מי שמך לאיש, בס' תנופה חיים הביא דדיין שאינו מצבור ואינו קבוע א"י לעשות הוראות שעה, ומ"ש בתשו' אבקת רוכל קע"ט, שאני דהתם סכנה בדבר, וז"ש מי שמך לאיש, דחשב שרוצה להרגו ע"פ הוראות שעה, וביש"ש ב"ק פ"ג סי' ט' כ' דמוכיח לחבירו צריך שיהי' אדם חשוב, וזה מ"ש לאיש שאינך מהחשובים וע' בס' צבא רב דף ס"ג:
הלהרגני אתה אומר, רש"י בשם המפרש' ראיתי בזה דאי' בס"ק דע"י השם יכול להרוג, ולהרוג עכו"ם א"צ להוציא בשפתיו רק חצי השם "י"ה" ולהרוג ישראל צריך כל ד' אותיות, וא"כ הי' צריך משה לפרש כל ד' אותיות והי' כבד פה ול"ה יכול לומר אותיות בומ"ף שבהן הוי', ול"ה יכול להרוג ישראל כי סו"ת השם ל"ה יכול להוציא בשפתיו, וז"ש הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת המצרי דא"י לומר כל השם:
ומכאן יהי' ראי' לר"מ פ"י ה"ז ממלכים שב"נ שהכה ישראל חייב רק מיתה ביד"ש, והבאתי לעיל בפי"ב דהא לא הרגו רק בשה"מ וע' בדברי שאול בזה, ומה שק' למה לא יראו שמשה יהרגם ג"כ בשה"מ, וראיתי בזה עפמ"ש בברכות ז'. בתד"ה ההוא אף דצדוקים מורידים ולא מעלין רק ביד"א אבל ביד"ש לא, ועתו"ס ע"ז ד': ד"ה ש"מ, וא"ש דלדבריהם מה שהרג למצרי בשה"מ הי' שלא כדין, ומשה ס"ל דמצרי הי' לו דין רודף וניתן להצילו בנפשו ואף ביד"ש מחויב להציל הנרדף, וע' סנהד' ע"ג. דיליף מאין מושיע לה ומשמע דאם יש מושיע ואף שיכול להציל ביד"ש מחויב להציל, ועפר"ד ד"א:
והט"ז או"ח רצ"ב סק"ב הביא הא דמת משה בשבת ובמרדכי הק' דהא אותו יום כתב ס"ת והוא במד"ר וילך והובא ברא"ש פע"פ סימן י"ג, די"ג ספרים כתב משה וזה היו בדרך נס, וע' ס' ברכת אהרן מאמר ו' ושו"ת אבני חפץ פ' אות ט' אי מותר לעשות מלאכה נסית בשבת וכן אי היו ס"ת הללו כשרים לצאת חובת הקריאה, כי מצות התורה יש לקיים באופן טבעי, וגם י"ל עפ"מ שחידש הפנ"י מגילה ג'. ד"ה ועבודה כיון דת"ת דרבים עדיף מעבודה א"כ ת"ת דרבים דוחה שבת מק"ו מעבודה ע"ש, ומשה כתב ס"ת לצורך ת"ת דרבים לכל ישראל הותר לכתוב בשבת, וע' פני מבין פ' ברכה ושו"ת פ"מ או"ח רל"ה, ושאלות ותשובות יד יצחק ח"א קל"ז בזה, ובשל"ה כתב דהי' על ידי השבעת הקולמוס ואין בזה משום כתיבה, ובח"ס ח"ו כ"ט כתב דהוי ככותב בשמאל, אמנם הלא גם בזה עכ"פ איסור יש, ועמג"א ל"ב סק"ה בכותב בפה, ובאנו לענין או פעולה הנעשית שלא כדרך הטבע אי הוי פעולה בעירובין מ"ג: ההולך בשבת ע"י קפיצה בשם למעלה מי' ע"ש, ומוכח דלמטה מי' פשיטא דע"י שם הוי כמעשה, ויהי' ראי' להלק"ט ח"ב צ"ח דהורג חבירו ע"י שם או כישוף חייב משום רציחה, וכ"כ בדבש לפי מער' מ' אות ה' ול"ב, אולם צ"ע מעירובין מ"ה. ששאלו באו"ת ולא חייבו משום כותב, ובסנהדרין ק"א. לוחשין בשבת ואין בזה משום צידה, ומ"ש שם דאין שואלין בשדים בשבת אפשר דאז אין עונים ובעל אוב יוכיח ע"ש ס"ה:, ועי' ירו' שבת פ"א ה"ג, וט"ז ה"ז, וחגיגה פ"ב ה"א נסב גולתא ופרס, הרי שכיבוי בדרך סגולה מותר בשבת, ועפת"ש יו"ד קע"ט סק"ה בהפכת כלי בשבת נגד נר המטפטף, ובספר מעשה רוקח מטות הביא שאסור לשאול בשבת באו"ת דדמי לכותב וצ"ע מעירובין שם, וע' מכות ב: הן שלא עשו מעשה במזיד נמי ליגלו, וע"ע בית יצחק יו"ד מפתחות לסי' ל"ב במדבר לפאנאגראף שדיבורו נרשם אי הוי ככותב בשבת, וע"ע בס"ח שנ"ו ותפ"ד ומקור חסד שם, ונפ"ח רצ"ב בזה הרבה:
וע' שבו"י סי' ל"א מר"ד אפענהיים ש' תפ"ב מענין דבור למרחוק משום איסור תחומין, וצ"ע שלא זכר משמיעות קול, אך באו"ח של"ח אי' שכל קול שאינו מיוחד לשירה מותר, אך יש חשש הבערה אש חשמל:
וג"כ חקרו לענין גט להשתמש בטלפון בטב"ע דקלא, גיטין כ"ג., ויש להעיר מסנהד' ס"ז. ומושיבין לו עדים כדי שיהי' רואים אותו וע' רש"י, מבואר דראיית פנים בעדים מעכבת, ואפשר להסביר דבאנשים המכירים זא"ז אז יכירו זא"ז גם בקול, וכמ"ש היאך סומא מותר באשתו רק בטב"ע דקלא, ועשו"ת שערי דעה ח"א סי' ב' וקצ"ד, וע' לקמן וארא (ט' כ"ח), בשלח (י"ג י"ט, וט"ז כ"ה), ומשפטים (כ"א י"ח) מזה הרבה חדשות:
אכן נודע רש"י שראה דלטורין, בס' ארץ צבי עיר חברון, הק' הלא עברו בע"ז, האם זה אינו טעם מספיק שנענשו עד שראה דלטורין, הלא ע"ז שקולה כנגד כל התורה, אך למשה הי' קשה, א' שראה שגם הצדיקים מדוכאים ביסורים וראוי הי' שיגינו על הדור, ב' הלא הרבה שלוחים למקום ולמה מסרם בידי עכו"ם, אך כיון שראה דלטורין שהוא בין אדם לחבירו נודע לו טעם גליות דלכן מסרם לעכו"ם לענשם מדה כנגד מדה. ויסורי צדיקים אינם מגינים על עבירות שבין אדם לחבירו: