ויבא אהרן רש"י ומשה היכן הלך, ובש"א (ט"ו ו') ואתה עשית חסד פרש"י זה יתרו, ונהנו מסעודתו משה ואהרן והוא כמו שעשו חסד עם כל ישראל ועי' רד"ק, ובברכות ס"ג: כ' רש"י דיתרו האכילם למשה ואהרן, ועי' מהרש"א ואיי הים סי' קמ"ו, בכ"ש, קהלת משה, פרדס דוד, גרש כרמל, ס' קדושה וברכה, ופני מבין. - וי"ל המשך הפסוקים על פי מעשה שרב א' נכח בשמחה, וכבר היה אחר חצות הלילה ובקשו ממנו שישאר עוד שם, אמר דרש"י הקשה ומשה היכן היה, ואפ"ל כי הית' סעודה גדולה כמ"ש רמב"ן שהי' ביום חתונתו כי חתן דמים הוא, ומשה שהיה טרוד ביום המחרת במשפטים, ושמעתתא בעי צלותא (מגילה כ"ח:), ול"ה יכול עוד להשאר שם ולשמוח עמהם, וזה ויבא אהרן וקשה ומשה היכן היה, על זה מתרץ הפסוק ויהי ממחרת וישב לשפוט, והיה צריך לפרוש כדי שיוכל אחר כך לשפוט דינים ישרים:
ובס' המקנה קידושין ל"ב: הקשה היאך היה משה משמש דמ"ר היה מלך וא"י למחול כבודו (כתו' י"ז.), ותי' דטעמו דשום תשים עליך מלך (דברים י"ז ט"ו), דבכל שעה יהי' אימת המלך עליך, וכשמוחל הרי באותה שעה אינו מקיים מצות שימת מלך, וצריך שימות הרבה, משא"כ באב אם אין לו ל"ש לכבד לכן מהני מחילה, ובמ"ר דלא נצטוו עדיין במצות שום תשים עליך מלך עד שנכנסו לארץ שפיר מהני מחילה, ובגרש כרמל כ' עפמ"ש בסוטה מ"א: בתד"ה מצוה דמשום כבוד השכינה מותר אף למלך לשמש, וכאן גם כן כ' לפני אלקים דהוי כאלו אכלו ונהנו מזיו השכינה: