גרשם, משה פחד שמא יטעו בניו לחשוב ארץ מדין לארצם ומולדתם, על אותם שבמצרים לא דאג כי יזכירו את הלחץ במצרים ויעורר געגועים לארץ אבות, אבל בניו נכדי יתרו כהן מדין אולי לא ירצו לעזוב את מדין ששם לא ידעו מחסור ועוני, ולכן ביום שפקח עיניו ראשון שבבני' לראות אור עולם, קרא לו משה שם מזכיר גלותו ושמו יעיד עליו כי מדין עם כל הטובות שינק ממנו אינו ארצו, ושאיפתו יהי' ללכת יחד עם כל ישראל לארצם, וכדי להראות דכל זמן היותם בגולה המה בסכנה, קרא לבנו השני אליעזר, לזכר הנס שהצילו ה' מחרב פרעה, אחר כל הגדולה שהי' לו בבית פרעה רצה להרגו, גם בימינו נמצאים הרבה שביכולתם לשוב לארצנו, ולא יתבוננו קורות עולם כי גם אז אמרו גר הייתי בארץ נכריה, גם בשפניה ושאר מקומות היו חשובים גדולים ונתגדלו בבית המלך, ואח"כ נהפך הגלגל, ולא הרבה זכו כמשה, ויצילנו מחרב טורקומדה ועוד, אין בטחון בארצות הגלות, מקלט אחד יש לנו ארץ אבותינו אם רק יש היכולת, וה' ירחם:
אוה"ח ולא אחר שנקרא על שמו, מכאן סמך קצת דאסור לקרות שני בני' בשם אחד, וכמ"ש בפ"ת יו"ד קט"ז סק"ו בשם תשו' אדני פז, וע"ע בדרכי תשובה שם סקמ"ח, שו"ת זכרון יהודה ח"ב קכ"ו ור"א, בית יצחק יו"ד ח"ב קס"ג, ובפרד"י בראשית (ד' כ"ה) הבאתי הרבה בזה ע"ש: