לא תחמוד, ובפ' ואתחנן לא תתאוה, והר"מ וחינוך מונים לב' מל"ת, חימוד הוא שהפציר בו ולקח ממנו, ותאוה הוא בלב תיכף שחשב עובר, ע' במצוה ל"ת ותט"ז, ובסמ"ג לאווין קנ"ח, ועמש"ל (י"ט ו'), ובב"ק ס"ב. מה בין גזלן לחמסן חמסן יהיב דמי, ופריך והא תליוהו וזבין זבוני זבוני, ומשני דוקא באומר רוצה אני, ובב"מ ד': ל"ת לאינשי בלא דמי משמע להו, והק' תוס' ת"ל מלא תגזול ותי' לעבור בב' לאווין, ועפמ"א ח"א כ"ו, ובסנהד' כ"ה: בתד"ה מעיקרא כ' דכן האמת דביהיב דמי ליכא לאו, ועכ"מ פ"י ה"ד מעדות ר"ל בדברי ר"מ כן, ובאמת דעת הר"מ מפורש דאפי' ביהיב דמי עובר בלאו, רק דאינו פסול לעדות אלא מדרבנן כי לא משמע לאינשי, ועחו"מ סי' ל"ד סי"ג, תומים סקי"ג, וב"ש אה"ע כ"ח סק"ב מפלפל בזה, ובכנה"ג חו"מ, ושד"ח מער' ל' כלל ק"ל. וע"ע בשו"ת שערי דעה ח"א קמ"ט בלא תחמוד אי המוכר מוזהר משום לפ"ע דמכשיל הקונה בלאו דל"ת, או רק על הלוקח, אבל המוכר דבידו למכור לכל מי שירצה ליכא גררא דאיסורא וסיים בצ"ע:
ובר"מ פ"א הי"ב מגזילה המתאוה עובר בלאו א', והקונה אח"כ דבר זה שהפציר בו עד שקנה עובר בשני, ואם גזל עובר בג' לאווין, וכ"כ בחו"מ שנ"ט סי"ב, והה"מ הק' בתליוהו וזבין למה מהני הא ב"מ דא"ר ל"ת אעל"מ, ותי' כמו שקונה הגזילה בשינוי ובמנ"ח מ' ל"ח הק' דשם גזה"כ אשר גזל אם כעין שגזל יחזור כתמורה ה': אבל הכא מנ"ל, ולהמהרי"ט הידוע וחו"ד סי' א' א"ש דכאן לא מתוקן האיסור מהני, ובפמ"א סי' ל"ד כ' דאף דל"מ דוקא אם המעשה תלוי בא' קנסה התורה שלא יהנו מעשיו, אבל בנשבע שלא למכור דרק המוכר עשה איסור והאיך נקנוס ללוקח, וע' לעיל (י"ט י"ז) וה"נ הלוקח עביד איסור והמוכר נתרצה, א"כ שפיר שעתה מתרצה בלב שלם ויהי' קנס למוכר והוא לא עביד איסור מהני, והחינוך כ' דגם ב"נ מצווין על לא תחמוד דהוא ענף מגזל, וישראל מב"נ א"ע בל"ת כי רעך ב' וממעטינן בכל מקום מרעך עכו"ם והקדש כ"כ במנ"ח מ' תט"ז, ואי על פחות משו"פ עובר ע"ש מזה, ובאב"נ או"ח שכ"ד כ' דב"נ מוזהר אף ביהיב דמי, ובפרד"י וישלח (ל"ד י"ד) הבאתי בזה חדשות, וע' בנין דוד איכה בדף מ':
ובכנסת ישראל אבות פ"ו מ"ט אר"י בן קסמא כו' הביא שהק' הגר"י פיק ז"ל בבלק (כ"ב י"ח), אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב כו' פרש"י מכאן שעינו רחבה כו', והאיך אמר ריב"ק בזה הלשון א"א נותן לו כל כסף וזהב שבעולם כו' דאיכא למטעי שהי' נפשו רחבה, וי"ל ע"פ הא"ע כאן, לכאו' איך יתכן ציווי לא תחמוד אשר עולה בלב אדם כמו רגע, וכ' דחשק יצוייר רק על דבר אשר אינו בתכלית הריחוק ולא יחשוק איש כפרי בבת המלך, כן צותה תורה שחפצו יהי' בריחוק שלא יצוייר תשוקה כלל ע"ש, וא"ש דבלעם אמר מלא ביתו אינו מהנמנע ושייך עליה חשק, אבל ריב"ק אמר כל כסף וזהב שבעולם הוא מהנמנע ולא יצוייר חשק מוכח דרק דרך הפלגה אמר, וע' ע"נ ראה בר"ח אלול. ובפרד"י ויצא רט"ז:
ובשו"ת מים חיים בקונ' אוצרות חיים ראיתי, דאי' בב"ק ל"ח: נחמתא דבבל גידופא דאמר מה אפשר למיעבד הא אפשר למיעבד עבד, וכ"פ ביו"ד שע"ו ס"ב ועט"ז, ובלעם דאמר לא אוכל לעבור משמע דאם הי' יכול לעבור הי' עובר והוי גידוף כנ"ל, ושפיר נשמע דחמדת ממון גברה אצלו, אבל ריב"ק לא אמר לא אוכל רק אין אני דר כו', ונראה דאף אם הי' יכולים ליתן לו ל"ה רוצה ע"ש. וא"ש במ"א (י"ג ח') באיש אלקים שאמר אם תתן לי חצי ביתך לא אבוא כו' כי כן צוה אותי בדבר ה', שלא אמר חצי ביתך מחמת תאוה לממון כי לא אמר "לא אוכל" רק לא אבוא:
ובס' תוספת ברכה על אסתר די"א. כ' דל"ק דשם הציע לו האיש אלף אלפים, דינרים, והשיב לו גם כל כו"ז שבעולם לא אלך והשיב לו מעין הצעתו, אבל בבלעם, בלק לא הציע לו כלל ממון רק כבוד כבד אכבדך, והי' לו להשיב מעין דבריו ומדתפס לשון כספים נלמד שחומד ממון הי', וכ"כ במקור ברוך ח"ב פי"ד דתקס"ד, וע"ע בשו"ת שערי דעה ח"א קמ"ט בלאו ל"ת:
לרעך, בתו"מ לח"ס הביא דאותיות של י' דברות כמנין כת"ר, תרי"ג וז' דרבנן ע"ש בשם הקדמת סמ"ג, ורמז בתיבת אש"ר לרע"ך א' אבילות, ש' שמחת חתן וכלה בז' ימי משתה שהי' תקנות מ"ר, ר' רחיצה זה נט"י, ל' לחם שהוא פת גוי ועמו נכלל בישולי עכו"ם, ר' רשויות זה ערובי חצרות ושיתופי מבואות, ע' עמלק זה מקרא מגילה שקאי על מחיית עמלק והמן, כ' כהנים נס חנוכה שנתקן ע"י כהנים, וע' תפא"י סוף עוקצין ע"ג מי"ב. סימן בענ"ן הח"ם, א' ברכת הנהנין, ב' עירוב, ג' נט"י, ד' נר שבת ויו"ט, ה' הלל, ו' חנוכה, ז' מגילה עש"ה: