לא תגע בו יד, עשו"ת אמרי יושר ח"ב קכ"ז הביא ילקוט יתרו, גם באוה"מ ושילה ובית עולמים, וצ"ע דבעזרה ל"ש זה, ובביצה כ'. הכניס צאן קדר לעזרה, הרי דל"ש בזה איסור הכנסת בהמת חולין לבית עולמים, אך במכילתא ומרכבת המשנה ביאור הכונה ולא בשילה כו', ששם אינו מוזהר כלל בנגיעה, וע' ירו' סנהד' פ"ו ה"ה:
במשוך. ערש"י ורמב"ן דשופר של איל יצחק הי', ובפרד"י וירא דף קל"ו: הבאתי בהא דאיה השה לעולה דמנ"ל דיהי לעולה עש"ה, וי"ל דיצחק שאל הרי בודאי תקריב תמיד וטעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה, והאש ועצים מוכן ואיה השה שראוי לעולה מיד, הרי ע"כ צריך עוד שיהוי וביקור ד"י שם, ולמה לקחת כבר האש ועצים ומאכלת כמוכן לשחוט, והשיב אברהם כיון שה' אמר לי לילך ולהעלות ולא אמר לי ליקח שה עמי ולבקרו, אלקים יראה לי השה לעולה, וכשיראה לי השה יהי' מבוקר בראיית ה', ואין דבר בלתי מוכשר יורד משמים (סנהד' נ"ט:), וכשהוא מכין בטח מוכשר כבר, וא"ש שלא שאל יצחק מיד ביציאתו רק אחר שראה שמכין עצמו לשחוט, וכמו שתיקן א"א שחרית, כן חשבו יצחק שהולך להקריב תמיד של שחר, וכן נתקיים באמת שהכין לו ה' קרבן תמיד, וירא והנה איל ודחז"ל שנברא בביה"ש, (אבות פ"ה מ"ו), והיינו אחר כל מעשה בראשית כדחז"ל נדה ל"ג., וס"ז. אחר אחר לכולן, ואע"ג דכבש בן שנתו לתמיד, ולא איל בן שנתים וכ"ש מששת ימי בראשית, מ"מ זה שנברא בביה"ש ולא יום ולא לילה ברגע שא"י לכוון רק ה' שהוא למעלה מהזמן, וגם י"ל דנברא כמזיקין בלא גוף ורק אז הרכיב ה' לו גוף באופן שהוא כתוך שנתו, וילך אברהם כו' ה' יראה, וכמ"ש תחלה ה' יראה לי את אשר אומר היום בהר ה' יראה שיבוקר דוקא בהר ה' בלשכת הטלאים אבל עכשיו ה' יראה, וע' בהערות אדמו"ר מגור שליט"א ומ"ש שם. וע"ע ביצה ה': ותענית כ"א: