פן נמות ע' ס' הקובץ על הר"מ פ"ג ה"ט ממילה בזה, והביאותי' בפ' לך דצ"ט:, ובשל"ה הק' בפ' ואתחנן (ה' כ"ב) למה נמות כי אמרו הן הראנו כי ידבר ה' את האדם וחי א"כ למה נמות, כלו' תסתלק המיתה לגמרי, בשלמא בלא זאת היינו סבורים דמיתה טוב ויקר בעיני ה' המיתה, דבעוד היותו בחומר א"א לראות כבודו וגדלו, ועתה שרואים שידבר אלקים את האדם וחי אפי' בחיותו א"כ למה נמות, "ואם יוספים אנחנו" כלו' אם לאחר מיתה יהי' עוד תוספת השגה, ממה שיש לנו עתה אז ומתנו ברצון עש"ה, ובגליון השל"ה רשם אדוני אבי הרב ר' משה יהודה ז"ל וז"ל ובזה נבין הפסוק הטיבו אשר דברו (פכ"ה), כי לפרש"י קשה שמשה אשר התישו כחו כנקבה למה זה הוטב דבריהם אדרבה וכמשה"ק בשפ"ח, אבל להנ"ל א"ש דהיטב דברו דאם רואים אלקים אפי' בחייהם למה נמות, ורק אם ע"י המיתה יוסיפו להשיג השגות גדולות ופח"ח, ועוד ראיתי דק' דהאיך יגרום להם מיתה בדיבור מה' שהוא מקור החיים רק במ"ת ראו שנפסק מהם הזוהמא לגמרי ול"ה להם שום נטיה לענין גשמי, וממילא ל"ה להם כח לעבוד ה', כי עיקר עבודה רק בבעל בחירה, ודיבור ה' גורם שיהי' בלא בחירה, ועה"ז בעד אנשים ולא מלאכים שאין להם בחירה, וע"ז השיב אל תראו וגו', שלא יתבטל מהם הבחירה לגמרי: עי"ל עפמחז"ל כל מה שישראל אוכלין בעה"ז רק בשביל אמונה, ואמר הר"ר העשיל ז"ל דאנכי ול"י לך נאמרו מפי הגבורה, ועל זה יש שכר בעה"ז שלא יעבור בבל תלין, ובתרי"א מצות שהי' ע"י משה וקיי"ל דע"י שליח א"ע בבל תלין, משו"ה שכר מצוה בה"ע ליכא, ועמש"ל בפ' וארא (ו' ב'), ותרומה (כ"ה ב'), ואמרו דבר אתה עמנו ואל ידבר אלקים פן נמות לעה"ב, כי יהי' מוכרח לשלם השכר בעה"ז ומה נאכל לעה"ב, ואמר ה' הטיבו אשר דברו כו':