Pardes Yosef, Exodus 18:7

רש"י א"י מי השתחוה למי כשאומר איש לרעהו זה משה, והק' רא"ם דכ' נמי הואיל משה לשבת את האיש. ותי' דס"ל כמ"ד רעואל אבי' של יתרו ועליו כ' ויואל משה, אבל יתרו לא נקרא איש, ובכנה"ג או"ח דקמ"ז: דחה זה דאפי' למ"ד דתבאנה אל רעואל אביהן הי' אבי יתרו, צ"ל ויואל משה כו' יתרו, מדכ' ונתן לו צפורה בתו לאשה, דאע"ג דתינוקות קורין לאבי אבא אבא, אבל אב אינו קורא לנכדתו בתו, ואפ"ת דקורא אין סברא דיואל כו' אבי יתרו, כיון דיתרו הי' הנותן בתו לאשה ודאי דהרוצה לשבת הי' אצלו וכ"פ רמב"ן, ועו"ק דהא דרעואל אבי יתרו הוא בספרי, אבל מכילתא ס"ל דז' שמות הי' לו והכריח זה דמשה השתחוה ליתרו דהוא קרי איש, ובבאורי מהר"י מתה"ד תי' בשם הרא"ש דרש"י הביא רק ראיה דמשה נמי קרי איש, ולא תאמר דרק יתרו, וממילא מסתמא משה השתחוה ליתרו, דד"א עי שהוא בביתו שואל בשלום חבירו הבא מן השדה, ובכנה"ג דחה זה ותי' כיון דשם מזכיר שמו והאיש משה ענו מאד דלמה והאיש, דדי ומשה ענו מאד, והורה בזה שמלבד מה שנקרא בשמו נקרא ג"כ בשם איש, משא"כ בויואל כו' שלא הוזכר השם הוכרח לומר האיש, וא"ש של"ה המכילתא מדכ' אשר ברך משה איש אלקים, וטפי דומה בדומה איש מאיש ולא איש מהאיש, דהתם מוכרח לומר איש אע"פ שהזכיר שמו לומר שהוא איש אלקים, אבל בהאיש משה ענו מאד ל"ה צורך להאיש וע' בשפ"ח, וכ"כ בס' תוספות יה"כ יומא ע"ו. ד"ה ואימא, ע"ש, וק' דבסוטה י"ד. הוכיח מזה הפסוק משה איש אלקים וצ"ע: ועוד תי' דס"ל דפי' הקרא והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה נדרש לפני פניו נמי, כלו' דגם שם איש יצדק במשה מכל האדם, וסתם איש הנזכר בפ' הוא משה, ולא משאר בנ"א שנקראו האיש וזה מכל האדם: וע' בפ"א מ"ב ממדות איש הר הבית, ובתי"ט שר כמו אליכם אישים אקרא (משלי ח' ד'), וכ"פ בתמיד כ"ז. ורע"ב פ"א מ"ג דיומא, וע' ש"א (כ"ו ט"ו) הלא איש אתה, ובמצודות ורד"ק גדול ישראל, וצ"ע שלא הביא משם וע' בקול סופר, ובברכות נ"ד: אלגביש שעמדו על גב איש זה משה דכ' והאיש משה ענו מאד, וצ"ע של"ה קרא הקודם בפ' בא (י"א ג') גם האיש משה גדול מאד, ובאמת בשאילתות סי' כ"ו הביא משם, וכן ק' מיומא ע"ו. וסוטה י"ד., וע' בשאילת שלום שם, ומ"ש בזה הרבה שם בפ' בא, וע' אוה"ח כאן אם איש לשון חשיבות. ובתו"מ כ' דבקידושין ל"ג: בנו והוא רבו מהו שיעמוד אבי' מפני', וכן איפכא מה לעמוד מפני אבי' ומשה הי' חייב בכבוד יתרו דהוא חמי', ויתרו הי' חייב לכבד למשה מחמת תורתו, וז"פ א"י מי השתחוה למי, אך באמת משה הי' ענו בל"ס השתחוה תחלה ליתרו, ובס' שמע יעקב האריך מאד בזה ע"פ פלפול:
ובמכילתא מסיים מכאן שיהי' אדם מוכן לכבוד חמיו, ובטוי"ד סוס"י ר"מ חייב בכבוד חמיו דכ' אבי ראה גם ראה (ש"א כ"ד י"ב), וה"ה חמותו ע' צד"ל (ועיו"ד שע"ז ס"ז), וע' בב"ח דאינו חייב לכבדם רק כדרך הזקנים, אבל בשוח"ט משמע דחייב בכיבוד כאבי', ותימה שלא הביאו הפו', ונר' משום דמסיק בשוח"ט אר"י אבי ראה אמר לשאול וגם ראה אמר לאבנר, רבנן אמרי אבי ראה אמר לאבנר דהוא מרא דאורייתא, גם ראה אמר לשאול, וכיון דרבנן אמרי דלא קרי לשאול אבי אין ראי' דצריך לכבד חמיו כאביו, ומשו"ה השמיטוהו הפו', וכ"כ בש"ך סקכ"ב דרק חייב לכבד כשאר זקנים, וצ"ע של"ה מכילתא הנ"ל דמחייב בכיבוד כאב, ומצאתי בברכ"י ר"מ סק"כ דמכילתא אתי' לכ"ע חדא דאמר מכאן אמרו משמע דחכמים אמרו, ולא פליגו רבנן התם אלא שאינו ככיבוד אב ולא יוצדק לומר אבי ראה על שאול, ועוד דהרי מוכח ל' מכילתא שיהי' אדם מוכן לכבוד חמיו משמע דיכבדנו כבוד בעלמא אבל אינו כאבי', ועמ"ד תלפיות ענף כיבוד חמי' הרבה מזה, וע"ע בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג שע"א, ושו"מ רביעאה ח"א סוס"י מ"ת, ומביא יפ"ת דהא דאין למדין מקודם מ"ת רק מצוה, די"ל דקודם מ"ת הי' רק מנהג בעלמא אבל ענין מוסר אם הי' המנהג קודם מכ"ש דלאחר מ"ת ראוי לעשות כן, וא"ש קו' ברכ"י דלמדו חיוב כיבוד חמי' מדוד ולמה לא מיתרו ולהנ"ל א"ש דלא ידענו שהוא מצוה דילמא רק רשות דרך מוסר, וכן מורה לשון שיהי' מוכן לכבוד חמי', וע"כ למד מדוד דשם לא מיירי בדרך מוסר רק בדרך מצוה וחיוב שהרי קרא לו אבי עש"ה, ובפרד"י ויחי דשמ"ח, ולעיל (י"א ב'):