לא תשא לשוא. ערש"י, ובפסיקתא רבתא דר"כ פכ"ב אר"ז לא תקבל משרה ואין אתה ראוי לזה שנ' לא תשא וגו', וצ"ב מהיכן נלמד זה, ורק דרב ודיין נקראים אלקים, במשפטים (כ"ב ז') ונקרב בעה"ב אל אלקים, וכשלוקח המשרה ואינו ראוי לזה נמצא שנושא שם ה' לשוא, וע"ל בפסוק כ' ובפכ"א כ"מ אשר אזכיר שמי כו', וע' נדרים ז': כ"מ שהזכרת השם מצוי' שם עניות מצוי' ויליף הר"ן מפסוק זה מדהזכרת שם למצוה מביאה ברכה ועושר הזכרה לשוא גורמת עניות, א"נ מדכ' בשבועות שקר (זכריה ה' ד'), וכלתו ואת עציו ואת אבניו, ובתמורה ג': דמה הזכרת שם לבטלה וע"ש מהרש"א: ובת"א על לשוא הראשון פי' למגנא ועל לשוא השני כ' לשקרא, וי"ל שמרמז בזה דרש גמ' שבועות כ"א. ותמורה ג': דקרא הראשון מיירי על שבועות שוא על עץ שהוא אבן, וסיפא מורה על שבועות שקר אכלתי ולא אכל וע"ש בדף כ', ובתיב"ע כ' גם על סיפא על מגן, והוא נגד חז"ל, וכן תרגם בואתחנן (ה' י"א) ועל כי שת' כולו על שוא לכן ת' לא ינקה לא מזכי ה' ביום דינא רבא היינו בעה"ב, משא"כ בשקר נאמר בזכריה שם דנענש גם בעה"ז כשבועות ל"ט., וע' מכילתא ובתי"ט פ"ד מ"ז דאבות, ובס' נחלת עזריאל שבועות ג': בתד"ה כדרבא ובס' אהבת יונתן. ובאוה"ח קדושים (י"ט י"א) אם יודע שחבירו ישבע לשקר אל ישביעהו, וברדב"ז ח"ד קנ"ב כ' שאינו מחויב להפסיד ממונו כדי שלא ישבע זה לשקר, ועשו"ת דברי חיים חו"מ ח':
בא"ע כל הרגיל אף בשבועות אמת סופו לישבע בשקר, וע' י"ב דרשות להר"י מינץ דרוש ב', ובכל"י צוח ככרוכי' על המזכיר ש"ש לבטלה וזה הסיבה לאורך הגלות על ההרגל המצוי, כי ש"ש שגור בפה כל איש לא יזדעזע ולא יפחד בזכירתו ע"ש. ובפרד"י ויצא דרל"א. הבאתי הא דנזהרים שלא לשבע אפי' באמת ורבים מחרדים מפסידים ממון ע"ז, מקורו מא"ע כאן, וע' ויק"ר פ"ו, ס"ח סי' י' תי"ח תי"ט ותשפ"ח, חו"ה שער אהבה פ"ו, ירו' נדרים פ"ב ושבועות פ"ג ופ"ו ה"ה, תנחומא ויקרא, במדב"ר פכ"ב, ילקוט שמעוני תשפ"ד ר"ן פ' כל הנשבעין, חת"ס חו"מ צ', שו"ת שערי דעה ח"א ק"צ עש"ה, וע"ע בזה"ק יתרו צ"א: ופקודא לאומאה בשמי' כו', ויצא קס"ה: ותוספות לח"ב רע"ו, ר"מ פי"א ה"א משבועות, שו"ת הרשב"א המיוחסת לרמב"ן רפ"ב, מהרי"ט חו"מ פ"ד, רדב"ז ח"א קט"ז פת"ש חו"מ פ"ז סקכ"ב, דברי הגאונים כלל ק"ג א', אבן השהם דקכ"א, שו"ת באר חיים מרדכי ס"ו, חבלים בנעימים ח"א סוגי' מ"ט, וס' יכהן פאר תמורה ג': ובואתחנן (ו' י"ג) ברש"י אם יש בך כל המדות כו' וברא"ם ושפ"ח, ומאן ספון בזה"ז לומר שיש בו כל המדות הללו, א"כ אסור לישבע, ובשבועות כ"ו. ברב ור' אסי לבך אנסך חזינן דלפעמים דמיון כוזב לו, ע"ש בס' גרש כרמל, אף שתוס' כ' דגם עונש ליכא, מ"מ לכתחלה אסור, ובגיטין ל"ה. שהפקיד דינר אצל אלמנה כו' ונענשה ע"ש ובהגה"מ רפ"ג משבועות:
וע"ע בנח"ק כאן דאפי' לישבע על חייו אסור ואם אינו מקיים נענש, וז"ש כי לא ינקה את שמו כלו' שם האדם עצמו, וגם אזהרה לעושי מצות שלא יעשו לרמות הבריות, וכ"כ כאן באוה"ח של"י נושא עלי' שם ה' ולבבו לא כן הוא, וכ"ה בפסיקתא ל"ת כו' במה מדבר אם בשקר כבר נא' לא תשבעו בשמי לשקר, אלא שלא תהי' עוטף טלית נושא תפילין ועושה עבירות ע"ש. וגם לרמז דאם עושים משתאות כדי שההכנסה תהי' לדברים שבצדקה ועושים בתערובת אנשים ונשים ויאמרו כי זה לשם מצוה עז"נ ל"ת שם ה' לשוא, כי אין ה' חפץ במצות כאלה הבאים להרבה עבירות, וע"ל בפסוק כ'. ובחינוך מ' ל' חשב ד' דברים שהם שוא, נשבע על שיש שהוא זהב, על זהב שהוא זהב, נשבע לבטל מצוה, נשבע דבר שא"א לעשות כגון שלא יישן ג"י או יאכל ז"י ע"ש, והא של זהב שהוא זהב אינו מבואר בש"ס שבועות כ"ט. רק בירו' עמנ"ח, וכ' ג"כ בפשיטות דנשבע לשנות אבן שהוא זהב דחייב ג"כ משום שקר ע"ש, ובירו' פ"ג ה"ח משבועות משמע להיפך התרו בו משום שוא ע"ד דר"י אינו לוקה, התרו בו משום שקר ע"ד דר"א אין לוקה וצ"ע. ובמ"ש נשבע שלא יאכל ז"י הוי שוא עמ"ש בזה בפ' בא (י"ב ט"ו). ובענין שבועת אמת צ"ע מהרבה מקומות בש"ס דנשבעו אע"פ של"ה צריכים, ברכות נ"ה. הימנותא ופרש"י ל' שבועה, ול"ד:, נדרים ט':, העבודה שבת קכ"ז:, גיטין נ"ח., תענית כ"ד., כתו' כ"ז:, כריתות ח'., ב"ב קס"ו., המעון הזה ל' שבועה, קידושין ע"א., עירובין י"ז., שבועות כ"ו. יבמות ל"ב:, מו"ק ט'., ב"ק ק"ו., מגילה י'., סנהדרין ס"ז: וע"ב., גיטין י"ג:, ברכות כ"ב:, נזיר מ"ב:, קידושין י"ד., כתובות ק"ב:, חולין נ"ד. וקכ"ד., עירובין י"ד:, פסחים ל"ח:. וע"ע בשו"ת אמרי דוד מהגאבד"ק סטאניסלאב ז"ל סי' ר"ז הרבה מזה:
ובברכות ל"ג. המברך ברכה שא"צ עובר בל"ת ל"ת, וכ"ה בר"מ פ"א הט"ו מברכות, ופי"ב הי"א משבועות וג"כ לוקין ע"ז, ובמנ"ח הק' דבסנהדרין נ"ו. ותמורה ד'. איתא דמוציא ש"ש לבטלה אינו רק באזהרת עשה דאת ה"א תירא, ועשו"ת רע"א כ"ה הביא דברכה שא"צ בל"ת, ומזכיר ש"ש לבטלה רק עשה ע"ש בזה, ועתו"ס ר"ה ל"ג. ד"ה הא דרק הוי דרבנן, ועמג"א רט"ו סק"ו, נובי"ק או"ח ו', ומנ"ח מ' ל' בזה. ובתוס' ר"ה שם הביא ראי' דרק דרבנן, דבברכות כ"א. אמרי' ספק אמר אמת ויציב ספק ל"א חוזר ואומר ולא אסרינן מספק משום לא תשא ע"ש, מוכח מתוס' דמשום ספק לא מקרי צורך, והוא כתשו' גבורות אנשים סוס"י ח' וענבי"ת יו"ד קס"ט, ותשו' הרד"ד מהדו"ב או"ח י"ד מ"ש בזה ובאמרי כהן, וע"ע בשו"מ תליתאה ח"ג פ"א:
ובנענין אי מותר להזכיר השם בשעת הלימוד, עמג"א רט"ו סק"ה דאסור, ובשם החוזה מלובלין ז"ל ראיתי שהראה מקום במהרש"א ברכות ו'. דבדרך לימוד שרי, ועי' מהרש"א סנהדרין ק"ד:, ושד"ח באסיפת דינים מער' ברכות סי' א' אות מ"ג, ועי' ברכות כ"ב. בעל קרי מציע את הגמרא אבל לא יאמר אזכרות שבה, משמע דאדם מותר להזכיר השם בלימוד הגמ' וע"ס בית משה סי' י'. ובנפ"ח רט"ו הביא דבהזכרות שבפסוקי תנ"ך יקרא כקורא בתורה, אבל בהזכרות שמטבע ברכות המוזכרות בתלמוד לא יקרא, וכ"כ בתשו' הגאונים (ירושלים תרפ"ח) סי' ע"ט, וע"ע בתשב"ץ תי"ט. ובעקרי הד"ט או"ח ה' אות כ"א כ' דרק מלמד אסור להזכיר, אבל הלומד בעצמו מותר, ועי' הגהות ר"א מגרידיץ ברכות שם, ועט"ז תרכ"ה ס"ב, וע"ש בשע"ת בשם שאילת יעב"ץ, וע"ע שו"ת מים חיים כ"ב, ושו"ת ברכת משה מ'. ובמקום שאינו רוצה להזכיר השם יש לומר "השם" ולא כהמון עם "אדושם" כמ"ש בא"ר, וגם במכתב לא יזכיר השם בלשון חול "גאט" כי המכתבים נזרקים באשפות ע"ש, וש"ש בכל לשון קודש, ורק יזכיר בורא יתברך או השם יתברך, וראי' מר"ה י"ח: בטלה אדרכתא דשטרא למחר זה פורע חובו והשטר מוטל באשפה:
כי לא ינקה. וק' למה ישונה מכל עבירות שינקה בתשובה, ואמר הר"מ מפרעמישלאן ז"ל למשל אם אכל חזיר הוא כותב בספר הזכרונות שאכל חזיר, וכשעושה תשובה מוחקין כל השיטה ולא ניכר כלל, אבל כשנכתב בספר שנשבע בשם ה' לשוא, אף שעושה תשובה אין יכולין למחוק כל השיטה כי אסור למחוק השם ומוכרח להשאר וז"ש כי לא ינקה: