וידבר. ערש"י שאמר בדבור א' וכו', וע' משכיל לדוד, זרע יצחק פ"ב מ"ג דברכות, זכרון יעקב, וקול יהודה ברכות מ"ש בזה. ובשו"ת הרדב"ז תתי"ז מה ששאלת הא דאנכי ול"י לך מפי הגבורה שמענו, אי הוי שמיעה ממש, וא"כ תהי' מעלות כולם כמעלות מ"ר והוא תימה שיהי' המון עם יגיעו למדרגה זו שלא הגיעו נביאים, ואם נא' שהדיבור למשה וישראל שומעין, פשט הכתובים מורים להיפך פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר (תשא ל"ג י"א), כמ"ש במשה ודבר ה' אל משה פא"פ (דברים ה' ד'). תשובה, דברי הרמב"ם בפ"א מטין כפי' האחרון, וק"ל א"כ מה הפרש בין ב' דברות לשאר דברות, שבכולן כ' אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה', ותו דפב"פ לא משמע הכי כאשר כתבת, והנכון בזה דכולם שמעו מהגבורה אנכי ולי"ל, ולא שהגיעו כולם למדרגת מ"ר אלא לפעמים עלו למדרגה זו, כמו שמצינו כמה בנ"א זוכין לראות מלאכים אע"פ שלא הגיעו למדרגת נבואה, והיא נקראת גילוי עינים אצל בעלי הסוד, כן ענין זה אע"פ של"ה נביאים כמשה זכו לשמוע אנכי ולי"ל מהגבורה, כאשר זכו לראיית הקולות אשר אינו בשכל אנושי לראות את הנשמע שהקול היוצא הי' ממש מצטייר באויר עד שרואים אותו בעין, וכן היו שומעין הדבור יוצא מפי הגבורה אע"פ שלא הגיעו למעלת נבואה כמשה. וכן מוכח הפ' דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות, משמע שדבר עמהם ממש, כללות הדברים אנכי ולי"ל מפי הגבורה שמעו והבינו אותם מפי הגבורה, והגיעו למדרגת נבואה, ושאר הדברות שמעו מדבר עם משה, ומשה מדבר אליהם ומבאר להם כל דבור ודבור עכ"ל:
ובקידושין ל"א. מ"ד יודוך ה' כל מלכי ארץ אמרו או"ה לכבוד עצמו דורש, כיון שא' כבד את אביך חזרו והודו לדברות ראשונות, וק' למה דוקא או"ה חשבו כן ולא ישראל, אך לרש"י הנ"ל א"ש, דק' דתרי קלא לא משתמע, והתי' דמילתא דחביבא יהיב דעתי' ושמע כמ"ש בר"ה כ"ז. וז"ש בישראל דחביבא שמעו עוד הפעם בפעם הראשונה כל הדברות בפ"א, ולא יכלו לחשוב דדורש לעצמו אבל או"ה דלא חביבא להו ולא שמעו כלל בפעם ראשונה, רק בשעה שחזר ופירש על כל דיבור ודבור בפ"ע ולכן חשבו שלכבוד עצמו דורש, וע"ע בב"ש הוריות ט'. וס' מעשה ה', ושו"ת הרשב"א ח"ד רל"ד דאיך אפשר שהגיעו למדרגת נבואה, ומגודל אריכות לא העתקתי, וע"ע בחות יאיר יתרו בדרוש אור תורה אות ג', ובשו"ת חת"ס יו"ד שנ"ו:
רש"י על הן הן כו' בס' באר שלמה מער' ה' כ' דלהורות בא דעל כל מ"ע יאמר בתחלה אותו פסוק בתוה"ק, וכן בל"ת שנזדמן לידו לשמרה יאמר בפה אותו פסוק שנ' אזהרה זו, ועי"ז יהי' כח בידו לקיים המצוה, ופ' בהקדמת תי"ט דיאמר קודם לימוד הריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע של ת"ת: