משל הקדמוני, עשפ"ח אות ס' צ"ל שהיה סייף בידו וכו', במח"כ הוא קושית תוס' סוטה ח': ד"ה מי ובפע"ר, ועי' היטב במהרש"א מכות ט': מ"ש ברש"י ורא"ם, ובשאגת ארי' על מכות, ובס' בית פנחס על מכות. וע"ע בחא"ג ד"י: אבל ע"ז שנהרג בשוגג הראשון ל"ח שהרג במזיד שאולי חטא אחר היה בו שנתחייב דין שמים שג"כ לא היה על פי עדים וכו', ואפ"ל אם הוא מודה או שיתודע על ידי קרובים ופסולים שפטור הגואל אם יהרגנו עכ"ל. וקשה מנ"ל דגלות בשביל הגואל, עי' בד"ב: וח': ותוס' י"א: ד"ה מידי דגלות לכפרה, ועי' סנהדרין מ"ה: בגר שב"ד מעמידין גואל, וק' לא יעמידו ב"ד גואל ולא ליגלו, ושם בדי"א: נגמר דינו ומת מוליכין עצמותיו, ולהמהרש"א שינצל מגוה"ד למה מת יגלה, וראי' דהוא משום כפרה, וכ"כ בספרי שופטים פיסקא קס"א דאפילו מי שאין לו גואל הדם צריך לגלות וכ"כ חינוך מ' ת"י. ולכאורה צ"ע דהרי אין כפרה למתים כזבחים ט': אך זה רק בכפרת קרבן דאינו בר קרבן אבל ענין כפרה שייך גם במתים, וכהוריות ו'. מגו דמכפרה אחיים מכפרת נמי אמתים, וע"ע בקידושין ל"א: וסוכה כ'. וסנהד' מ"ו: ומ"ז: תנחומא האזינו חיים פודין המתים בצדקה, או"ח ריש ה' יוה"כ ותוספתא פ"י דב"ק, ובבית האוצר ח"א כלל כ"ו האריך בזה, וביעב"ץ על הגש"פ בפ' ויזכור אלקים את בריתו, ועתשו' הרשב"א ח"ה מ"ט, ס"ח סי' ק"ע ותשע"א מזה הרבה, ובקונטרס חסדי עולם על ס"ח דפוס לבוב ובספר אמבוהא דספרי פ' מסעי אות ט"ז: ומ"ש בתירוצו דמודה בעצמו או ע"פ קרובים ק' מנלן דיכול הגואל להרגו, ועי' באוצר בלום, וערוך לנר, ושיח יצחק על מכות, וע"ע בר"מ פ"ו ה"ה מרוצח וראב"ד, ונלמד דאפילו במזיד אם אין ב' עדים אסור לגואל הדם להרגו, וכ"ש הורג בשוגג, וכן מפורש בריטב"א ריש מכות, אך מרד"ק ש"ב (י"ד ז') מבואר גם כן כמהרש"א דגואל הדם אין צריך עדים כלל רק אם יודע כי הענין אמת מותר להרגו משום כי יחם לבבו, אבל אין כן דעת הראשונים, ועי' ברלב"ג שם, ובאו"ת וקצה"ח וישועות ישראל חו"מ ב', ובאמבוהא דספרי שם, ועי' היטב שם בשאג"א דבר נכון במהרש"א: ובר"ם פ"ו ה"ה מרוצח בהורג בע"א בישראל גואל הדם יכול להרגו, והראב"ד חולק, ובחמד"י בדיני ב"נ אות ל"ה הביא תיב"ע כאן כל דיקטול בר נשא על מימר סהדין דחמיין למסהד עלה, (ונ' הכונה שאומרים העדות שמיד בשעת ראי' כוונו להעיד, וס"ל כתוס' כריתות י"ב. דצריך כונה להעיד ולא כהמפרש, ועש"ך חו"מ ל"ו סק"ב, ושו"ת ב"ש אחרון חו"מ כ"ב) מבואר כראב"ד דגם לענין גואל הדם ל"מ עד אחד, ונסתפק על ידי עדות אשה דל"מ לד"נ אפשר דמודה הראב"ד, דהא דאשה א"נ אינו מצד שקר דהא כל מקום שעד אחד נאמן גם אשה נאמנת, וע"כ מגזה"כ אבל המעשה אמת, וי"ל דאם גואל הדם הרגו א"ל דמים. וע"ש עוד דאי בב"נ ישלד"ע ולשמאי הזקן אף בישראל יש שליח לדבר עבירה עי' קידושין מ"ג., מכל מקום גואל הדם יכול להרוג אף את השליח כיון דהוא הרג ושייך אצל שליח כי יחם לבבו: