רואים את הקולות. ערש"י רואים את הנשמע, וערש"י ברכות ו': ד"ה הנך אף שאין קול אחר נראה, זה נראה, וע' שם אפרים בזה. מ"ש רש"י שא"א לראות במקום אחר, וצ"ב, וכ' שהי' כ' במ"א, ור"ת במדרש אגדה, והוא במד"ר שמואל ט'. ובתו"ת כ' דדרך להחליף יחוס החושים, ראה ריח בני (תולדות ב' ז' כ"ז) במקום שמע ריח, ולבי ראה (קהלת א' ט"ז) במקום ידע או הבין, דיש חוש משותף לכל החושים: ובס' הברית עה"ת העין רואה מהר מאוזן, כמו הברק נראה מיד וקול הרעם מאוחר, אף ששניהם ברגע א' יוצאים ממקומם, כי העין זורק ראייתו על דבר המוביל לה והשמיעה באה דרך אמצעי, ע"י הנקישה הבא אל האויר ונדחף ממקום למקום, עד הגיעו אל תוף האוזן וישהה זמן כפי הריחוק של האויר אשר משם ילך, והנברא נקרא רואה כי ראה ממש במקום שיצא הדבר, ול"ה צורך שירד הקול למטה וכן הי' כאן עש"ה, ובלחמי תודה בפתיחה ד"ד:
רש"י מנין של"ה סומין כו' והוא ממכילתא, ולכאו' סתירה לטו"ז או"ח תקפ"ב סק"ג דלשון כל יאמר גם על רוב דרובו ככולו, וע' יבמות כ"ז. דרובן קרי כולה, ועמ"ש בפרד"י דרמ"ה: ובפ' וארא (ז' כ"ה) ע"ש הרבה מזה:
וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, הגה"ק מקאצק ז"ל אמר שלפעמים אף שינועו בשעת תפלה, אין ראי' שכוונתו אמת, ורק ויעמדו מרחוק עדיין עומדים מרחוק ממרכז האמת: ובבעה"ט ע"כ מתנענעים בשעת לימוד, עמג"א מ"ח סק"ד, ומ"ש בפרד"י בראשית דף ל"ד., ובהערות ומלואים לשם, כאן בח"ב:
רש"י הולכין לאחוריהם י"ב מיל והוא ממכילתא והרוקח סי' קע"ח הק' הרי יצאו מתחום שבת, ותי' הואיל דעננים מקיפים אותם הוי כמחיצה, והק' בס' תוספת שבת שס"ב, מעירובין נ"ה: כ' ע"פ ה' יחנו כמאן דקביעי להו דמי, ולרוקח מה פריך הא בשביל עננים הוי מחיצה, ודודי הגאבד"ק לאסק ז"ל בחידושי מהרא"ך ח"ב דס"ה:, כ' דלכאו' הרוקח תמוה דביבמות ע"ב. דלא מלו במדבר דלא נשבה רוח צפונית כדי שלא לבדרי ענני כבוד, וכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' אינה מחיצה בסוכה כ"ד., וגם מחיצה ביד"ש ל"ה מחיצה וכ"ש ענן מלא רוח, (וע' בזה בדורש לציון דרוש י"ג), לכ"נ דס"ל לרוקח כמ"ש שאני דגלי מדבר דכ' ע"פ ה' כקבוע דמי, וכן אי' בשבת ל"א: דכ' עפ"ה יחנו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי, ה"נ אף דעננים בעלמא לא מקרי מחיצה, מ"מ במדבר דכ' עפ"ה יחנו מקרי מחיצה, וא"ש דר"ח דמקשה ולא ידע מזה דבשביל עפ"ה יחנו הוי כקביעי, כן לא אסיק אדעתי' דעפ"ה יחנו יהיו עננים מחיצה, אבל למסקנא דקביעי דמי ה"ה מקרי מחיצה וא"ש, ומ"ש על הרוקח משבת צ"ו: הוצאה כתובה משה יתיב ברה"ר וקאמר לישראל לא תפיקי ע"ש, ולרוקח הא עננים הוי מחיצה, ונ"ל דבעה"ט ויקהל (ל"ו ו') כ' דבשבת ניתנה תורה ויה"כ הי' ביום ג', ולמחרתו בד' א"ל מלאכת משכן, והביאו בבקר בבקר היינו יום ה' ויום ו', ובשבת ויצו משה ויעבירו קול במחנה והי' י"ד, והגר"א בשה"ש הביא דרש כשעשו עגל נסתלקו עננים ועתר"י, ולא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביה"כ ובי"א צוה על מלאכת המשכן, והביאו בבקר בבקר י"ב וי"ג, ובי"ד נטלו ממשה במנין ומשקל, ובט"ו התחילו לעשות וחזרו ענני כבוד, ולהכי עושין סוכות בט"ו זכר לענני כבוד ע"ש, לפ"ז בי"ד ל"ה עננים והי' מחנה לוי' אז רה"ר, ולמ"ד בשבת צ"ו. מקושש מעביר ד' אמות ברה"ר, ק' על רוקח, וי"ל שאי' בילקוט מצאו אותו לבדו, וי"ל שהי' חוץ לענן מקושש עצים, וע"ס יד דוד, ואמרי בינה ה' שבת סי' ל"ד בזה, ובקונ' צמיחת דודאים הנספח לאהבת דוד קונ' הספיקות לזקיני ז"ל, והביא בשם האב"נ ז"ל ראי' שעננים לא מקרי מחיצה משבת ה'. שרה"ר מקורה פטור שלא דמי לדגלי מדבר, והא גם מדבר מקורה הי' בעננים א"ו דל"ה מחיצה ע"ש באריכות, ובאב"נ סי' רע"ח ושו"ת חדות יעקב מ"ת קמ"ז בזה: