1
אשר זדו ערש"י ורמב"ן ולעיל בפ"ו, וכמ"ש הבעש"ט ז"ל על מחז"ל אבות פ"ג מט"ו ובטוב העולם נידן, שאין מענישין אדם רק על פיו ממש, עד"מ כשרואה דבר רע בחבירו אז פוסק עליו שראוי לבוא עליו כך וכך, ושוכח כי הוא עשה ג"כ מעשה כזה, ומושך לעצמו זה העונש, וז"פ אשר זדו במה שרצו לענוש חבירו מביא ע"ע, ובקהלת (י' ח') חופר גומץ בו יפול: