לטעום טעמים טובים אעפ"כ תטעם רק טעם פת במלח:
עי"ל דיש תירץ, דאגת פרנסה ואם אין קמח אין תורה, ויהי' הבחינה אתן לכם מן ואז אנסנו אם ילכו בתורתי, ובברכת אברהם ביצה דכ"ה כ' עפמ"ש ביומא כ"ח. שאבות קיימו התורה ובנ"י ל"ה יכולים להשיג מדרגת אבות, ואפשר מחמת שאוכלין לחם גשמי לזה נתן מן רוחני למען אנסנו הילך בתורתי, פי' אם הם צריכין, אז דוקא לתורתי שאתן להם, או יכולין להשיג מעצמם כמו אבות עש"ה, ובתוצאות החיים ושם אפרים: