איש מצרי. באור דוד (אסתר ג' ד') לזקיני הגאון מלאסק ז"ל ע"פ כי הגיד להם אשר הוא יהודי, הביא מד"ר שהיה שקיל כמשה בדורו, וביע"ד אי' דלמרדכי היו ניצוצי נשמת משה, ואי' בילקוט טעם שלא זכה משה להיות בא"י ששמע שאמרו איש מצרי הצילנו ולא מיחה, ובאמת אז ברח ממצרים מסכ"נ, ועכ"ז במשה היה חטא שהיה צריך להודות שהוא יהודי, ולכן מרדכי שהי' בו נשמת משה תיקן זה והגיד כי הוא יהודי ופח"ח, ומ"ש בשם הילקוט הוא ג"כ במד"ר ואתחנן, וכ"ה בס"ת קי"ז, ועי' בשלח (י"ג י"ט):
במדרש הוא עברי ולבושו מצרי, אדון א' שאל להה"ק מווארקי ז"ל למה אתם מתרעמים על גזירת הלבשה, הלא מ"ר לבוש כמצרי, והשיב שמ"ר ראה שיתרו רוצה ליקח חתן לבתו רק עברי מחמת שהיה פירש מע"ז רק פחד מאוה"ע, ע"כ כששמע שהוא עברי ולבושו מצרי אמר קראן לי הוא טוב לפני, שהם יסברו שמצרי והיה צריך להתלבש לפי שעה, אבל להתלבש לעולם בבגד מצרי אינו נכון וע"ל (ג' כ"ב):
הצילנו. במד"ר רא"א דהצילם מג"ע, ורבנן א' ממיתה דהשליכו אותן למים ומשה הצילם, ובגבורות ה' פ"כ כתוב דבזה פליגי דלר"א עיקר תשועת הנפש מחטא ג"ע ולרבנן עיקר להציל ממיתה, ובשפת אמת יומא פ"ב: נסתפק בא' רודף להרוג וא' רודף לאשה למי יציל, וכתב דיציל לנפש דיהיה רק נפש א' אבודה נפש הרודף, אבל אם יציל האשה יהיו ב' נפשות אבודות הנרצח והבועל ע"ש ולמהר"ל פליגי בזה ר"א ורבנן, ועי' פס"ת קי"א: