בא אלי, וקשה דפתח בל"ר וסיים בל"י ערש"י וש"ח, ובתוה"מ כ' דר"ל הדבר בא אלי היינו שמציעים טענותיהם לפני, ובזה"ק ע"ח: באים אלי לא כ' אלא בא דא רוח קודשא דהוה אתי' לגבי' ובי' הוה ידע כו', כה"ג ידע שלמה בכורסיי' דריח קודשא שרי' כו', ובאוצרות חיים מהגרח"כ ראפפורט ז"ל דבחו"מ י' ס"ב כל המדמה דין לדין אחר שבא לידו כבר ופסקו ה"ה בכלל רשעים, ובסמ"ע שיכול להיות שאינו דומה לראשון, לפי זה הפי' כי יהי' להם דבר בא אלי, שדבר זה כבר בא אלי ופסקתי מ"מ לא דמיתי אותו רק ושפטתי בו' מחדש ע"ש, ובמכילתא בין טומאה לטהרה וצ"ב, וי"ל דק"ל דפתח בל"ר ואח"כ בל"י ומפרש בין טומאה לטהרה, בשני שבילין א' טמא וא' טהור דבבאין לשאול בב"א טמאין וזא"ז טהורין (בפסחים י':), וז"ש ובא אלי לשאול כל יחיד בפ"ע שניהן טהורין: עי"ל דבתרגום שני בכסא שהע"ה שהיה עשוי באופן נפלא שעדים ל"ה יכולים לומר שקר, דהיו החיות רועשים, ועתו"ס יומא נ"ד: ד"ה כרובים וק"ו לפני משה בודאי לא יכלו לומר שקר והי' הכל ברוה"ק וזה שהשיב כי יהיה להם דבר, בא הדבר אלי כמו שהוא, כי אחזה כאלו הייתי שמה, ועי"ז ושפטתי בין איש ובין רעהו, אפי' הדברים שהם בסוד, וא"ל יתרו ואתה תחזה פרש"י ברוה"ק לבחור גם אנשים צדיקים, והדבר הקשה שיראו שמרומה יביאו אליך: עי"ל דבסנהדרין ז': וב"ק קי"ב. אסור לשמוע בע"ד קודם שיבא חבירו, ואין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד, וז"ש "בא אלי" אם אחד מבע"ד יבא אלי אינו נזקק לו רק ושפטתי בין איש ובין רעהו דוקא שיבואו שניהם:
והגר"ש סופר ז"ל אמר עפמ"ש בתנחומא בשלח כ', לא נתנה תורה רק לאוכלי מן דהם פנוים ללמוד, וזה שהוקשה ליתרו שראה שבאו לשפוט ד"מ הלא אין להם מו"מ, והשיב כי יהיה להם דבר בא אלי, ר"ל יודעים שיהיו להם לעתיד מו"מ באו אלי כהלכתא למשיחא, וא"ל יתרו נבול תבול דלזה אין קץ, ומ"ר השיב כי בא להורות הלכה למעשה לדורות דמשם תצא הוראה לעולם, וגם בזה אלקים נצב עליו שיצא הצדק וכהלכה, וראיתי שפ"א א' הי' לו ד"ת, והלך עם משרתו לעיר אחרת להרב, והתחפש לתובע ומשרתו לנתבע לראות איך יפסוק הרב, וזכה בדין, ואח"כ הלך עם בעל דינו האמתי להרב דמתא ויצא חייב, וסיפר להרב כי הרב השני ג"כ גדול בתורה ופסק לזכותו, ויענהו דע כי קשה לשפוט צדק ורק ה' נצב בעדת אל, וז"ד כשהדין אמת ושם באת בערמה ורק להתודע איך הדין נוטה ודובר שקרים לא יכון, אבל במשה היו הדינים אף של"ה רק להתודע איך הדין נוטה מ"מ ממנו יצא הוראה לעולם, וג"כ שייך אלקים נצב בעדת אל:
עי"ל שמשה אמר אל יעלה על דעתך שנצים איש את אחיו ורוצה לעשוק חבירו, לא, דא"כ היה בא התובע תחלה, ואצלי ההיפך כי יהי' להם דבר, היינו מי שיש לו הדבר, הנתבע בא אלי בתחלה, כי לא חפץ בדבר שאינו שלו באמת, ולמה יבא אתו רעהו הלא לא ידע עוד על ברור אולי הוא דבר שלו באמת ולמה יטריח חבירו, וכמ"ש בויק"ר פכ"ז באלכסנדר מוקדן דא' קנה שדה ומצא אוצר כל אחד אמר אינו שלי ע"ש:
עי"ל דחובת הרב אינו רק לאסור ולהתיר להטריף ולהכשיר, תעודתו כאב הדואג לשלום בניו, כל אחד מעדתו יהיה קרוב ללבו, וידע כל אחד כי יש לו בהרב אב רחמן המצטער בצרתו ושמח בשמחתו, לפניו יגלה הכל, וכך היה משה ואמר כי רצון העם לבוא רק אלי, אחד יבא אלי "לדרוש אלקים", אודות גדולת ה', וגם "כי יהיה להם דבר בא אלי", שמוצאים בי נאמן לפי רוחם לגלות מסתרי לבבם, וגם במשפטים בטוחים כי "ושפטתי דין איש ובין רעהו", וגם מלמד להם תורה ומצוה "והודעתם להם חקי אלקים", וע"ל (י"ט י"ד) ומ"ש בהערות מאדמו"ר מגור שליט"א:
Loading...
Exodus 18:16
1
Loading...