Pardes Yosef, Exodus 19:17

ויתיצבו רש"י כפה כגיגית, עי' שבת פ"ח. ובעה"ת וכל"י, ועי' ארץ החיים תהלים (מ"ב ה') דיש לישראל טענת אונס, ובאנוסה כ' לא יוכל שלחה כל ימיו, וכן הביא המהר"ל בתפארת ישראל פל"ב בשם מד' עש"ה, ובשו"מ רביעאה ח"ב קכ"ח מ"ש בזה, ובהקדמה לשב שמעתתא, והנה ברכת אירוסין המקדש את עמו ישראל על ידי חופה וקידושין עי' כתו' ז': ומהרש"א דחופה הוי השראת שכינה במשכן, וקדושין היא התורה והוא הכסף קידושין, ועי' הפלאה בהקדמה, ואהבת יהונתן על הפטרות בדרוש לשבועות, והקדמה לשו"ת בית אפרים אה"ע שהאריכו בזה מאד, וקשה לי לפי מ"ש בב"ב מ"ח: תליוהו וקדיש מדאו' הוי קדושין, ורק דל"מ משום אפקעינהו שעשה שלא כהוגן, והשם יתברך בודאי עשה כהוגן שכפה אותם לקבל התורה ואם כן הוי קידושין אף בע"כ, ועוד דבשעת מ"ת ל"ש אפקעינהו רבנן דעוד לא היו רבנן אם כן מהני קדושין בע"כ ואמאי מודעא כו', ונלפענ"ד דתוס' ריש קדושין ד"ה בפרוטה כ' דשוה כסף ילפינן דמהני בקדושין מגז"ש ובנין אב מע"ע וע"ש במהרש"א, והר"ן כ' מטעם דהיא נתרצית להתקדש בשו"כ ולכן מהני, ובפנ"י בתד"ה וב"ש העיר דלתוס' אם קידש אשה בשו"כ וזינתה הי' להיות דפטורה ממיתה דאין עונשין מה"ד וכ"ש בבנין אב עש"ה (ועי' מל"מ פ"ב הי"ז מנזירות, גינת וורדים כלל ה', מלא הרועים ח"ב ערך בנין אב אות ג', ועמה"ד אות ט', ואתוון דאורייתא כלל כ"ה, בית האוצר ח"א כלל נ"ו, ובס' משנה ראשונה פ"ז מ"א דתרומות), ואם כן כאן כשיעברו עבירות ומחויבין מיתה או שאר עונשין, והקידושין היו שו"כ היינו תורה ומצוות, אם כן לתוס' אעמה"ד, ועכצ"ל כהר"ן מטעם דהיא נתרצית מועיל שו"כ, ואם כן כאן דהי' בע"כ ואם כן ל"מ בע"כ בין לתוס' בין לר"ן, וא"ש קו' הנ"ל דל"ש דכאן מהני תליוהו וקדש מה"ת דהי' בשו"כ ובע"כ ול"מ, ואי"ל דהא הגמ' ב"ב אזלי לר"ה וס"ל בקידושין ה'. דחופה קונה, ואם כן אף דקידושין לא מהני מכל מקום קונה בחופה, זה אינו דחופה בע"כ גם כן לא מהני כמו שאיתא שם בגמ':
אך לכאורה תמוה שסותר זה את זה דמברכת אירוסין המקדש כו' משמע דמהני קידושין שהיו בע"כ, וכאן אי' מודעא כו', ונראה לי ונקדים קושית הרשב"א בתשו' על הא דקבלוה בימי אחשורוש דאם כן למה גלו מא"י ונחרב בית המקדש דעוד הי' קודם אחשורוש, (ועפר"ד דרוש כ"ב, ואור דוד על מג"א ח' ט"ז), ונ"ל דבאמת היו רוצים לקבל התורה רק יראו מעונשין החמורים, דידוע דבמשפט איכא לפנים משורת הדין, אך בתורה ליכא לפנים משורת הדין וסברו דה' גם כן יתנהג עמהם כפי הדין ומשום זה לא רצו לקבל התורה, ואם היו יודעין שיתנהג לפנים משורת הדין היו מקבלין התורה, ואם כן לאח"כ בימי אחשורוש שהיו מחויבין מיתה וה' עשה לפנים משורת הדין כמגילה י"ב., לכן קיבלו התורה, ולפי זה הי' למפרע ע"פ טעות דאם ידעו שיהי' לפנים משורת הדין היו תיכף מקבלין התורה, ושפיר חרב בית המקדש וגלו מארץ ישראל, דלא שייך מודעא דזה רק קודם שמשני הדר קבלוה בימי אחשורוש, אבל לאחר שמשני ידעינן מזה דהיכי דיהי' לפנים משורת הדין רוצים בתורה, אם כן הוי תיכף בקבלת התורה רצון גמור, והא דכפה היה על פי טעות ושפיר חרב בית המקדש דקבלו את התורה ברצון גמור, וא"ש דמדרבנן המקדש על ידי חופה וקידושין ולא שייך מודעא דלאחר שקבלוה בימי אחשורוש רצו בתורה בלב שלם:
והנה עו"ק דהקידושין היו על ידי שליח מרע"ה, ולהמפר' דקודם מתן תורה היה לישראל דין בן נח הא אין שליחות לעכו"ם ב"מ ע"א:, ונ"ל דעו"ק אם מקדש לב"נ ל"מ דאין קידושין ואישות לבן נח, ואיך מהני קידושין להנ"ל דהי' להם דין בן נח. ורק א"ש לתוס' כתובות י"א. ד"ה מטבילין דהא דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד מטעם זכין לאדם שלא בפניו, והקשו תוס' הא זכי' מטעם שליחות וא"ש לעכו"ם, ותי' כיון דאי מהני השליחות יהי' ישראל דיהי' גר גמור שוב מהני הזכי', ול"ש א"ש לעכו"ם דאי מהני ל"ה עכו"ם ובאין בב"א, וכאן נמי אף דהי' בן נח קודם מתן תורה מ"מ אי יהי' מהני יהי' ישראלים מהני, וא"ש הא דא"ש לעכו"ם דמשה קיבל התורה מה' ונעשה ישראל ומהני שליחות. וא"ש הא דק' דהא דמהני שליחות בקידושין ילפינן מויצאה והיתה בקדושין מ"א., וקודם מתן תורה עוד לא היו גירושין מנ"ל שליחות ולמ"ש ניחא דמשה קיבל מקודם וקיים כל התורה:
והמפר' הקשו דהוי תליוהו וזבין דמהני שנתן להם תורה ומצות, ובמל"מ פ"ג ה"א מאישות ופ"י ה"א ממכירה הק' אף דל"ה כמכר דלא נתן להם כלום בעין ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מ"מ להמרדכי דבאונס מיתה אף תליוהו ויהיב מהני, ואמאי מודעא כו', ועש"ך יו"ד רל"ב סקמ"א, ובית מאיר שבת דאפשר דראב"י שאמר מודעא כו' לא ם"ל כר"ה ול"מ תליוהו וזבין, אך זה דוחק, ונלפענ"ד ונקדים רשב"ם ב"ב מ"ז: אית דגרסי תלוה ור"ח כ' תליוהו, וק' הנפק"מ, ופשוט י"ל דתליוהו היינו שצוה לאחרים לתלות אותו אף בכה"ג מהני, ולכאורה קשה הא אין שליח לדבר עבירה ואיך מהני המקח שנעשה על ידי כפיית שליחו, ואף באיסור דרבנן דעת הפו' דאשלד"ע (עי' מהרי"ט ח"א קט"ז ומל"מ פ"ב ה"ב מרוצח, ונובי"ק אה"ע ע"ו). ונראה דאחרונים הקשו איך מהני כל תליוהו וזבין נימא כ"מ דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ דאינו רשאי לכפות חבירו, וראי' דקדושין בע"כ לא מהני דהוא עשה שלא כהוגן (וע' הה"מ פ"א ה"ט ממכירה שהקשו נימא אעל"מ מחמת לא תחמוד). ונ"ל ונקדים קו' המפר' על רא"ש מרובה סי' ב' דאם קידש אשה בגזל אחר יאוש מקודשת מספק אי יאוש קונה, ותמוה דבידה הוי יאוש וש"ר וכן פסקינן באה"ע ר"ס כ"ח, וי"ל דאחרונים הקשו בכל ש"ר אמאי מהני נימא כ"מ כו' דע"י שנקנה המקח בידו הפסיד הנגזל דלא ישיב הגזילה בעין לידו, ועשו"ת ח"ס חו"מ נ"ו בזה. וי"ל עפ"ד הפמ"א ח"א ל"ד בלוקח גרוטאות מעכו"ם ומצא בהם ע"ז מהני המקח דלוקח לבד עשה האיסור ע"ש, ועי' מ"ש לקמן (כ' י"ד) וי"ל טעמו עפ"ד הבית אפרים יו"ד ל"ט, דכל ענין אעל"מ בטל רק הכוונה, ובכל דבר צריך כוונה לקנות ואעל"מ ובטל הכוונה, ומשו"ה בשוחט בשבת דל"צ כוונה בשחיטה שפיר מהני ע"ש, ועל פי זה הבנתי תוס' תמורה ד': בצורם אוזן בכור דממילא מהני דל"ש בטל הכוונה דאף ממילא מהני. וזה סברת הפמ"א דאם לוקח לבד עושה איסור אף דבטל כוונתו מ"מ איכא כוונת המוכר, ובדעת אחרת מקנה ל"צ כוונת הלוקח כמו שכתב רשב"א ונמ"י הובאו בקצה"ח ער"ה סק"ד, וניחא דמהני ש"ר דל"ש אעל"מ דאף דבטל כוונתו של לוקח מ"מ יש דעת הגזלן שמקנה אותו. אך לפי מה שכתב הקצה"ח הטעם דמהני ד"א מקנה דהוי כזכי' שזוכה לחבירו וזכי' מטעם שליחות, לפי זה בעכו"ם לא שייך ד"א מקנה דאין זכי' ושליחות לעכו"ם ע"ש, והדק"ל איך מהני ש"ר נימא אעל"ע, ואי"ל אף דבטל כוונתו איכא ד"א מקנה, ז"א דהטעם משום זכי' ושליחות, וכאן אשלד"ע. אך אי לא מהני המקח לא יעשה הלוקח איסור דכל איסורו משום דנקנה המקח ויפסיד הנגזל, ואי ל"מ לא יהי' עבירה ושוב מהני ול"ה עבירה, אך אי מהני שוב יפסיד הנגזל ויהי' עבירה ושוב ל"מ, וחוזר חלילה והוי ספיקא דדינא וקיי"ל קולא לנתבע מש"ה מהני ש"ר, וא"י להוציא מידו ושפיר פסק הרא"ש דהוי ספק קדושין, דל"ש דהוי ש"ר, דגם ש"ר מטעם ספק, וזה הטעם דמהני תליוהו וזבין ולא שייך אעל"מ ובטל כוונת הלוקח, דהא איכא ד"א מקנה ואף דהוא מטעם זכי' ושליחות ואשלד"ע, מ"מ הוי ספיקא דדינא וקולא לנתבע וא"י להוציא המקח מתח"י, וניחא הרשב"ם דתליוהו בצוה לאחרים ולא שייך אין שליח לדבר עבירה, דאף בכל מלוה וזבין הוי אין שליח לדבר עבירה ואפ"ה מהני ואם כן גם כאן כן, ומכ"ש לנובי"ק אה"ע ע"ה דאשלד"ע מטעם אעל"מ, וכאן הוי ספק דאי ל"מ שוב לא יהי' עבירה ושוב מהני:
וניחא דברי רמ"א חו"מ ר"ה סי"ב דאנסוהו לקנות ל"ק, דכל הטעם דתליוהו וזבין מהני אף דאשלד"ע מ"מ ד"א מקנה אותו והוי ספק כנ"ל, ובאנסוה לקנות דעשה המקנה עבירה ובטל כוונת המקנה כמו שכתב הבית אפרים שפיר ל"מ, ולפי זה בקבלת התורה שפיר הוי אונס ול"ש תליוהו וזבין או אונס מיתה, דהוי ספק אי מהני מטעם אעל"מ, ומספק א"י לענוש אותם, וגם ספק נפשות לקולא ושפיר מ"ר לאורייתא:
והנה דעת קצת מפו' דבקבלת תורה הוה תליוהו לקנות שיקבלו ויקנו התורה, ועחת"ס אה"ע ח"א קי"ג, עצי לבונה יו"ד רל"ב, ורביד הזהב כאן. ואא"ז בנתה"מ ר"ה סקי"ח הקשה בכל תליוהו וזבין הוי נמי תליוהו לקנות היינו הכסף שניתן הלוקח למוכר דהרי בע"כ מקבל דאינו רוצה למכור, וחידש דהמוכר אין לו קנין בגוף המעות ורק שנעשה שלו לצרכו ולא שייך אנסוהו לקנות, ועט"ז חו"מ ר"ג ס"ג, וראיתי בדברי משפט ר"ה שהקשה גם כן כך, ותי' דהמוכר רוצה בגוף המעות ורק א"ר להקנות המקח עי"ז לא חשוב אנסוהו לקנות, ויצא מזה דבר חדש דאנסוהו לקנות דל"ק היינו דלא ירצה לקנות כלל, אבל אם ירצה החפץ ורק דא"ר ליתן הכסף או מחצית הכסף מהני אף אנסוהו לקנות, ואף בתליוהו וקדש דל"מ עאה"ע ר"ס מ"ב, ז"ד אם לא ירצה לקדשה כלל אבל אם ירצה בהאשה רק דאינו רוצה ליתן כסף קידושין מהני אף באנסוהו ליתן כסף קידושין ושיקדשנה, ובזה דרך ג"כ קצת בס' מלאת האבן על אה"ע מ"ב. ועי' בחכמת שלמה חו"מ ר"ה שכתב באנסוהו ליקח מתנה מהני ע"ש, ולפמ"ש ל"מ כיון דאינו רוצה ליקח גוף המתנה ל"מ וכנ"ל, ואם כן בקבלת התורה דבאמת רצו לקבל התורה ושיקראו בנים למקום, ורק לא רצו לקבל העונש אם יעברו, ובכה"ג מהני אנסוהו לקנות אם רוצה בגוף הענין, אכן לפמש"ל אף בכה"ג דשוב שייך אעל"מ באונס, ובטל כוונת המקנה כמ"ש הבא"פ דל"ש ד"א מקנה דאנסוהו לקנות דהא בטל דעת וכוונת המקנה ול"מ כנ"ל, וכ"ז רק לפלפולא, וע"ע בישועות יעקב על תורה, שו"מ תליתאה ח"א סי' ד', ס' היובל דקי"א, קובץ משכנות יעקב ח"ב סי' כ"ו בהערות על ספרי פרד"י, קו"ד ח"ה סי' ח' וח"ו סי' ט"ו ט"ז, ס' שמשא דשמואל, פתיחה לס' בכורי שלמה, ופרד"י בראשית ד"ב:, י"ז., וקל"ז:, וישלח רמ"ב:
ובפסחים ס"ח: א"ר יוסף עבדי לי עגלא תלתא אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא, והק' בבאה"ט או"ח תצ"ד סק"א, הא ר"י היה עניו כמ"ש בסוטה מ"ט: לא תיתנו ענוה דאיכא אנא, וכ' בקו"ד ח"ד סי' ל' דר"י היה סגי נהור וסומא פטור ממצות וכל הפטור ועושה נקרא הדיוט, (או"ח תרל"ט ס"ז), והריטב"א כתב בפ"ק דקידושין ל"א. ד"ה דאמר ר"ח, דז"ד כשאין הדבר מצוה כלל כגון גשמים נוטפין בסוכה משא"כ דעל אחרים יש מצוה וחזינן דרצון הבורא לעשות דבר זה גם הפטור יכול לעשות ול"ח הדיוט. והא דנקרא הדיוט, דהוי כאינו מצווה ועושה, כמו כהן הדיוט גבי כ"ג, וכשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר, ב"מ נ"א., בהכ"נ הדיוט נגד הר הבית, עי' כ"מ פ"א ה"כ מבהב"ח, דאינו גנאי, ועי' תשובות הרשב"א ח"ה נ'. אהא דאל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, ברכות ז'. ועי' כתו' ק"ד. דמנח רבי תפילין אף דהיה חולה מעים, וא"ש קושית מג"א תע"ב סק"ו כיון דא"ח להסב הוי זלזל רבו, וכ"כ בירושלמי ברכות פ"ג ה"א מפני כבודו של מת, ולא אמרו מפני שנקרא הדיוט, ובסי' תרל"ט ס"ז בגשמים בסוכה ביטל גם כן עונג יו"ט וע"ע מג"א ל"ב סק"ח, ובס' נפ"ח סי' י"ז, וברכ"י של"ג. ועשו"ת אמרי דוד סי' ע"א בענין אי יכולים להחמיר ע"ע בדבר היתר כגון ביטול בס' וכיוצא, ועי' מג"א ל"ב סק"ח, וס"ג סק"ב, ופת"ש יו"ד קט"ז סק"י פלוג' בזה, ובשם סולת למנחה כ' דהוי אפקורסת ע"ש. והובא שם אפילו היכי שהיתר הוא פשוט, הוא רק לאיש המוני, אבל ת"ח לא יעשה כי נטל עליו לקדש השם וגם במותר לו, כיבמות כ':, והרחק מכיעור חולין מ"ד: ברכות כ"ב: מחמיר אני על עצמי, שם ל"א. מימי' לא מלא שחוק, שבת קל"ד. הוא דמחמיר אנפשי', עירובין מ"א: שרצו להחמיר על עצמו, פסחים ק"ז. ובת טות, לא אכל כל הלילה, ביצה כ"א: הי' מחמירין ע"ע חגיגה ה': לא תזלזל בנשיאותך, ואפ"ה תקפי' ואזיל, מו"ק י"ב: אדם חשוב שאני, ר"ה י"ד. נהג ב' עישורין, יומא פ"ז: רב שאני וברש"י דמחמיר ע"ע, סוכה כ"ו. העלום לסוכה, ותוס' כ"ז. שהחמירו ע"ע, תענית כ"ה. נתן לו סימן ע"ש, מגילה כ"ח. תיתי לי דלא עבדי שותפות, כתו' כ"ב: ואפ"ה לא עביד שמואל עובדא בנפשי' ע"ש רש"י ותוס', קידושין פ"א. מי יימר דבכשרים כגון אנא ואת, גיטין ס': ולא טעמינהו אביי לפירי, נזיר ד': מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא, סוטה כ"א: זה המיקל לעצמו ומחמיר לאחרים, ב"ק פ'. ולא מצאו בו אלא אותו עון שעבר על דברי חבירו, ב"מ פ"ג. דינא הכי ואורחות צדיקים תשמור, ב"ב ט. עמד ופרנסה משלו, סנהדרין ע"ב. ולא קבלינהו הואיל ונפק מפומי' דרב, שבועות ט"ו. אחד המרבה, ותוס' ל"ה לו להתפאר בכך, מכות כ"ד. כגון ר' ספרא ועוד שם, הוריות י"ד. אפי' אומנא לביתי' לא קרא, זבחים ק"א. הודה ולא בוש כו' שמעתי ושכחתי, מנחות י"ח: אשריכם ת"ח שד"ת חביבין, בכורות ל"א. חבר ונעשה גבאי דוחין אותו מחברותו, ערכין ט"ז. דקיימו כל מה דאמרו רבנן, תמורה ט"ז. תשש כחו של יהושע מחולשת דעת משה, כריתות י"ח. התנדב אשם תלוי בכל יום, מעילה י"ז: אין יחזיר הבן אצל אבי' מפני שהורה בפני רשב"י, חולין ל"ז: שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם, נדה י"ב: אינהו קא מחמירי אנפשייהו. לפי זה אר"י אי לאו האי יומא ול"ה שום מצוה לאחרים, ואם אז הי' עושה הי' נקרא הדיוט, וכמה הדיוטות איכא בשוקא, ורק כשניתנה תורה והוי מצוה לאחרים גם הוא יכול לעשות מצוה ול"ה הדיוט ולכן שמח ע"ש. ואגב ראיתי בשטמ"ק ב"ק פ"ז. בשם מאירי הא דפטור ועושה נקרא הדיוט, רק בדבר שאינו יוצא ממנו שכל או מוסר או הכנעת הלב ועושה ממנו על עצמו מצוה ע"ש, בזה יתורץ הרבה קושיות. עוד ראיתי דהכ"ס כ' הא דמשה הוסיף יום א', וק' אם צריך לטהר ג"י למה לא צוה ה', ואם די בב' ימים למה הוסיף משה, ורק דה' נתן פלפול למשה ונהג טובת עין ונתן לישראל בנדרים ל"ח. משו"ה צריך עוד יום א' הכנה יותר ומשו"ה הסכים ה' ע"ש, ובסוף הוריות ר"י סיני ורבה עוקר הרים, וז"ש אי לאו האי יומא היום שהוסיף משה כו' ומה שהי' ר"י סיני ליכא חשיבות גבי' מחמת ענותנותו, אבל משום פלפול היינו רבה הוי חשיבות, ושפיר יש ענוה דר"י:
עי"ל דאי' הא דהוסיף משה יום א' גרם לשבירת לוחות, ובעירובין נ"ד. אילו לא נשתברו לוחות ראשונות ל"ה תורה משתכחת, וזה אי לאו כו' ול"ה שבירת לוחות ול"ה שכחה א"כ כמה יוסף כו', ועמ"ש בפ' תשא (ל"ד ג'). ומהגה"ק מאסטראווצי ז"ל שמעתי דבברכות ח': ומנחות צ"ט. הזהרו בזקן ששכח תלמודו דלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, א"כ ראי' משברי לוחות שיכבד למי ששכח תלמידו וכן הי' יוסף, וברש"י תשא (ל"ב א') ושבת פ"ט. בושש בא שש דע"י שטעו בחשבון עשו עגל ע"ש, ואי ל"ה משה מוסיף יום א' מדעתו ל"ה טעו, ול"ה עשו עגל ול"ה שברי לוחות, וממילא ל"צ לכבד לזקן ששכח תלמודו, וכמה יוסף איכא בשוקא והי' דומה לשאר אנשים: ובקו"ד ח"ה סי' י"ג הובא מזקיני הג' מלאסק ז"ל על המד' לא לרעתכם נתתי התורה ותמוה, ובקידושין ל': בראתי יצה"ר בראתי תבלין התורה, וזה"פ לא לרעתכם בלבד נתתי התורה, דאז ל"ה נצרך לברכת התורה, כמו דבר שהוא משום רפואה א"צ לברך, אבל אף דהוא לתבלין מ"מ גם לטובה דיש מצוה לאכול ולשמוח בו עש"ה. וגם י"ל דכמו ברפואת הגוף יש ירקות שהם סמי מות, ועושין מהם רפואות, כמו כן במדות רעות לפעמים נצרכים לרפואה כל מה דאסר רחמנא שרא כנגדן חולין ק"ט:, כמו נטירה, כל ת"ח שאינו נו"נ כנחש אינו ת"ח (יומא כ"ג:), גיאות, ת"ח צריך שיהי' בו שמינית שבשמינית (סוטה ה' י'), שקר, מותר לשנות מפני השלום (יבמות ס"ה:), חנופה, מותר לחנוף רשעים בעה"ז (סוטה מ"א.), לה"ר מותר לומר לה"ר על בעלי מחלוקת (ירו' פ"א ה"א מפאה, ומג"א קנ"ו סק"ב), צ"מ דרתח אורייתא מרתח בי' (תענית ד,), ועוד הרבה, וז"ש בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה, ע"י התורה נעשה עצת יצה"ר לתבלין אף שבעצם הוא סם המות כן לפעמים נצרך להם:
ואל יאמר אדם שבזמנים הללו, אי אפשר לילך אחרי תורה ישנה כי עולם חדש כעת, ותורה צריכה להתאים עם אופני חיי העולם, אבל לא כן הוא, שעם הזרם הולכים רק דגים מתים אבל דגים חיים יוכלו לשוט אף נגד הזרם, ורשעים שנקראו מתים הולכים עם הזרם אבל צדיקים הולכים נגד הזרם. וז"פ "עת לעשות לה'" אם אתה רוצה לעשות "עת" להתורה אז הפרו תורתיך כי התורה נצחית, וע' ירו' פ"ה ה"ה מברכות העושה תורתו עתים ה"ז מפיר ברית, וכ' המפו' מי שיש לו פנאי ללמוד, ופוטר עצמו במה שעושה עתים לתורה, וק' משבת ל"א. קבעת עתים לתורה, ולהנ"ל י"ל בפירושו שאומר שלא לכל העתים וזמנים ניתנה התורה, ומכחיש שאין תורה מן השמים, ובאמת תורה ניתנה לכל הדורות, ועונשו אמור במשנה ר"פ חלק דהוי כמפיר ברית, וע' קו"ד ח"ו סי' כ"ו, וחו"ט סי' ל' אות ל', ואמרי כהן וירא ומפתח דרי"ד. ובפי' קבעת עתים לתורה מפרשים העולם מל' היקבע אדם (מלאכי ג' ח'), קבען פלניא (ר"ה כ"ו:) לשון גזילה, לגזול מעתותיו שטרוד בפרנסתו עתים ללמוד. ובסנהד' י"ט: כל המלמד בן חבירו כאלו ילדו. האם תינק בנה ואף שאינו רוצה משתדלת בכל כחה, אבל אם חורגת תתן חלב מעורב עם מים, ואם הילד בוכה סותמת פיו שלא ישמעו השכנות קולו, כן המורה ע"פ התורה תמיד ידבק להם ונותן להם תורה הנמשלה לחלב כמ"ש דבש וחלב תחת לשונך (שה"ש ד' י"א), אבל מורים החדשים שלומדים מן "מתודה" חדשה הוא חלב מעורב עם מים, מלמד ע"פ תורה, לומד בראשית ברא ה', ומוחו של התינוק חושב תמיד גבורת הבורא, אבל הם מורים "ממעתודע" נער צוחק עם כדור וכדומ' תמיד יחשוב רק מזה. ובב"ב ח': וממצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד, אלו מלמדי תינוקות, שמובא מתקופת החוטפים ילדים ומסרו אותם לרועה הצאן, והילד מוטל על השדה, ובלילה ראה כוכבים, וחושב הלא זה הכוכב גם אמי תביט בו, והכוכבים הם חוטי הטליגרף בין הילד לאמו, כן המלמדים האירו לפנינו הדרך, ואפי' עתה שהחשך כסה הארץ, עוד הכוכב יאיר לנו, לא כן מורים החדשים מתוך ספורי מעשיות, וז"פ וממצדיקי כו' אלו מלמדי תינוקות: