ומשה עלה עי' בפתיתה להפלאה אריכות מכל קבלת התורה, ובשמחת תורה אומרים מי עלה למרום מי עלה למרום משה כו', טעם הכפל י"ל דלעלות למעלה אינו רבותא כ"כ דגם חנוך אליהו וריב"ל עלו למרום בחיים, אבל לא ירדו למטה ועלו למרום שנית, אבל משה עלה וירד, ועלה פעם שנית וירד, ויכול היה לעלות ולירד הרבה פעמים, ובתהלים (נ"ה ז') מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה, דאחז"ל שנפתחו ליונה במבול שערי ג"ע והיא כיונה פותה אין לב, ושבה משם אל עוה"ז, ואמר דהע"ה מי יתן לי אבר כיונה שיהי' לי כנפים לעוף לג"ע, לא עשיתי כיונה רק כי אשכונה ולא שבתי עוד לעה"ז:
ובשבת פ"ט. בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה קושר כתרים לאותיות א"ל ה' אין שלום בעירך, א"ל כלום יש עבד הנותן שלום לרבו, א"ל היה לך לעזרני, א"ל ועתה יגדל כח ה', ג' כתרים הם, כתר כהונה, מלכות, ותורה, לכתר כהונה ניתן גם כ"ד מתנות כהונה, מתן שכרן של כהנים, וכתר מלכות ניתן עושר גדולה וכבוד, אבל לכ"ת מה ניתן, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו', ואיך יחשקו אנשים לכ"ת, ואיתא במד' רות אימתי התורה מבוזה בפני ע"ה בזמן שת"ח מבזין זה את זה, וכשרועי ישראל מכבדים זל"ז על ידי זה יתרבו הלומדים משא"כ כשאין מכבדים זה את זה, ולזה גם העם אין מכבדים לת"ח, וכ"ת מונח בקרן זוית ועי' בתולדות יעקב יוסף ואתחנן דיש ג' מיני גליות, א' ישראל בין האומות, ב' מה שע"ה מבזין ת"ח יותר קשה מראשון, וג' הקשה מכולן שת"ח מבזין זה את זה, ועכל"י תולדות (כ"ו כ"א), ובאספ"ז על ר"ה דפ"ח, ומש"ל בפ' וארא (ח' י"ט), וז"ש כשעלה ומצא קושר קשרים וכל א' יש לו אות בתורה ויכול לזכות גם לכ"ת, ונשאר משתאה מי יאבה לכ"ת אם אין מתן שכרו בצדו, א"ל ה' אין שלום בעירך ואינך דורש בכבוד ת"ח לרומם קרנם, א"ל כלום יש עבד הנותן שלום, דה' יוכל לרומם קרנם בכבוד, א"ל ה' היה לך לעזרני, ע"ד תנו עוז לאלקים (תהלים ס"ח ל"ה), שיהי' אתערותא דלתתא לכבד ת"ח ועי"ז יתרבו השואפים לזכות בכ"ת, מיד א"ל ה' ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת:
כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, רש"י לנשים בלשון רכה, וברא"ם כ' לא נמצא שאמירה ל' רכות, וערש"י במדבר (י"ב א') בשם ספרי (בהעלותך פיס' צ"ט), וכ"ה בילקוט רמז תשל"ח, ותנחומא צו סי' י"ג, ומזה"ק יתרו ע"ט: מורה להיפך שדיבור ל' רכה ואמירה קשה, וכ"כ בילקוט ראובני בראשית בשם ס' הפליאה, וכ"נ לכאורה מרש"י דברים (ב' י"ז) שמקורו מתענית ל':, ות"כ ריש ויקרא, ועפרד"י תולדות קצ"ג, ובגו"א ולבוש האורה ושפ"ח ומהרש"א מכות י"א. על מש"ש דיבור לשון קשה. - ובפ' מקץ (מ"ב ל') דבר האיש אתנו, שרש דבר יונח גם על הנהגה ושררות כמו ידבר עמים תחתינו (תהלים מ"ז ד') ובל' חז"ל דבר אתה לדור, סנהדרין ח'., מדברנא דמתא, כתובות י"ז., ודרך הנוהג שררות לנהוג במרות, ועל פי זה י"ל מ"ש ר"א במ"ש כפל דבר אל בנ"י ואמרת אליהם, לרבות גרים ועבדים (בסוטה כ"ו. ותוס' וספרי בכ"מ), דלישראל אפשר לצוות בין רכות בין קשות וגוים ועבדים צריך רק רכות והתקרבות רצויה, וע"ע תוה"מ למלב"ם וארא (ו' ב') דבור הוא באורך ואמירה מציין הלשון שנאמר לו, ורק במשה דבר באורך והודיעו סודות התורה והלכות שנאמרו לו בע"פ, אבל ביתר נביאים לא בא רק לשון אמירה, וכ"כ בפ' בא (י"ב א'), ויקרא סי' ג' וד'. - ובס' מטעמי מגדני יעקב כ' על פי חז"ל כל הנביאים התנבאו בכה ומשה בזה הדבר (ערש"י מטות ל', ב', מספרי), דשכינה היתה מדברת מתוך גרונו, ואחז"ל במרים דגנאי הדבר ששכינה תהיה מדברת עם אשה, וז"ש "כה" תאמר לב"י, וקשה הלא נבואת משה "בזה", ומתרץ דקאי על נשים וגנאי שיהיה נבואתו "בזה" שידבר שכינה מתוך גרונו של משה, ובארצות השלום דרוש ז'. כ' דדומה לשר שמרדו בו ב' עבדים, וא"ל הנני מוחל לכם ואשימכם עוד לשרים, א' היה כסיל ושמח, והב' ירדו הדברים לחדרי בטנו כמדקרת חרב, דאיך ישא פניו להיות שורר על בית אדונו שפשע נגדו, וכן כאן בזכרו ה' לבנ"י אשר נשאם על כנפי נשרים כי היו משוקעים בטומאה ואמר אתם תהי' לי סגולה מכל העמים, להמונים ונשים הי' אמירה רכה, אבל לבנ"י המרגישים היו כגידים, וכ"כ באוהל מועד שנה ב' סי' קל"ג דאוה"ח הק' דרש"י כ' בפ"ו אלה הדברים אשר תדבר לא פחות ולא יותר, ואיך אמר לזה בל' רכה ולזה בל"ק, ורק באמת אמר בלשון אחד, אלא דלנשים הי' רכה ולאנשים קשה, כמו כשיאמרו לכפרי שיכניסו אותו להיכל המלך ישמח, אבל לחכם יפחד אולי יפגם שם בכבוד מעט, וע"ע בקו"ד ח"ו סי' כ"ה:
ועוד ראיתי דבגיטין נ"ה: וכתו' צ"ה. לקח מאיש ואח"כ מאשה מקחו בטל, דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, ועב"ב מ"ט: וה"נ אם היה אמר תחלה לאנשים ואח"כ לנשים היה פתחון פה לנשים לומר מה שקבלנו התורה עשינו נח"ר לבעלינו, ועי' בחות יאיר בהספד ב', ובהקדמה לספר מנחת הבוקר על ב"מ:
ובמהרש"א סוטה כ"א. הקדים נקבות לזכרים לפי שכלל הנקבות בנתינת התורה אף שאין אשה מצווית על לימודה, ואמר כ"ת לב"י שהן הנשים "שתגיד" לבנ"י, ויהי' תגיד נסתר לנקבה שהיא תגיד לבניה שילמדו ותטרח היא בלימודם, ובשכר זה יהיו הנשים בכלל קבלת התורה ע"ש, דאב מלמד בנו, ואם משדלתו בדברים רכים שילך בדרך הטוב, ונוטעת בלב בנה הרך אהבה לכל דבר קודש, אבל בעוה"ר בבתי הנאורים האם מלמדת הכל לבנה אבל לא תורת ומנהגי ישראל, ודברי הימים של כל אומות ולא של ישראל, ובאיכה (ב' כ') ראה למי עוללת כה נשים רחמניות בשלו ילדיהן, ולפמ"ש דלכן פנה לנשים תחלה לפי שרק נשים המה בבית, ואנשים טרודים בפרנסה ואין עתותם בידם לחנך, אבל אוי לנשים שישכחו זאת, ויש להם רחמנות על בניהם להקיצם בבקר ולהוליכם בחדר, וז"ש ראה למי עוללת "כה" מה עתה עושה עם הכה, כה תאמר לב"י, שנתת החינוך לנשים, הלא נשים רחמניות בשלו ילדיהן בחיק נכריה, וז"פ כך דרכה ש"ת פת במלח תאכל כו' תרגלם בחינוך פשוט ולא בחיי עונג, וע"ע בפתיחה לבנין אריאל: