ממחרת רש"י יה"כ, ובס' סנהדרי קטנה, סנהדרין י"ז: עמ"ש שרי אלפים שש מאות, פרש"י שהרי שש מאות אלף רגלי, וקשה דזה נאמר אחר יה"כ ואז ג"כ נפקדו ישראל כרש"י ויקהל (ל"ה א'), ואז נאמר וכסף פקודי העדה שש מאות אלף וג' אלפים וה' מאות ונ', כדאי' בפ' פקודי, ורש"י הוכיח בתשא (ל' ט"ז) דאין זה ממנין שהי' בחומש הפקודים בא' לח' הב' בשנה הב', ולפ"ז תמצא עוד דיינים יתירים ת' וס"ד, וע"כ דרש"י סנהדרין חולק על מ"ש ביתרו, והי' קודם מ"ת והי' בשנה דיצי"מ דלמנין שנות אנשים מתשרי מנינן, וביצי"מ נא' ת"ר אלף רגלי, וגם בימי יתרו ל"ה יותר ורק אחרי תשרי הי' שנה אחרת עש"ה:
ויעמוד וגו' מדוע אתה יושב וכל העם נצב, עי' בכוה"ק הפרש בין נצב לעומד, ובס' הברית עה"ת כ' כי עומד היפך יושב, והעומד מישיבתו יאמר ויעמוד ולא ויתייצב, ובס' זכרון יעקב כ' לרש"י יושב כמלך וכולם עומדים, ובחו"מ י"ז דיינים בישיבה ובע"ד בעמידה, וברמ"א ס"א כ' דעמידה ע"י סמיכה נקרא עמידה, ובסמ"ע כ' דלענין שצריכים הדיינים לישב בשעה שמקבלין עדות סמיכה לא מקרי ישיבה, וי"ל דאזלינן הכא והכא לקולא, ורק אם הדיינים ועדים ובע"ד נסמכין אסור דממ"נ חד לא עביד כדינא ע"ש, ורש"י בקרח (ט"ז כ"ז) כ' נצבים בקומה זקופה, וז"ש מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב בקומה זקופה, אם כן שלא כדין עשה דיושב כמלך ומזלזל בישראל, והו"ל לעמוד ע"י סמיכה, ויובן דוקא וכל העם, וגם יובן במה שקצף על משה שיושב, ותמוה דקיי"ל דיין בישיבה ובע"ד בעמידה ולהנ"ל א"ש, ועי' מהרש"א שבת ד"י. ורי"ף ועץ יוסף, ועי' משנת חכמים דקל"א: דכשהיו באו למשה לדון אמר כל הדינים השייכים לזה, וכמו בפ"ש אמר כל דיני פסח, ובבנות צלפחד כל דיני נחלות, ובאו גם אנשים אחרים לשמוע התורה, וז"ש יתרו, הודיעם כל התורה בב"א ולא יוצרכו לדחוק יום יום וז"פ ושפטתי והודעתי את חקי, כלו' כל הדינים והתרעם יתרו נבול תבול, והיה אתה לעם מול אלקים כלו' לאמור כל הדינים, ועי' שו"ת איתן האזרחי בקו"א, בכ"ש שבועות ל':, ושל"ה בווי העמודים פי"ח אריכות גדולה:
וגם כתבו המפרשים דבזה גבר יד משה על מלאכים שרצו לקבל התורה משום בר מצרא, ורק דכל דיין שדן לאמיתה הוי כשותף להשי"ת (שבת י'.), ובחו"מ קע"ה ס"ה דשותף מסלק להמצרן, ובגרש כרמל האריך בזה, ועוד מ"ש מן הבקר עד הערב ולא עד בכלל כי בלילה אין דנין כסנהדרין ל"ב. וחו"מ ה', ואף דאם נתרצו הצדדים מותר לדון בלילה וכסמ"ע סק"ז דלא גרע מקיבל עליו קאו"פ, ובש"ך ז' סקט"ו, ואם בא הבע"ד בעצמו לפני הדיין הוי כנתרצה, וגם כאן באו הבע"ד בעצמם אל משה, מ"מ י"ל ז"ד בב"ד של שלשה דליכא רק חד פסול משום לילה מהני ריצוי צדדים, אבל בדיין א' נהי דיוכלו הצדדים לקבלו אבל בלילה הוי תרתי לריעותא, יל"מ קבלה כרמ"א כ"ע ס"א, וכ"כ בנתה"מ ה' סק"א, אך משה היה יחיד מומחה ול"ה ריעותא, וכ"כ בפירוש בברכ"י כ"ב בשם כנה"ג הגה"ט אות י"ח, ועקצה"ח כ"ב סק"א, ושבו"י ח"א קנ"ד, וכת"א:
א"ע מה הוא בקר וערב וביה"ש, עי' מנחת כהן מ"א פי"ב מ"ש בדברי', ובספר בית מרדכי דיני ביה"ש סי' ד' כל השיטות בזה, ודבר נכון מהגה"ק מאסטראווצי ז"ל:
רמב"ן וא' עולה וזבחים לאלקים כו' עי' סוף מנחות וריש ת"כ וצ"ע, גם מ"ש שיתרו עדיין לא ידע ה', פלא שלמעלה מזה אמר יתרו ברוך ה' כי גדול ה' מכל אלהים כו', הרי שגם הוא ידע כבר משם הוי', ועכל"י מ"ש בזה שכאן כ' אלקים:
ואי' בשם האר"י ז"ל הא שכ' זובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו, במשפטים (כ"ב י"ט), דכל קרבן צ"ל רק לשם הוי', ולפי זה הכ' זובח לאלקים יחרם הוא שם קדש כמבואר בשו"ת שער אפרים סי' ס"ה באריכות, ועי' יד שאול יו"ד רע"ו בזה, וגם כאן קשה דהול"ל עולה וזבחים לה', ורק י"ל דבס' חוט של חסד כ' הפשט על ויקח יתרו עולה וזבחים, כלו' לקח עצמו בשפלות ושברון הלב דזה עולה וזבחים של אלקים כמ"ש זבחי אלקים רוח נשברה, וא"ש דלא מיירי כלל מהקרבת קרבן ממש, ועי' ד"ח: ובני הר"ר דוד נ"י העיר דאיך הקריב יתרו עולה ושלמים, הא אין מקבלין שלמים מאוה"ע, ורק לחז"ל שהעביר חרב חדה ומל עצמו הוי ישראל, ובענין אי הקריבו שלמים קודם מ"ת ע' זבחים קט"ז. ותנחומא צו, ומד"ר שה"ש פ"ד עה"פ עורי צפון, ומ"ש בפ' בא (י' כ"ה):