ויצאה ערש"י והוא להפך מקידושין ד'. ערא"ם, מהרש"א, לח"מ, מל"מ פ"ד ה"א, ואו"ח ד"ה ובזה נתרץ אריכות, ובתיב"ע אי למפרקא לבר אבוה וצ"ע, ובר"מ פ"ד ה"ב דגם הקרובים יכולים לכוף האדון לפדות, ועתו"ס קדושין י"ח. ד"ה אמר, ומנ"ח: עו"כ בתיב"ע ברם גט פטורין יהיב לה, וכ"ת בדברים (ט"ו י"ז), ועמל"מ פ"ג הי"ג ובמכילתא ומרכה"מ, ואפשר דמעות ראשונות אירוסין עושה, ועי' בתוה"מ, ובתו"ת כ' דכונתו גט שחרור, וצ"ע דגט פטורין הוי גט אשה כתוס' גיטין פ"ה: ד"ה ר"י, וגם שאר שטרות נקראים גט סתם כתוס' ריש גיטין ד"ה המביא, ועב"ק צ"ה. גט חוב, ויבמות ק"ו. גט מיאון, גט חליצה, וע' הדוה"ע ואה"י:
ואכתוב איזו הערות בדיני ע"ע, ער"מ הלכות עבדים וקצת בפ"ג מגניבה, אם גנב ואין לו לשלם ב"ד מוכרים אותו והדמים להנגנב, אבל אם יש לו לשלם ב"ד כופין לשלם עד שת"נ, ואין רשות לב"ד למכרו, ואפילו בדיעבד ל"מ, וגם רק לקרן ולא לכפל ודו"ה במכות ב':, וקידושין י"ח:, בגנבתו ולא בכפלו, ודו"ה אינו מבואר רק ממילא נשמע, ורק אם שילם הקרן א"נ בכפלו, אבל בתחלה אם אין לגנב לשלם רק הקרן אפשר דיוכל הנגנב לומר המעות אני לוקח בעד הכפל ומוכר בעד הקרן, כחו"מ פ"ג ס"א בב' חובות א' בשטר וא' בע"פ עי' בהמקנה ומנ"ח ממ"ב. ובמכילתא עברי להביא הגר, ובתוה"מ כ' בפי' דלמה תפס עברי ולא ישראל, וע"כ דישראל מוציא גרים וכמ"ש בספרא ויקרא סי' קצ"א, והקשה הא איתא בב"מ ע"א. דאין הגר נמכר בע"ע, ותי' הסמ"ג והגמי"י דמיירי בגר הבא על ישראלית והוליד דמשפחת אם קרוי' משפחה, ועי' שעה"מ פט"ו ה"ט מא"ב שיש פלוג' ראשונים בזה אי גר בא על ישראלית הולד דינו כגר ומותר בממזרת או דינו כישראל, ובתוה"מ האריך וכ' הא דאין גר נקנה בע"ע פי' שאינו נקנה קנין הגוף רק קנין ממון כנכרי ואינו עובד את הבן עש"ה. ובר"מ גנב מעכו"ם או מהקדש אינו נמכר ולא מצאו נו"כ מקורו, אך כ' באוה"ח (כ"ב ג'), מהסמיכות ונמכר כו' לפרשת כפל מוכח דרק בגונב מישראל ע"ש, ומזה הטעם גם בעבדים שטרות וקרקעות אינו נמכר. ובמנ"ח נסתפק בגונב אחר גנב דגם כן פטור מכפל אי נמכר, ואם אין עדים רק מודה שגנב, לא מבעי' אם בשעת הודאה יש לו לשלם ואח"כ העני מוכרין אותו, אף דישא אחר כך שפחה ואסורה למי שאינו עבד, מ"מ כיון דבשעת הודאה ל"ה נוגע רק לממון אמרי' כר"מ בפט"ז מסנהדרין איסור בע"א יוחזק, ואפילו אם בשעת הודאה אין לו לשלם, מ"מ כיון שנמכר אפילו ביודע בעצמו שלא גנב, מ"מ אודייתא אפילו בשקר מהני לענין איסור כקצה"ח קצ"ד סקי"ד, ואפילו לטו"ז יו"ד קס"ח סקי"ד דל"מ, מ"מ כאן עיקר הודאה על הגניבה דהוא ממון מותר בשפחה, ובמנ"ח נסתפק בזה, ועי' בכנסת חכמי ישראל סי' קל"ח. ובחינוך כ' נוהגת בזכרים ולא בנקבות דאין אשה קונה ע"ע מפני חשד, וכ' המל"מ בהגהותיו דמשכחת בנקבות פחות מט' שנים דליכא חשד, ותמה במנ"ח עבד קטן א"י למכור עצמו בע"ע, וכה"ק בפתחי שערים ב"מ ע"א., ולא מבעי' לש"ך חו"מ צ"ה סקי"ח דגם ע"ע דינו כקרקע (ועי' מגילה כ"ג: ותוס') אם כן קטן אינו יכול למכור קרקע כחו"מ קל"ה, ואף אי דינו כמטלטלין, ובפעוטות ממכרן ממכר מ"מ הא עיקר הטעם כדי חייו וזה ל"ש כאן, ועקצה"ח רל"ה סק"ד, דברי אמת קנינים סי' ג', עין הזוכר מער' ע' אות י"ט, ואמה"צ ב"ק פ"ג. אריכות:
ובאוה"ח כ' אף דיש לו אשה פסולה מח"ל רבו מוסר לו ש"כ, ואינו דומה למזונות דהרב פטור במזונות אשתו פסולה, דשם גלי קרא עמו כו', וכ' עוד אפילו יש לו ארוסה ושומ"י ויש לו גם כן בנים מאשה אחרת רבו מוסר לו ש"כ, ואפי' יש לו ח"ש וחצי ב"ח רבו מוסר לו ש"כ, ובמל"מ פ"ד ה"ב אם יש לעבד מעות כופין אותו לפדות עצמו משום פגם משפחה, ועמל"מ הא דאין יכול למכור וליתן הע"ע לאחר שנאמר לעם נכרי לא ימשול כו' דוקא בע"כ של העבד, אבל אם מסכים לא נקרא ממשלה אצל האדון, ואי"ל דהו"ל כמוכר עצמו, אך כיון דהסכים לא נפקע המכירות ב"ד אף אצל רבו שני ומותר בש"כ - העני מותר למכור עצמו לישראל כדי לאכול מיד מהמעות ולא לעכו"ם ובדיעבד מכור כ"כ ר"מ פ"א ה"ג, אבל אם לא העני ומכר עצמו לישראל אף בדיעבד ל"מ וכמש"ל, ואף לדבר מצוה כגון לישא אשה א"י למכור עצמו, וכ"כ תוס' ב"ב י"ג. ד"ה כופין, אבל מקידושין ס"ט. באשפזיכנא דר' שמלאי דא"ל גנוב ותזדבן, והקשה רש"י איך נתן לו עצה לאיסור, ותי' דהיה יכול למכור עצמו וכ"כ תוס', וראי' דבמקום מצוה מותר ועי' מנחת חינוך. ובפרשת ויצא (כ"ט י"ח) אעבדך שבע שנים וקשה האיך השכיר עצמו הא קיי"ל בחושן משפט של"ג ס"ג דאסור להשכיר עצמו בקבע לג' שנים, ועכצ"ל דלישא אשה מותר וראי' דלמצוה מותר, ועמ"ש בפרד"י דרי"ד. בשם בני הר"ר דוד נ"י, והא שנמכר בגנבתו רק בעדים ובלעדם אף אם יודה לא ימכר, ע' עט"ח קידושין ט"ו, שו"ת חלקת יואב מ"ת י"ד, וכל"ח משפטים קכ"ה:
ובשפ"צ אות ח' נסתפק הא דקידושין י"ח: דוקא אם שוה העבד כדמי הגניבה נמכר, אם שמו ב"ד כדמי הגניבה ובא א' והוסיף דהדין דצריכין למכור לו, ולפ"ז לא יהי' נמכר ויש לחוש פן רוצה להציל העבד ע"ש. ובמנ"ח כ' הא דאין נמכר וחוזר ונמכר אף אם גנב שנית, אם גנב אח"כ מאביו של הנגנב ומת אביו, אי נמכר פעם ב' שזה כאלו נמכר עבור אב רק שמת והבן לוקח המעות ע"ש, גם הא דנמכר עבור גניבה לשני אם מוכרין אותו תיכף אחר שגנב פעם ב' על אחר כלות ש"ש ראשונים ויתן הלוקח דבר מיעוט, או ממתינים, ואי יכול האדון למכרו לבנו אף שא"י למכור לאחרים מ"מ כיון דיש לו זכות להוריש לו כקידושין י"ז: שעובד הבן י"ל דה"ה מכירה, ובב"ק קי"א: רשות יורש כרשות לוקח, ועשו"ת חבלים בנעימים ח"ג ק"כ בזה. ועכ"מ פ"ב הי"ב מרלב"ג משפטים דמדין ירושה נלמד דין מכירה ע"ש, א"כ כיון דבן יורש ה"ה דיכול למכור לבנו מחיים, אך דין זה שא"י למכור ע"ע אינו מפורש בגמ', וכ"מ כ' בפ"ד ה"י שנלמד מהיקש וגם מלא ימכרו ממכרת עבד, וק' וכי יכולים ללמוד היקש מעצמו, וערש"י ותוס' סוכה ל"א. בזה, ומלה"ר ח"ב אות א'. ומ"ש מלא ימכרו, ק' דבסנהד' פ"ו. אזהרה לגונב נפש מלא ימכרו כו' וקאי לע"ע שהוא ברשות עצמו, אבל לא שאסור למכור ע"ע שברשותו, וגם קרא קאי דאינו נמכר על אבן המקח כר"מ פ"א ה"ה, וי"ל דבקידושין י"ח: פרט מה בעברי שאין בעבריה, מוכח דחוץ מה שפרט שניהם שווים, וכיון דבעברי' כ' לעם נכרי לא ימשל למכרה ה"ה בעברי. ובס' עטרת טוביה בהשמטות דף צ': הביא הפלאה כתו' ג'. תד"ה וסברה במי שאנסוהו לעבור והוא מרוצה בהאונס אי מקרי אונס ע"ש, ובס' המדרש והמעשה דברים, הביא ראי' מירו' הובא במל"מ פ"ב ה"ה בע"ע שחלה ואח"כ ברח או ברח ואח"כ חלה חייב להשלים, דא"ל אילו הוית גבאי לא אבאשת, או אילו הוית גבאי הוית אינשמית בפריע ע"ש, ת"ל דבלא"ה לא מצי העבד למיפטר נפשי' בטענת אונס שחלה דהרי ברח, והראה דגם בלעדי אונס ל"ה בדעתו לעבוד לרבו ע"ש באריכות:
ובמהרש"א גיטין מ"א. חידש דלא שרי ע"ע רק בש"כ של רבו ולא של אחר, ותמוה מתמורה ל'. בתלין שפחתך אצל עבדי דפריך הא שפחה לעבד שרי, וענבי"ת אה"ע ל"א דכונתו דבעי רשות רבו אבל אין חילוק בין שפחתו או של אדון אחר, וכ"כ בטוב גיטין, ועמנ"ח וקומץ מנחה, שו"ה כלל ד', שעה"מ פ"ג ה"ג, שו"ת בית אפרים יו"ד נ"ח, שו"ת תפארת יוסף ל"ז, ובספרי פרי יוסף על גיטין דמ"א. ובר"מ פ"ד ה"ו אין ע"ע יוצא בראשי אברים, וכ' בכ"מ אע"פ שלא מצאתי זה מפורש אפשר ללמדו מעבריה, ופלא שדרשא מפורשת בעבד בקידושין כ'., וגם מ"ש אפשר ללמדו מבואר ג"כ בגמ' שם ובמכילתא וצע"ג:
אם יש לו מעות אף בדיעבד ל"מ אם מכר בתו, ובתוס' רי"ד דכ"א כ' דמהני בדיעבד, וצריכה שתהי' ראוי' ליעוד ובחצי שפחה וחב"ח לא הוי ראוי' ליעוד עמנ"ח ממ"ג, וא"י למכור לחש"ו דאין להם קידושין, ונסתפק אי יכול לקנות ב' אחיות בקנין א' דאחת אינה ראוי' ליעוד אם אין לו בן. ובענין גרעון כסף עמנ"ח ממ"ד, אף דאין לכוף לאדון שיסייע בפדיון שנ' ואם שלש אלה לא יעשה לה, ז"ד בסיוע דשנים אחרונות שווים יותר מראשונים וכמש"ל, אבל בלא סיוע רק בשומא כמה שוה כעת כופין לאדון לקבל מה ששוה עתה ויוצאת בע"כ, וע' חבלים בנעימים ח"ד ע"ח בספק יעוד. ובאוה"ח ע"י מעשיהם הכשרים כו', וכ"כ בתזריע (י"ב ב'), ובלק (כ"ד י"ז):