אתה ובנך ובתך. רש"י להזהיר גדולים על קטנים עי' תפא"י פ"ט מ"ט משבת דמותר ליתן לתינוק ספרים לשאתן לבהכ"נ אי ליכא עירוב דכל דבר מצוה ספינן להו בידים כמג"א שמ"ג סק"ג, ועט"ז שמ"ו סק"ג, ובפתיחה למס' עירובין, בתשו' רע"א ט"ו, וחת"ס ח"ו י"ג. ובתשו' הרי"ם או"ח ג', חידש דהנה בשבת בעי מלאכת מחשבת ואם כן נהי דקטן אוכל נבלות האיסור דאו' מצווין להפרישו, רק באיסורי אכילה, דגדול בכה"ג אף בלי כוונה חייב דמתעסק בחלבים ועריות חייב שנהנה, אבל בשבת מתעסק פטור, ואף דמחשבה ניכרת ממעשיו, ואף בקטן הוי מחשבה, מ"מ קיל, ריש שבת המפנה חפציו מזוית לזוית ונמלך עליהן להוציאן פטור של"ה עקירה ראשונה לכך, וא"כ קטן שנוטל ברה"י אין כאן מעשה רק מחשבה, דלא ניכר בעקירה שהוא ע"ד להוציאה לר"ה ואף דמוציא אח"כ ואז חשוב המחשבה מצד המעשה מ"מ אין איסור תורה כמו המפנה כו', וגם מיקל בקטן שיש חילוק בין הוצאה לשאר מלאכות, ועמ"ש כזה בשו"מ תליתאה ח"ב נ"ו: ופי' פירוש חדש במלאכת מחשבת עש"ה. וברביעאה ח"ב י"ז, ובשו"ת שערי דעה ח"ב סי' ס"ו להלכה:
והמרדכי הובא באו"ח י"ג ס"ג כ' דמותר ללבוש בשבת בגד בלי ציצית, כיון דאסור להטיל ציצית פטור, ובס' תפ"מ קידושין כ"ט. הק' להפו' בציצית שעשאו נשים וקטנים כשרים עמג"א י"ד סק"ג, א"כ יכול לקיים גם בשבת ע"י קטן דקטן אוכל נבלות אין מצווין להפרישו, רק דאסור להאכילו בידים מקרא לא תאכילם, ועל זה נימא עדל"ת ע"ש אי הוי בעידנא, אבל למכילתא ורש"י כאן דבא להזהיר על קטנים, א"כ יש עוד איסור ל"ת כל מלאכה והוי ב', לא תאכלם, ול"ת כל מלאכה וא"ע דוחה ב' לאווין. אך בתשו' הרי"מ שם כ' דליכא איסור כל מלאכה רק בבנו ובתו הקטנים שעושים בציווי אב, אבל בשאר קטן העושה ע"ד הגדול אינו בכלל זה הדק"ל, וי"ל להפו' דאם עשה ציצית בלי כוונה פסול, באו"ח י"ד ס"ב, וא"כ בעשה ע"י קטן דכשר, מ"מ בעינן גדול עע"ג כיון דבעי לשמה וקטן לאו בר דיעה, וכ' כרשב"א חולין י"ג. דגם דמהני עע"ג ל"ה מחמת כוונת הקטן רק מחמת כוונת הגדול והובא ג"כ בב"י או"ח ת"ס וכל האיסור עשיית ציצית בשבת דמתקן מנא, וכ"כ המנ"ח במוסך השבת אות כ"א, וכיון דמחמת עשיית הקטן לחוד ל"מ ול"ה תיקון מנא, ורק כל התיקון מכוונת מגדול א"כ רק הגדול עושה האיסור ואף דהוי כב' שעשאו דפטורים מ"מ הוי זה יכול וזה א"י דהיכול חייב. וע"ע במוסך השבת סוף אות ל"ט שלא מצא בש"ס שיהי' מצווה על שביתת קטנים, רק דאסור להאכיל בידים ממש אבל לא שאבי' יהי' מוזהר עש"ה, ובחי' מהרא"ך ח"ב בקונ' ערוגת בושמי נר"ד ערוגה ד', לאחי הרה"ג שליט"א מלאדז ובשו"ת דברי ישכר או"ח י"ט:
ובשו"ת איתן האזרחי בקו"א, בא"ע כ' בדברות הראשונות עבדו ואמתו קודם לשורו וחמורו, ובב' כ' שורו וחמורו קודם ול"ת בית רעך, כי אנשי שכל יקנו בית ואח"כ אשה ואחר כך עבד ואמה ושור וחמור כו', ובחורים חומדים אשה תחלה ואחר כך בית, וכנגד בית ושדה הקדים שור וחמור כו', ותמוה דבב' נמי לא הקדים שור וחמור. ונלע"ד שק' לו שכ' לא תחמוד בית רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו בווי"ן שחימוד זאח"ז, ומ"ר אמר לא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך שדהו וכו' ולא כ' שדהו ועבדו שורו וחמורו בווי"ן כמ"ש ה', לכן תי' להורות שכנגד הבית ושדה הקדים שור וחמור, ר"ל שבהיות מ"ר הוסיף שדהו לכן הקדים שור וחמור, שאם היה כ' ושורו וחמורו, אז היה משמע שהתאוה הי' בזא"ז, כדברי ה' שאמר תחלה עבדו ואמתו ואחר כך שורו וחמורו לכן א' מ"ר שורו וחמורו בלי ו' להורות שקאי למעלה על ביתו, והוסיף גם כן שדה להורות שמתאוה מיד אל שורו וחמורו כדי לחרוש שדהו, ולא כ' בו' להורות שקאי אלמעלה ולא שמתאוה אחר עבדו ואמתו. ומה שלא אמר מתחלה שורו וחמורו ואחר כך עבדו ואמתו, כי לא רצה לשנות דברי ה', רק משה רבינו פירש דברי ה' מה שלא אמר בו', ושורו וחמורו להורות שקאי אלמעלה על ביתו ושדהו עכ"ל. ובס' עזרה להבין ב' דט"ס בא"ע. ובענין שביתת בהמה עשו"ת שערי דעה ח"ב י"א: