וילך איש מבית לוי. ערש"י וסוטה י"ב. וב"ב ק"כ. ומהרש"א, ובזרע ברוך סוטה כ' דהרמב"ן הקשה כיון דאהרן היה גדול ממשה רק ג' שנים והוי ג"כ נס כלידת משה ולמה לא פרסמו התורה (וע' א"ע פ"ב, ובויגש מ"ו כ"ג), ונ' דקרא בא לומר דבמשה הוי מלתא חדתא מה דל"ה באהרן דכאן חזרו לנערה, אבל צריך טעם למה במשה נצרך לזה, וי"ל דאי' בג' חדשים הוכר העובר (כתובות נ"ט:) וכיון דיוכבד היתה הרה ג' חדשים מעיקרא אם כן הוי הוכר עוברה והי' ידוע למצרים דהרה, וקשה למה לא מנו רק מיום שהחזירה, ונראה דרש"י (ויצא ל' י') פי' בכל אמהות כ' ותהר ותלד ובזלפה לא כ' ותהר מתוך שילדה הי' של"ה ניכר הריון שלה, לפ"ז י"ל שלכך חזרה לימי נעוריה בלידת משה כדי שלא יהי' ניכר הריון, ויובן דבתחלה אמר אפשר בת ק"ל כו' לפי זה קשה קושית רמב"ן, לזה דייק מלמד שחזרה לנערותי' אבל עד אותו הזמן לא חזרה לנערות ול"ה נס באהרן לכך לא נכתב, אבל קשה כיון דלא ניכר הריון שלה למה כתוב ותהר ותלד, וזה שדייק בגמ' ותהר כו', והא הוי מיעברא ג' ירחים כו' ואפ"ה לא הוכר עוברה ע"כ נעשה לה כמו בזלפה א"כ קשה אמאי כתוב ותהר לזה מסיק דנכתב להקיש לידתו להריון, ובספר דברי חכמים ולק"ש כ' על הגמ' אפשר בת ק"ל ונקראת בת, דק' משום דהי' בת ק"ל לאו בת לוי היא, ותי' דאי' באבות פ"ה מכ"ב בן בג בג ובן הא הא ופי' התי"ט שהי' רכים בשנים ול"ה מפורסמים נקראו ע"ש אביהם שהי' מפורסמים וערע"ב פ"ד מ"א בבן עזאי, וז"ש אפשר בת ק"ל והיתה זקינה ומדוע קרא בת לוי ע"ש אביה ולמה לא פרט שמה ומשני שחזרה לנערותי' ע"ש, ובאמת לק"מ דאי' בזה"ק י"ב. איתתא עד דלא אזדווגת נקראת בת פלוני ובתר דאזדווגת נקראת אשת פלוני וא"ש וע' תו"ת, וברש"י תהלים (ד' ג') כבודי לכלמה אתם מבזים אותי באמרכם בן ישי כאלו אין לי שם:
וביע"ד ח"ב בדרשות אה"ו דרוש ב' כ' דק' למה נקט סתם בת לוי ולא יוכבד בת לוי, וא' דלא מצינו שהי' ללוי בת אחרת הא י"ל דבת לוי היינו נכד לוי דמצינו דקרי אינשי לבר ברי' ברא, רק ודאי דסתם בן אמרי' בנו גמור וכן בבת, רק זה אילו לא הי' מהזרות שיוכבד בת ק"ל תלד מהכ"ת לומר דבת פירושו נכדתו, אבל כיון שהיתה בת ק"ל הוא מהזרות שזקנה כזו תלד כמו שראב"ע באמת צוח בזה, אם כן פשיטא נימא דהיתה נכד לוי ורכה בשנים משנסבול הזרות, וזה קו' גמ' למה נאמר בת ולא יוכבד ואי דל"ה ללוי בת אחרת הא נוכל לטעות ולומר נכדות, ואי דסתם בת פי' בתו ממש, ע"ז קאמר גמ' אפשר בת ק"ל כו' ושפיר היינו אומרים דהיא נכדתו וא"כ איך קראה בת ול"נ יוכבד בת לוי עש"ה ובענין בני בנים כבנים עי' יבמות ס"ב: ולקמן (ב', י"ח) ובפ' ויצא דר"ל. ויגש שכ"ח:
ובס' עין אליהו כ' כמו שמצינו בב"מ פ"ז. עד אברהם ל"ה זקנה בעי רחמי והוי זקנה ונתהפך לטבע לכן הנס ל"ה רק לאברהם ושרה שהיו ראשונים בנס זה, ואם אח"כ אירע לאחרים כן, אינו פלא כ"כ, ועי' פרד"י וירא דף קל"ג. עי"ל דאברהם ושרה שניהם הי' זקנים אבל עמרם הי' עדיין רך בשנים:
ובס' שמן המור כ' בשם המגיד מדובנא משל ב' עניים פגעו זב"ז, וא' מהלל עיר א' שיש בה בעלי צדקה, וב' אומר להיפך ואח"כ נתברר שהא' הי' שם בפורים ואין חידוש שהשיג שם נדבה הגונה, והב' הי' בימי חול, כן במצרים אף שנולדו ו' בכרס א' הי' ברואים ע"ד נס עי' באלשיך ולעיל (א' ג') לכן נס דיוכבד אינו נס כ"כ, אבל בימי אברהם הי' הנהגה ע"י טבע והי' חידוש גדול:
ובקו' הנ"ל למה לא כ' בפירוש יוכבד, י"ל דתורה הודיע כי הלך איש מבית לוי ויקח את בת לוי בל יאמרו המשכילים (המכשילים, אשר יעשו מעשיהם בערמה, ערש"י וישלח ל"ד י"ג במרמה) לימים יבאו, כי עמרם הי' מלאך, ומשה לא נולד מבני אדם, רק הנהו מבני אלקים אשר באו אל בנות האדם וילדו להם, לכן כ' באר היטב, איש לוי בת לוי, גם בת פרעה ראתה בוכה כילד הכל כטבע בנ"א גם נתנה למניקת וכ' בוארא (ו' כ"ו) הוא אהרן ומשה הם המדברים אל פרעה, לבל יאמרו כי זה אחר הוא, גם בברכה (ל"ד ו') ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור, ופלא מדוע מקום משכנו בחר ה' בקרוב בית פעור מקום אלילים, והתורה תתן עוד סימן לזה, וי"ל תיבת מול פירושו להכרית מענין והוא יושב ממולי (בלק כ"ב ה') ופרש"י להכריתני ופקדת על כל מול בערלה (ירמי' ט' כ"ד) בשם ה' כי אמילם (תהל' קי"ח י'), וזה י"ל כי קברו בגי מול (להכרית) עובדי אלולים, כי לו הי' איש אלקי כמשה אצל אנשי בית פעור, אז בטח הי' קוברים אותו בחשאי למען יעשו אותו לאלוה, ותספר התורה לעיני כל בנ"י ולעיני כל עם ועם כי משה הלך בדרך כל הארץ וקברוהו כמו לכל יליד אשה, ובשו"ת מי באר ל"ט הק' אמאי לא הוכיח מהא דעמרם גרש יוכבד ונשאת לאליצפן ומת ונשאה עמרם (ע"ל ב' י') א"כ מוכח דמיתת בעל מתיר ולפשוט מזה בקידושין י"ג: וכ' דגם כשנשא בתחלה את יוכבד ל"ה בהיתר כי הי' דודתו, והתורה עתידה לאסור, וגם לא יוכל בעל הראשון אחר שלחה לשוב לקחתה לאחר שמת בעלה השני (ועי' סוטה י"ח: ואה"ע סי' י') וא"כ היאך נשאה עמרם אחר שנשאת לאליצפן, וע"כ כרמב"ן תולדות (כ"ו ה') דרק בא"י שמרו המצות ויעקב בחו"ל נשא ב' אחיות וכן עמרם דודתו, וגם מחלון וכליון נשאו מואביות ולא גיירו אותם, וא"כ אין להוכיח מזה דמיתת בעל מתיר, ועפרד"י לך פ"א.:
ובשו"ת מקום שמואל כ"ג הביא הר"מ פ"ט ה"א ממלכים דבמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות ג"כ וצ"ע, ונ' דהר"מ למד זה מסוטה י"ב. וילך איש שהלך בעצת בתו כו' עמד וגירש עמדו כולם וגירשו, וס"ל לר"מ דגט גמור היה, וק' לר"מ דלאיזה ענין וצורך הי' הגירושין, דל"ה להם רק לפרוש מנשותיהן, וניחא לי' להר"מ עפמ"ש בב"ב ס': מיום שחרב ביהמ"ק, דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא נשים ולהוליד בנים ונמצא זרעו של א"א כלה מאלי' אלא הנח להם לישראל מוטב שיהי' שוגגין וא"י מזידין, והק' תוס' הא כ' פו"ר ושמא על אותן שכבר קיימו פ"ו קאמר והיינו זרעו של א"א כלה שלא יוליד אלא בן ובת ע"ש, וכן הי' במצרים דלהכי גירש עמרם שכבר הי' לו בן ובת אהרן ומרים וכן כולם עמדו וגירשו אותם שקיימו פ"ו, וא"ש הקו' דהפרשה מנשותיהן לחוד לא סגי אלא דוקא הוצרכו לגירושין בשביל אותן שלא קיימו פ"ו שיהי' יכולין ליקח הגרושות, ונתיישב דלא תקשו ע"מ דאי' בתיב"ע בהעלותך (י"א כ"ו) בנו דאליצפן בר פרנך דילידת לי' יוכבד בזמן דפטרה עמרם כו', וק' איך לקחה אליצפן והרי כולם גירשו מטעם הנ"ל אלא צ"ל דאליצפן עדיין לא קיים פ"ו, וכיון דאי' בסנהד' נ"ט: לישראל נאמרה ולא לב"נ וכ' תוס' מדלא חשוב זה גבי ז' מצות ע"ש, ועמרם וכן כולם גירשו כדי שיוכלו ליקח אותן שלא קיימו פ"ו, א"כ מוכח דנצטוו במצרים על פ"ו, ועמרם הוא הראשון שנצטוה, כיון דהוא עמד תחילה וגירש, ושפיר מוכח דעמרם נצטוה במצות יתירות במצרים פ"ו ודין גירושין וחופה דמה"ת, כקידושין ה'. וכמ"ש שם בסוטה דבשעה שחזר ולקחה הושיבה באפריון, ואל תקשה דאם נצטוה בגירושין במצרים איך חזר ולקחה אחר שנשאת לאליצפן הא הוי מחזיר גרושתו משנשאת, י"ל דפלגינן דיבורא דעל גירושין נצטוה ועל מחזיר גרושתו עדיין לא נצטוה ע"ש, ודבריו תמוהים דהא קודם מ"ת ב"נ נצטוו על פ"ו לכ"ע ורק מצד דנאמרת ולא נשנית לאחר מ"ת ניטלה מב"נ וניתנה לישראל, ועמ"ש בזה בכל"ח וארא דע"ה:, ועשו"ת חיים שאל ח"א צ"ה מ"ש בדברי המ"ש הנ"ל וע"ע בתורת אהרן, ובאמרי כהן שכ' כמו דלא ניתנו שיעורין לב"נ ואסור אפי' ח"ש כן לא ניתנו שיעורין למעלה לומר דאחר שיעור זה פטור וגם אף שקיימו פ"ו ב"ב בנים החיוב פ"ו גם להלאה ע"ש אריכות:
ובני הרה"ח מו"ה דוד נ"י אמר להגו"א (ויגש מ"ו י'). דאבות רק קיימו מ"ע ולא ל"ת, והטעם דעיקר מל"ת שלא יעבור רצון בוראו, וכל זמן שלא נאסר אינו עובר רצון הבורא, א"ש דגירושין קיים עמרם וחופה וקדושין, אבל הל"ת מחזיר גרושתו משנשאת ל"ה מקיים, ועמ"ל בפסוק ג' ויו"ד:
ובאגדת שמואל על רות הביא מסורה וילך איש מבית לוי וילך איש מבית לחם יהודה להשמיענו שעמרם ואלימלך מנגדים זל"ז וכל א' תפש בקצה אחד, עמרם פירש מאשתו אפי' בזמן שהי' מצוה להדבק בה ואלימלך להיפך אפי' ברעב דאסור לשמש לא פירש וז"פ וילך כו' הוא ואשתו ושני בניה, ואלו פירש הול"ל הוא ובניו ואשתו וכמ"ש בנח כשבא לתבה, בא אתה ובניך ואשתך מכאן שנאסר בתה"מ ועפרד"י נח נ"ג:
ברמב"ן הביא דוגמא לכו ונמכרנו, בראשית (ל"ז כ"ז), לכו ונכהו (ירמי' י"ח י"ח), (עי' קו"ד חו"ת סי' ל"ב שהק' מדוע לא הביא הכ' הקודם לכו ונהרגהו וצ"ע:
בא"ע דחה האומרים כי לא טוב לישא ממשפחתי, ובצוואת רי"ח אות כ"ב לא ישא בת אחותו וכ"כ בס"ח תע"ז, ובנובי"ת אה"ע ע"ט כ' דביבמות ס"ה. אמרו דמצוה, ובשו"ת אבן הראשה ל"א, תי' דנתאמת לרופאים כמה נולדים בחולי כשאב ואם קרובים, ומ"ש רז"ל דמצוה בבת אחותו לפי שיש מצוה ושומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח' ה') אמנם רי"ח ראה כי אין כוונת הדור לשם שמים ע"כ צוה שלא לישא ב"א בגלל הנזק, וכהא דחולצין ולא מתייבמין בזה"ז ביבמות לז: וע' ס"ח תפ"ח, ומא"ע כאן לא משמע כן, וע' ר' בחיי חיי שרה ע"פ אשר לא תקח, דבפ' זו יש אזהרה לישא מבנות משפחתו וכשמזדווגים כאו"א אל מינו אז השלום מתקיים ומתרבה בעולם, וע"ע בס' החיים ח"ב פ"ג, ובסגולת ישראל בהשמטות אות זוג, ובשמלה לצבי על אה"ע סי' א' אות י':