לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב ל"ת לכם והדקדוק מדוע בכסף כ' אתי ובזהב לכם, וראיתי כי זהב הוא מי שיש לו ממון רב, וכסף מי שיש לו מעט, ומי שיש לו רק מעט אף שבוטח בכספו מ"מ לפעמים יזכור ה' בשיתוף ע"ז שלו הוא הכסף, ומי שיש לו רב שוכח לגמרי את ה', ולא יזכיר ש"ש אף בשיתוף ממונו ע"פ רוב, ולכן בכסף כ' אתי ובזהב לכם. ובכת"א ב' ע"פ זהר ויקהל קצ"ז: שבמרכבה עליונה נחשב כסף תחלה, ובמרכבה תחתונה זהב תחלה מסטרא דשמאלא דכ' לי הכסף ולי הזהב, וכ' זהב כסף ונחשת ע"ש, וז"ש ל"ת אתי אלהי כסף שבמרכבה עליונה, ואלהי זהב ל"ת לכם ר"ל אצליכם: עוד ראיתי דעל אתי כ' אתנחתא מפסקת, ובנצבים (כ"ט ט"ז) ותראו את שקוציהם עץ ואבן כסף וזהב, ופרש"י של עצים ואבנים ראיתם בגלוי שאין העכו"ם ירא שיגנבו, אבל של כסף וזהב בחדריהם שיראים שיגנבו, וא"ש "אתי" היינו במחיצתי בכל העולם במקום הפקר, וקאי על ע"ז שאינם יראים להעמידם בשדה במקום הפקר, והיינו מעצים ואבנים ויש נגינה המפסקת על אתי, ואלהי זהב ל"ת לכם דייקי אשר בחדריהם: גם י"ל לא תעשו את הכסף וזהב לך לאלהים, ולא תעבוד לכסף וזהב שלא ימשלו בך וז"ש בתהלים (כ"ב ט"ז) הצילנו מדמים אלקים לעשות מממון אלקים, וע"ע בס' נפלאות מתורת השי"ת פנ"ב:
ובסנהד' ז': לא תעשו דיין בשביל כסף וזהב, ובירו' בכורים פ"ג ה"א, ובמהרש"א צוח ככרוכיא שנותנים ממון עבור רבנות, וע"ש בבכור שור אריכות, ובחו"מ ח' ס"א כל דיין המתמנה בשביל כסף וזהב אסור לעמוד לפניו ולא עוד אלא שמצוה להקל ולזלזל בו, ובסמ"ע סק"ה שהכתוב קראן אלקי כסף ואלקי זהב כו' ודומי' דעכו"ם דמצוה לזלזל בהו ובאו"ת ג' סקי"ג העתיק חרם ר"ת ורשב"ם וק"נ רבנים וז"ל וגזרנו ונידונו וחרמנו בשמתא ובשם מיתה, של"י אדם רשאי ליטול שררה לא ע"י מלך כו' אם לא שימנו אותו רוב הקהל והעובר פתו פת כותי וכמה כרכים נחרבו עי"כ ע"ש ועשו"ת תשב"ץ ח"א קנ"ח, וחת"ס חו"מ י"ט כ' וכ"א, ויו"ד ר"ל, שו"ת משיב דבר ח"ב ז', מהרי"א הלוי ח"ב קכ"ו, ושמעתי שהי' צריכים לדיין בבראד והקהל רצו בדיין אחד שהי' רוצה ליתן מעות ובאו לפני הג"ר שלמה קלוגר ז"ל, וא"ל שהמעות חלילה לא יוקח בשוחד רק לצרכי קהלה לתיקון בהמ"ד ומקוה, וא"ל שזה הפשט ל"ת אתי אלקי זהב, הנני מוחל לכם מה שתקחו מעות "אתי" כלו' לצרכי דבר קדושה ומצוה. ועמ"ש לעיל בפסוק ז', ובפ' ויקהל (ל"ה א'):
והא שלא לעשות צורות אדם אפי' לנוי מקורו בר"ה כ"ד., וע"ז מ"ג. ובראשונים, וביומא נ"ד. ותוס' ור"מ פ"ג מעכו"ם ויו"ד קמ"א, והטעם כ' בר"מ משום לתא דע"ז שלא יטעו בהם הטועים כו', ואפי' עשאו לאחרים חייב, ואם אחר עשה לו א"ע על השהיה בבית או על שצוה, ובחינוך מ' ל"ט כ' דאין לוקין על עשיה וטעמו דהוי לאו שבכללות, אבל הר"מ בפי"ט ה"ד מסנהד' מנה אותו בין הלוקין, ובמנין המצות סי' ד', ועמשנ"ח ומנ"ח מל"ט וכ"ז.
ובענין ב"נ אי אסור להקים ועשיית עכו"ם, עחמד"י דפ"ט שהאריך, וביו"ד קמ"א אי' דלא אסרו בצורות אדם רק בצורה שלימה ועש"ך סקכ"ה, ולכאו"ק הא ח"ש אסור מה"ת, ולהחכ"צ פ"ו דחזי' לאצטרופי רק במידי דאכילה א"ש, אך חלקו עלי' וגם בל יראה עובר בח"ש עשאג"א פ"א, וראיתי בזה דרק היכי דשיעורין מהלמ"מ ח"ש ג"כ אסור, אבל היכי דשיעורו מפורש מן התורה ח"ש מותר מה"ת וכמו בנשבע שלא יאכלנה מותר ח"ש עש"ך יו"ד רל"ח סקי"ב, וכן כאן דמגוף הקרא נלמד דאין אסור רק ד' פנים כאחת, או צורת אדם שלם ולא חסר, ח"ש מותר לגמרי וע"ס תו"א. ובשו"ת הרדב"ז ב' אלפים רפ"ט שאלת מ"ש רש"י על ל"ת בא להזכיר שלא יוסיף על ב' שאם עשאם ד' ה"ה לפני באלקי זהב וק' לך הרי שלמה הוסיף ב' בתוך הדביר כמ"ש בכתובים. תשובה, זה אי' ג"כ במכילתא ותדע שכל מה שעשה שלמה ע"פ הנבואה עשה, כמו שמסר לו דוד הכל בכתב מיד ה' עליו השכיל כאשר מצינו שעשה מזבחות אחרים ומנורות ושלחנות ולא עשה ארון אחד, ועשה ב' כרובים אחרים גבוהים עשר אמות, והי' כנפיהם גבוהים על הארץ, וכיון שע"פ הדיבור עשה יש לנו לומר כי מ"ש ל"ת אתי אלקי זהב שלא יעשה ד' על הארון ממש, ושיהי' ב' מקצה מזה וב' מקצה מזה, והיינו שהוצרך הכ' לבאר כרוב א' מקצה כו', וע"ז הוזהר הכ' ל"ת כו' אבל לא הוזהר שלא יעשו כרובים אחרים שלא יצאו מן הארון, אלא עומדים על רגליהם שאותם שעשה משה הי' מקשה אחת מן הכפרת, ואיברא של"ה רשאין להוסיף על הכלים שעשה משה אלא ע"פ הנבואה, ואם תשאל מה הי' הצורך בהם, היינו צריכין לבאר לשה עשה עוד שלחנות ה' מנורות וי' כיורות בעשר מכונות וב' עמודים יכין ובועז וכו' רומזים על דברים עליונים רוחניים והם דברים שלא נתנו לכתוב עכ"ל:
וביומא נ"ד. בתד"ה כרובים נשאלתי על מה שמציירים במחזורים צורות אם יפה עושים ע"ש כמו שמצינו בע"ז מ"ג: לר"ג דדמות צורת לבנה הי' לו הא לא תעשון אתי כדמות משמשי, ומשני שאני ר"ג דאחרים עשו לו, כן בצורות דאחרים יעשו מותר ובגליון הש"ס לרע"א הק' לפ"מ שהק' תוס' ע"ז, ובר"ה כ"ד. ד"ה שאני, דמשמע צוה לעשות, והא אמירה לעכו"ם שבות, ותי' דמצוה שאני, וא"כ במחזורים דליכא מצוה שוב אינו רשאי לצוות לאחרים ונשאר בצ"ע. ונלפענ"ד בפשיטות דבתוס' שם הק' מכסא שלמה שהי' אריות ותי' דהי' לצורך בעדים שקרנים היו שואגים, עוד תי' דעשו לו אחרים וחשדא ליכא ברבים ע"ש, ומוכח מתוס' דלא ס"ל כמ"ש תוס' בר"ה וע"ז דאף בלא מצוה מותר ע"י אחרים, דהא לתי' הב' ל"צ לומר שהי' לצורך, דאל"כ הי' להם בתי' הא' לומר שהי' ע"י אחרים, ש"מ דלתי' הא' מותר אף בעצמו לצורך וע"י אחרים אף שלא לצורך א"כ במחזורים אף דאינו מצוה מותר ע"י אחרים, וע"ע בט"ז יו"ד קמ"א סקי"ג ונקה"כ. עונ"ל דהרא"ש פ' כל הצלמים סי' ה' תי', דר"ג לא צוה לעשות רק קנאן מעכו"ם שהיו כבר עשוין, וצ"ב למה לא תי' בתוס' כרא"ש, ורק לתוס' הי' זה דוחק דלא שכיח שיעשה עכו"ם דמות לבנה, ורק מסתמא ר"ג צוה לעשות, אבל במחזורים בטח איירי בלא צוה, דעושין למסחר ומציירין צורות נאות שיקפצו עלי' קונים, ושוב ל"צ כלל לומר שצוה ורק דקנאן עשוין מכבר כרא"ש וא"ש קו' רע"א:
ובתוס' כ' דאף ישראל מותר לצייר צורות דלא אסור אלא פרצוף, וראי' מב"ב נ"ד. כו' וכ"כ במרדכי, והקשיתי לפמ"ש במח"א ה' מכירה סי' ט"ו ושלוחין י"א. והובא ג"כ בנתה"מ קפ"ח, ושעה"מ פי"ג משכירות, דכל הקנינים מועילין ע"י עכו"ם פועלים אף דאין שליחות לעכו"ם מ"מ פועל שאני, וא"כ מה ראי' מב"ב צר צורה כו', דילמא לעולם אסור בעצמו ורק שם הי' ע"י פועל ומועיל הקנין ולפמ"ש ניחא דכאן שוב יק' קו' תוס' ע"ז ור"ה היאך שרי לצוות לצור צורה אי בעצמו אסור הא אמירה לעכו"ם שבות, ול"ש תי' דהוי מצוה דאינו מצוה לקנות וכמ"ש רע"א, ושפיר הוכיחו תוס' דאף בעצמו מותר, וע' באוצר החיים להגה"ק מקאמארנא ז"ל כאן דקל"ב אריכות בזה, חת"ס יו"ד קכ"ח קכ"ט, שו"ת לבושי מרדכי יו"ד פ"ו, פני מבין יו"ד קי"ד, וירחון אחיאסף ח"א סי' ח'. ובשו"ת שערי דעה ח"ב סי' רס"ו נסתפק, אי מצא דבר והשלימו לתבנית המשמשים אי חייב דאזהרה רק על עשיה, ועתוס' ר"ה כ"ד: ד"ה ל"ת, ובשבת ג': דרשי' בעשותה כולה ולא מקצתה וסיים בצ"ע:
וראיתי בקובץ כנסת חכמי ישראל תרנ"ג סי' ל"ב אי מותר להציב במצבות פוטוגרפית, מדמות פני המת לזכרון אם יש חשש איסור, דהרי נמכרים בחוץ תמונות גדולים וצדיקים, ומה לי אם תלויה בקיר הבית או בקיר הקבר, או דביה"ק יש בו קדושת בהכ"נ ואסור להחזיק שם דמות וציור ע"ש, והנה זה פשוט דלחצוב צורות אדם בולט באבן ע"י עכו"ם אסור, וגם בשוקע וע"י ישראל אסור, ע' בעיקרי הד"ט יו"ד קמ"א, ואף לצבוע ע"י סממנים ג"כ אסור כי רק לנוי התירו כמ"ש בכל בו, אבל לא על המצבה, ובקושי התירו להשתטח על הקברים ושלא יהי' נראה שמתפלל ע"י אמצעי, אבל נגד צורת אדם לא התירו, ועפ"ת קמ"א סק"ח בשם שו"ת אמרי יוסף, דאף צורות מסממנים אסורות בבהכ"נ שהוא מקום קדושה ומיוחד לתפלה, ואף דברבים ליכא חשדא, מ"מ כבר כ' הש"ך בס"ק כ"ז דמ"מ מכוער הדבר, לפ"ז בביה"ק דיש לו דין קדושת בהכ"נ כמ"ש בשלטי הגבורים פ' נגמר הדין ג"כ אסור, וגם י"ל כמו שאסור להתפלל נגד המראה, עאו"ח צ' ובאה"ט סק"ל, ועשו"ת בית שלמה רכ"ז, אי מותר להשים על הקבר אבן גדולה כתיבה, ויש חשש איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו ע"ש, שו"ר בחת"ס ח"ו סי' ד' שכ' ג"כ כזה והביא רדב"ז ק"ז שיש איסור ובחוקותיהם כו', וע"ע שו"ת מהר"ם שיק יו"ד ק"ע ג"כ לאיסור בזה. ובזה"ק יתרו פ"ו. כל פרצופין שרי בר דאדם, רי"א כד אתעבד אתחזי דגלופא בו גליפין דאשלמתא הד"א קוטרוי בזיקא בטפסי' שכיחי, וכ' שם בדרך אמת מה שקשור ברוח מצוי בציור, וביע"ד ח"א דרוש ב' וז"ל נודע בזהר ומקובלים דבכל דיוקן אית רוח השורה, הרוח מתלבש בדיוקן ומזיק לו במותו וכו', ומאד יש ליזהר כי אין צלם ודמות דלא שרא בי' רוח רע כו', מחבלים ומשחיתים יבואו הבית, ואלמלי ניתן רשות העין לראות היו חרדים לרוב פחד וכו', אך יש לפקפק מרש"י יהושע (כ"ד ל') שהעמידו תמונת חמה על קברו לומר זה הוא שהעמיד החמה וכו', ותמונת חמה היא מהדברים האסורים לעשותם, וגרע מתמונת אדם דאסור אף בשקוע דבמרום הוא שקוע, ועי' יו"ד קמ"א ס"ד, וצ"ל דברבים ליכא חשדא, אך להש"ך עדיין מכוער הדבר, וי"ל שזה יהי' פרסום וקידוש ה' דנמצאו צדיקים שהעמידו חמה ועדיין צ"ע וי"ל דרש"י שם כתב שתכלית העמדה היה לומר זה הוא שהעמיד החמה וחבל עלי' שמת ע"ש, וכיון דנתפרש תכלית התמונה אין לחוש לחשש עבודה, וכמו בב"ב קס"א: רב צייר כוורא והוא דג, שאסור לעשות כן, ורק שהכל ידעו שעשה רק לסימן בעלמא, ועי' ס' תוספת ברכה רות א', ועי' שאילת יעב"ץ ח"א ק"ע מענין צורות:
ובס' הדרת קודש להרה"ג ר' יוסף שווארץ שליט"א מגראסווירדין ברומעניא נדפס זה בשמי בסי' ע"ה ע"ש, ועוד מעניני ח"ק, וע"ע שו"ת נהרי אפרסמון יו"ד קי"ח, ושו"ת פרי השדה ח"א סי' ס', ובענין לנטוע פרחים על קברים עשו"ת מנחת אלעזר ח"ד סי' ס"א לאסור משום ד' טעמים ע"ש, ובענין השתטחות על קברים של"י כדורש אל המתים עמ"ש בפרד"י וישלח (ל"ה כ') הרבה חדשות, וע"ע באו"ח תקע"ט ס"ג, ותקפ"א במג"א סקט"ז, ש"ך יו"ד קע"ט סקט"ו, וס' חסידים ת"נ ות"ש, וע"ע בהקדמת שו"ת מהרש"ם ח"ב בהספד מבהמ"ח, בשו"ת מהר"ם שיק או"ח רצ"ב, שד"ח ר"ה סי' א' אות ו', שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' ס"ח, מעין גנים פ' שלח, וס' הדרת קודש מכתב נ"ח, וע"ע נובי"ת או"ח ק"ט אי מותר לילך לבית הקברות לקחת עמהם ס"ת, וכתב שמתלמוד ופוסקים אין שום צד מפורש איסור או היתר ע"ש, וצ"ע שלא הביא הר"ן רפ"ב מתענית מ"ש בזה אי מוציאין ס"ת לביה"ק בתענית, וע"ש בחדושי אנשי השם שמביא זה"ק ויחי ואחרי, ועי' בהגהות חשק שלמה, ועי' במלבי"ם ש"א (א' י"ב) עה"פ כי הרבתה להתפלל, וראב"ע תהלים (נ"ו ג'), וע"ע בנפ"ח או"ח תקפ"א:
רש"י כרובים דוקא מזהב, עמ"ש בזה בס' טל אורות ר"ה כ"ד: