וישמע יתרו. רש"י מ"ש שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, והוא מזבחים קטז. וע"ש במהרש"א, וירושלמי מגילה פ"א הי"א, ותוס' ע"ז כ"ד: ד"ה יתרו, ובשו"ת תשב"ץ ח"ב רכ"ג, כ' משה"ק הרי מפורש בקרא מה ששמע, לק"מ שהכ' דיבר דרך כלל ששמע את כל וכו', ולא שמע אלא הענינים היותר מפורסמים, ופרש"י דהם קריעת ים סוף דמצינו שנשמעו מרחוק דכ' בבשלח (ט"ו י"ד) שמעו עמים ירגזון, וכ' ביהושע (ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף, ומלתמת עמלק כתובה בצדה, מפ"כ שמע אותה, וזה להאומר לאחר מ"ת בא וא"כ לא נסמכה למ"ע אלא לומר שגם זה שמע, ומ"ש בחקת (כ"א א') וישמע הכנעני כו' שיש להקשות שהרי שם כ' כי בא ישראל כו', אלא שכבר פי' הרמב"ן שלא דרשו כן על הפ' שבפ' חקת אלא על מסעי (ל"ג מ') ושם לא נא' כי בא ישראל אלא בבא ישראל ושם תפול יפה השאלה מה שמע בבא ישראל, ופרש"י שמת אהרן שכ' בצדו בפ' חקת וגם בפ' מסעי ע"ש עוד:
ובס' דברי תורה אות ע"א הביא מהרצ"א מדינוב ז"ל, וישמע ר"ת שמע מלחמת עמלק וקריעת ים, ובמד"ר הה"ד כבוד חכמים ינחלו זה יתרו, חכמים ר"ת יתרו כהן מדין חותן משה, ובס' מכלל יופי דכ"ח: כ' דמפו' הק' דקיי"ל ביבמות כ"ד: אין מקבלין גרים לא לימות המשיח ולא בימי דוד ושלמה שלא יאמרו משום שלחן מלכים גייר, ובמדבר שהיה להם באר מן וענני כבוד ואיך גיירו ליתרו, ועי' ביד יוסף דעו"ק דכ' בישעי' (ב' כ') נכון יהיה הר בית ה' ונהרו אליו כל הגוים, והתי' דרק ב"ד של ג' שגר צריך ג' אין מקבלין דשמא דעתו לשלחן מלכים, משא"כ כאן נ' ונהרו אליו כל הגוים "אליו" דייקי למלך משיח בעצמו, ואצלו נ' והריחו ביראת ה', ויבין מה שבדעתו של גר, אם לש"ש יקבלו, וזה היה ג"כ במשה ולכן קיבל את יתרו להתגייר ע"ש, לפ"ז נ"ל שפת יתר ברש"י מלת "ובא", שק' על יתרו שהיה כהן מדין מה היה צריך לטרוח עצמו לבוא אל המדבר, דהיה ליתרו לשלוח למשה שישלח לו ג' אנשים לגייר, וע"כ דג' אין רשאים לגייר, משא"כ משה יבין אם כוונתו לשמים, וז"ש מש"ש ובא, ותי' שמע קריעת ים סוף ומ"ע, ואז אין מקבלים גרים והוכרח לבוא:
ובשו"ת בית יצחק אה"ע בצלעות הבית סי' ז' כ' עפ"ד חז"ל חכם לב יקח מצות זה משה שלקת עצמות יוסף, והכוונה דבמדרש ריש משלי נחלקו היכן החכמה נמצא או בראשו או בלבו, וכן נחלקו, דוד פתח בא' אשרי ושלמה במ' משלי שהוא באמצע ע"ש, ורמזו שח"א שלימות ההשכלה ויראת ה', ויוסף היה זן ומפרנס ונקרא שור ע"ש ורב תבואות בכח שור (משלי י"ד ד') ובב"ר פפ"ז בזכות עצמות יוסף נקרע הים, שנ' הים ראה וינס ראה ארונו של יוסף, וז"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו, שהצטרף שלימות ההשכלה שבראש עם מדות שהוא בלב שהיו ביוסף, ונ' בחלום הא' קמה אלומתי שהוא כח הזן ומפרנס, ובשני והנה השמש וירח כו' מורה על אור השכלה, כי שמש וירח מספרים כבודו, משתחוים לי, ר"ל ששלימותו יותר גדולה מהם, וקריעת ים סוף בזכות יוסף, שמשה אמר ליהושע צא הלחם בעמלק, כי הוא מזרעו דיוסף, ויתרו היה לו זכות שהיה זן ומפרנס כמ"ש (שמות ב' כ') קראן לו ויאכל לחם, ואיתא בשמו"ר פכ"ז שלח לחמך ע"פ מים (קבלת י"א א') זה יתרו שנתן לחמו למשה, וע"כ כשמעו קריעת ים סוף ומ"ע שהם בזכות יוסף בא גם הוא לגייר, ובפרדס דוד כ' עפמ"ד הללו עע"ז כו' ואמר ה' דעבדו כאונס, והקשה ביפ"ת הא בע"ז אף באונס יהרג ואל יעבור, והוכיח מזה הפר"ד דרוש א' דקודם מתן תורה היה להם דין ב"נ ואינו מצווה על קידוש ה' (סנהדרין ע"ד:), וא"ש דיתרו לא גייר מקודם דסבר דיוכל לקיים התורה אף בלא גירות, אבל כששמע קריעת ים סוף והיה להם דין ב"נ בא לגייר שיהיה לו דין ישראל (ועל מ"ע ל"ק דסמיך לי' כמ"ש בגמ'), וע"ע בקהלת ישורון, מד' תלפיות ענף יתרו, ס' שליחות אליהו, חי' מהר"ם צבי בדרשות דמ"ו:, ריח דודאים דנ"ג., וירחון אהל התורה סי' ל', ובתיב"ע כאן ע' ערוך אונים, ומקור ברוך ח"ג דף תשמ"ז:
רש"י הוסיפו לו אות ו', וקשה למה לא ה' כאברהם, ובבעה"ט שקבל י' דברות ותר"ו מצות יותר מב"נ, ועתיו"ט ספ"ה דאבות ממדר"ש בבן בג בג, ובן הא הא שהיו גרים, ובאמת כן מפורש בתוס' חגיגה ט':, וכ"ה במלאכת שלמה שם, וי"ל דאיתא במד' דוישם ה' לקין אות זה ו', כי אות ו' אילנא דחיי כמ"ש בזהר, ובע"ז י"ז. הפורש ממינות מיד מת, ויתרו עע"ז וכשנתגייר נצרך ו' דוקא, וא"ש דכ' ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראת, והק' בפע"ר דכ' מראת בלי ו', וי"ל ע"פ פדר"א פל"ב דבעקדה ראה יצחק השכינה וכ' כי לא יראני אדם וחי, ותחת המות כהו עיניו מכאן שסומא חשוב כמת, וכ' מראת בלא ו' שניטל חיות ממנו, וכן בר"פ מצורע כ' מצרע בלי ו' דחשוב ג"כ כמת כמ"ש בע"ז ה'. וב"ר פל"א, וע' בירחון אהל תורה סי' י"ז, ופרד"י בראשית דל"ח:
כהן ערש"י ויגש (מ"ז כב), ושמות (ב' ט"ז):
אלקים, והק' מפו' התחיל באלקים וסיים בה', וגם אלקים דין ויצי"מ הי', ברחמים, ואמר הר"ר העשיל ז"ל דבשמו"ר פ"ג מדת הדין עשה רושם וניטלה ממנו הכהונה דכ' וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים, וכ"כ בזבחים ק"ב. עכשיו הוא כהן ואתה לוי, ובמכילתא וילקוט כאן אחר שלוחיה שנפטרה ממנו בגט, נמצא אם הי' כהן ל"ה יכול להחזיר גרושתו, וז"ש את אשר עשה אלקים למשה, היינו שעשה אתו דין ונטל ממנו הכהונה, ולכן ויקח את צפורה אחר שלוחיה, משא"כ אם הי' כהן ל"ה יכול להחזירה, וענח"ק וזי"ר, ובשם משמואל להג' מלבוב ז"ל דקדק למה יחסו ובב' יחוסים כהן מדין וחתן משה כרש"י שהי' חותן המלך גם בפ"ב כ' רק חותן משה, וי"ל דביבמות כ"ד: אין מקבלים גרים כו' והק' תוס' מאתי הגתי ומבת פרעה, ותי' דטעמו משום שלחן מלכים והם היו שרים גדולים מקודם וע"ש בדע"ו. ובגליון, וכאן ג"כ איך קבלו ליתרו ורק דהי' כהן און וחשוב גדול, ועוד דהי' חותן המלך, אבל יתרו לא תלה הגדולה בעצמו רק שהי' חותן המלך, וע' כת"א ואמרי שפר להראנ"ח דל"ג. בשו"ת יהודא יעלה או"ח סוסי' ד' בהסכמת הגרי"ש נ"ז ז"ל, ובשו"ת פני מבין חיו"ד סי' קכ"ז:
כל פרש"י, מן באר ועמלק, עתי"ט סוף פרה דעל מספר שנים ל"ש כל, ואציין מה שכ' בזה הראשונים ואחרונים והראיות לכלל זה, וגם המקומות שהם נגד כלל זה, אחר החיפוש ויגיעה, ע' בספורנו תולדות (כ"ו ל"ג) שכ' ג"כ כן דעל פחות מג' ל"ש כל, וכ"כ בכ"מ פ"ט ה"ל מיסוה"ת. וע"ע בתוס' כתו' ח'. ד"ה שהכל וברא"ש, ורמב"ן בס' הזכות סופ"ב דמכות, ובסדר הדורות אות י' יוסי בן יועזר בשם ס' ערוגת הבושם פ"ט, ותי' בזה רש"י תמורה ט"ו: משמת ר"י בן יועזר בטלו האשכולת איש שהכל בו פרש"י תורה ויראת חטא וגמ"ח, וצ"ע מנ"ל כל הג' ולהכלל הנ"ל ניחא. וכ"כ הראנ"ח באמרי שפר פ' חיי שרה, ורלב"ג בא, ותו"ח ב"ק נ"ט: ד"ה ליבתה:
וע' פסחים ל"ד: רש"י ד"ה ר"י כדכ' בכולהו בחצר אה"מ יאכלנה, ולא נמצא כן רק פ"א בויקרא (ו' ט') וצ"ע, בשבועות כ"ה: בכולן נא' ונעלם, ופרש"י שבועות ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו, ואפשר טו"מ וקדשיו חשבי' כב'. ובבכורות כ"ז. ובכולן יש טו"ה וקאי על תרומות ומעשרות, ובב"ב קמ"ב: והלכתא ככל הני לישנא, ולא נמצא רק ב' לשונות, ובזבחים פ"ג: לדברי כולן (ר"י ור"ג ור"ש) לא תרד, לדברי ריה"ג ור"ע תרד, שמעי' דכולן רק על ג', וב"ב ח': אין עושין שררה פחות מב', וק' הא בקרא כ' תדבר אל כלם ובפסחים כ"ג: כל איסורין כו' חמץ ושוה"נ, ב"מ מ"ב. בשלמא כולהו, ולרש"י ל"ו. ונעל בפניו קאי על הקטנים וליכא רק חדא, ולרי"ף ורא"ש איכא ב', ובשטמ"ק שם הק' כן עש"ה, ברכות מ"ד. עבידנא בכולהו, וכוונתו רק על ירקא ומיא והם ב' דברים, ובירמיה (י"ד כ"ב), אתה עשית את כל אלה וברד"ק שמים וארץ, בנזיר כ"א. ואני ואני ותו לא, ואמאי לא דייק מדקתני וכלהו מוכח דהוי שלש, ושם דף כ"ג: ובכל תושיע יתגלע בשני תורות, וב"ר פנ"ט וה' ברך את אברהם בכל, ר' לוי אמר תלת כו', ובפרשה צ' ויהי רעב בכל הארצות בפוקיא וערביא ובפלסתינא, וצ"ע מפ' תבא (כ"ח ס"א) גם כל חלי וכל מכה, ודחז"ל מיתת צדיקים ודרש כל רק על דבר אחד, וזה יש לתרץ דיש ג', א', מיתת צדיקים, ב', בשבת ל"ג: בזמן שאין צדיקים תינוקות נתפסים, ג', בגיטין נ"ח. ואסרו בכרעי דפוריא כו' גם כל חלי ע"ש, עי"ל לפ"מ שהק' היד מלאכי סי' של"ו על כלל זה ממשלי (כ"ב ב'), עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' ותרגם תרויהון, וביעיר אוזן מער' כ' אות ה', תי' זה כיון דאיכא בעשיר ועני מינים שונים שייך לשון כל ע"ש, וגם במיתת צדיקים יש בכללם יותר מב' שייך כל, וע' חנה"ת שמיני אות כ"ט. וע"ע בסוכה ב': כולהו כרבה לא אמרי וקאי על ב' ר"ז ורבא עש"ה, וע"ע בתי"ט פ"ב מ"ג מתענית לא בא ללמד אלא על ר"ה ויו"כ כו', וק' אי על ב' ל"ש כל ע"כ קאי על ר"ה ויה"כ ותפלת תענית, ובנדרים ס"ד: כי מתו כל האנשים זה דתן ואבירם וקרי להו כל, ובמד"ר קהלת (ב' ט') מכל שהי' לפני דוד אבי, הרי דאף על א' שייך כל, ובתרגם מן כל דריא וא"ש, וע"ש בגשמי ברכה, וע"ע ביד מלאכי של"ו, בשד"ח מער' כ' אות ל"ב, תוה"מ למלב"ם ויקרא סי' קצ"ו, ברכת אהרן מאמר ע"ט: הדו"ע מא' רל"ו, דברי חנוך תבא אות ו', ירחון אהל מועד סי' ר"ב וח"ג סי' ט', אמרי כהן ח"ב דף כ"ה., צ"ד., רפ"ח., שי"א., ושכ"ג, ובפרד"י דישלח (ל"ב כ') דר"מ:, בשמות (ד' י"ט), וארא (ז' כ"ב), ותצוה (כ"ח ה'), ע' היטב בכל המקומות שציינתי ותמצא הרבה חדשות: