הוצאתיך. ע' ירו' סוכה פ"ד ה"ג הוצאתיך כ' ר"ל שגם הוא יצא משם כמ"ש עמו אנכי בצרה, ובמגילה כ"ט: אע"פ שכ' הוצאתיך כבר כ' תוס' שבת נ"ה: דגמ' חולקת עם המסורה וע"ש בגליון הש"ס ורע"א ויפה מראה. וערש"י וכל"י ל"א בראתיך דנוח שלא נברא, וע' בי"ב דרשות להר"י מינץ דרוש ב' דעפ"ז ניחא הא דאומרין שלא עשני גוי בשלילות ולא שעשני ישראל דנוח שלא נברא, ואין לברך שעשני ישראל, אבל אחר שנברא עלינו לשבח ולברך שלא עשני גוי עבד ואשה, ובאמת כ' זה בב"ח או"ח מ"ו, ועט"ז סק"ד ומג"א סק"ט בזה, ובישועות יעקב. וי"ל בזה המד' אבכיר הובא בדברי שאול בשעה שאמר ה' אנכי כו' פתח משה ואמר בא"י כו' שלא עשני גוי, עפמ"ש בדברים (ד' ל"ג) השמע עם קול ה' מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, לכן כששמעו ויחי, הודה לה' ואמר שלא עשני גוי. וע"פ צחות י"ל דמספרים מעשה מחסיד א' שנשרף ביתו ר"ל וברך שלא עשני גוי בקול רם, ושאלוהו על זה, והשיב אם הייתי גוי גם אלהי שלי נשרף ועתה ת"ל אלקי שלי חי וקיים ויעזור לי בטח, וזה כוונת המד' ומה שעשה החסיד מקורו במדרש, וע"ע בטעמי המנהגים ח"ב ד"ז ועשר עטרות ד"ט:
עוי"ל עפמ"ש בפתיחה להמקנה אות ה' עה"פ בש"א (י"ב כ"ב) כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם, הואיל ל' תחלה כמ"ש במדרש שמואל ט"ז, ואנכי אמר ה' על תנאי של"י אלהים אחרים, ותנאי צ"ל קודם למעשה, ובמעשה קודם לתנאי תנאי בטל ומעשה קיים, וזה לא יטוש כו' כי הואיל התחיל במעשה תחלה ופח"ח, וזה כשפתח אנכי בירך של"ע גוי שבטוח שלא יחליף ישראל באומה אחרת ולא נהיה כגויי הארצות:
עוי"ל מ"ש הוצאתיך כו' דהקשו מפרשים למה לא קבלו התורה המלאכים דיש להם טענת בר מצרא, ותי' דישראל בני' ובבנו ליכא בר מצרא כמ"ש בחו"מ קע"ה, ועי' בשארית יעקב פ' במדבר וחסדי אבות פ"ג מי"ד מאבות, וא"ש דפתח אנכי אשר הוצאתיך כו' וק' הא ה' כהן, וארץ מצרים טמאה ואיך ירד לשם וע"כ דהם בני' ואב מותר לטמא לבן ובדין שיזכו התורה ולא מלאכים. עוי"ל דבב"ר ורש"י בנעשה אדם בל"ר ללמד ענוה שנמלך עם מלה"ש וגדול נמלך בקטן, ובילקוט דוד שמות, הביא שגלות מצרים הי' סיבה דעל ידי זה היו שפלים וענוים ויכלו לקבל התורה, וז"ש אנכי ה"א דוקא, וכ"ת ב' רשיות יש מן נעשה אדם, ז"א דזה ענוה, וראי' אשר הוצאתיך מארץ מצרים לסבול עול גלות שיהי' ענוים ולכן ל"י לך כו':
עוי"ל דבטור או"ח תרכ"ה תלה הרבה מצות ביצי"מ, לפי שהוא דבר שראו בעיניהם ואין אדם יכול להכחיש, וז"ש אנכי ה"א, אני אחד בעולם וראי' אשר הוצאתיך כו' וראיתם ולכן ל"י לך כו', ועי' מהרש"א סוף מכות בהא דנמנו וגמרו טוב שלא נברא משנברא נמנו היינו שספרו מ"ע ול"ת, וראו של"ת מרובין ממ"ע וקרוב להפסד ורחוק לשכר לכן גמרו נוח של"נ ע"ש, ובאמת מחשבה טובה מצטרפת למעשה ולא מחשבה רעה כקדושין מ'., אם כן מ"ע מרובין עם המחשבות. אמנם הא גופא צריך טעם למה מחשבה רעה לא מצטרף, ורק דזה גופא פלוג' ב"ש וב"ה בב"מ מ"ג: בש"א החושב לשלוח יד בפקדון חייב וב"ה פטרו, וכ' הריקנטי דמצות הם בתורת פקדון וכשחטא הוי כשולח יד, ואם כן לב"ה אין מחשבת עבירה מצטרפת דחושב בשליחות יד פטור אם כן נוח שנברא דמ"ע עם מחשבות מרובין, וב"ש דחושב בש"י חייב, אם כן ל"ת ועשה שווין במחשבה שוב ל"ת מרובין ונוח של"נ, וע"ע באיי הים שבת פ"ז: עי"ל דכ' באיכה (ג' ל"ח) מפי עליון לא תצא הרעות, רק הפמליא של מעלה דנין רע, ובריש ע"ז אמרו או"ה מי יעיד על ישראל כלום יש אב המעיד על בנו, ומלאכים אין יודעים מחשבה (עי' בזה בפ' בא י"ב כ"ט), לפ"ז בישראל אין מחשבה מצרף דמי יעיד, דה' א"י להעיד דהוא אבינו, אבל בעכו"ם אף מחשבה מצרף למעשה דה' יעיד, ועי' ירושלמי פ"א דפאה ולעיל (י"ח ו'):
ובשו"ת אור המאיר כ"ד. הק' בזה"ק דפ"ה: דא יובלא כו' וכן בבשלח מ"ו. בגין דההוא יובלא סליק לון ממצרים בגין כך וחמשים עלו כו', וכ' דמפו' פי' דהי' יובל הגדול היינו יובל החמשים, אך ק' מע"ז ט'. דשנה שיצאו ממצרים הי' ב' אלפים תמ"ח לבריאה והרי יובל הנ' בתשלום ב"א ות"ק, וי"ל להפסיקתא דשנה שיצאו הי' חדשי השנה והתקופה שווין, וכ"א בפייט לפ' החודש ד"ה אבי ילדות חרס וסהר בו ביום מצו, וזה אינו רק בכלות יו"ט שני המחזור דלתקופה מניסן של תהו מנינן, ונמצא דלחשבון זה הי' ב"א תנ"א, ולמה דקיי"ל כר"י דשנת יובל עולה לכאן ולכאן, ער"ה ט'. ותד"ה ולאפוקי, נמצא דב"א ות"נ הם נ' פעמים מ"ט, וש' תנ"א הוי שנת יובל הנ', וא"ש תנחומא ואתחנן ו', אכניס לא"י ואהי' שם ב' שנים ותמוה, וי"ל ע"פ רמ"ע מפאנו דחי' של מ"ר בסוד הגדול דשית אלפי שנין הוי ק"כ פעמים נ' ונגד זה חי משה, וזה רק לחכמים דפליגו אר"י דחמשים לפני' ול"ה בשית אלפים שני רק ק"כ יובלות, אבל לר"י דשנת היובל עולה לכו"כ ונמצא עוד ב' יובלות שלימות, ולכן ביקש מ"ר עוד ב' שנים דוקא ע"ש עוד:
רש"י סניגור ע"ס מרום הרי"ם דק' איך משמע באמת הציווי אל כל ישראל, אך מנהיגי עם כולל כל עם כמו הראש שכולל כל האברים, וכשרוצים לדבר א"צ לומר לכאו"א רק להראש ומנהיג והוא כמו ציווי לכולם, וע"ס דרך אמונה ומעשה רב בענין אב"ד. ובשם משמואל להג' מלבוב ז"ל בפ' דברים כ' על רש"י וחצירות מחלוקתו של קרח ודי זהב עגל, וק' הלא עגל קודם הי' וכן מקודם ל"ה יכול להוכיחן על עגל דהיו יכולין לומר למשה לבד צוה, לכך מוכיחם תחלה במעשה קרח דמחלוקתם הי' כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולי"ל, ובא ממ"נ אם אתם סוברים כסניגוריא יש חטא במעשה קרח, וע"ע בזכרון יצחק שם, בחי' גאונים סנהדרין ס"ג בע"י ווילנא, ופרד"י נח ע"ט.:
עבדים ערש"י ובריח דודאים דף כ' בהיינו אנו ובנינו משועבדים לפרעה במצרים, וק' דלא נגזר רק ת' שנה, רק הגם כי נשלם ת' מלידת יצחק עכ"ז גזירת עבדות שהיתה מחמת מכירת יוסף לא נתבטל, ועבד גם כשהוא במדינה רחוק אינו נעשה ב"ח עד שנשתחרר, וכמו מפקיר עבדו דיצא לחירות, ומ"מ צריך גט שחרור בגיטין ל"ט., וז"ש משועבדים היינו, רק שהוציאנו מעבדות לחירות ממש, וא"ש רש"י יתרו עבדים לפרעה ולא עבדים לעבדים היינו דגזרות עבדות ל"ה רק לפרעה, ועכ"ס על הגדה דרפ"ט: