וגונב בשו"ת רדב"ז ב' אלפים רצ"ה, שאלת אם יש לי טעם למה הפסיק בין מכה אביו למקלל כי מ"ש רש"י לא ידעתי מהו. תשובה בסנהד' פ"ה: חומר מקלל ממכה שמקלל לאח"מ חייב ומק' ולתני חומר מכה דעשה בו שלא כעמך כבעמך, ומשני מקשינן הכאה לקללה ובהקישא פליגי, וכ' רש"י מפני הקרא המפסיק לא מקשי' וזה מ"ש בפי' החומש. וק' טובא דתקשי למ"ד מקשי' וקיי"ל מקשי', ואפי' למ"ד לא מקשי' צריך טעם למה הפסיק בהאי קרא ולא בזולתו, ותו דמשמע דלא מפני שהפסיק לא מקשי' דאפי' היו סמוכים לא מקשי' משום דלא דמי אהדדי דמכה בחנק ומקלל בסקילה, ומכה לאח"מ פטור ומקלל חייב, והנ"ל שהטיל הכ' וגונב ביניי' למדרש לפניו ולאחריו, מהמכה לאח"מ פטור אף גונב אם באו עדים ועמד כדין אחר שמת הגנב פטור דלא נמצא בידו דמת, אבל אי עמד בדין ובאו עדים ואח"כ מת הגנב חייב שנמצא בידו, עוי"ל שבא לתת טעם למה ענש מיתה לגונב נפש לפי שזה מכרו בחזקת שהוא עבד כנעני, שאין ע"ע נמכר אלא מוכר עצמו או ב"ד, שזה הנמכר מסתמא קטן הוא, ובא להכות או"א ולקלל שהרי אין מכיר אותם וכיון שהן מן החמורות שחייבין עליהם מיתה והשוה כבודם ומוראם למקום ראוי שהגורם לזה ימות, ואע"ג דמפקיע אותו מכל מ"ע שהז"ג ל"ה ראוי לענוש אותו מיתה בעבור זה, חדא שאינם חמורות, ותו דאם רוצה העבד לקיים יש לו שכר אע"ג דאינו מצווה, ואע"ג דאיכא חששא אחריתא שמא ישתחרר ואפשר שישא מקרובותי', מ"מ מכה ומקלל עדיף דשייבי אפי' בעודו עבד, ולפיכך הטילו ביניהם ללמוד ממכה, וללמוד טעם העונש גונב נפש עכ"ל. וע' א"ע ורמב"ן בשם רס"ג דגונב נפש גורם שהגנב יקלל או"א שאינו מכירם ופלא, שלא הביאו שכ"כ במד"ר נשא פ"ט סי' ז', וע' תו"ת. וע' בגו"א איש למ"ל דהא אפי' גונב אישה וקטן חייב, ובבית האוצר ח"א כלל ח' אות י"ג כ' דאי הי' כ' אדם הו"א אפי' גנב עכו"ם משא"כ איש ממעט עכו"ם, וגם למעט מת דהא ממעט אפי' חיים שאין בהם דעת כחש"ו מכ"ש מת. וברמב"ן כ' דלא חייב רק אם הכניס הנפש לרשות הלוקח, אבל אם הקנהו בשאר קנינים או בהגבהה א"ח דלא קרינן ונמצא בידיו ע"ש, ומוכח מדברי' דכ"מ דקפדה תורה דצריך ידו צריך יד ממש ול"מ אף הגבהה, וזה לא כמ"ש אא"ז ז"ל בתורת גיטין סי' קל"ט דמחלק דכל הקנינים אין מועילין בגט רק הגבהה, מטעם דמשיכה והגבהה איתרבי מתורת יד, ובנתה"מ קפ"ח סק"א חזר מזה וסובר דהגבהה ל"מ בגט, ועמ"ש בחלקת יואב קמא אה"ע י"ב, וע"ע בר"מ פ"ט ה"ג ממכירה, ובהה"מ וסמ"ג לאווין קנ"ד, ומ"ש בזה באמרי הצבי ב"ק דס"ח: אות ל"ח באריכות:
ונמצא. ע' פסחים ה': לא ימצא אף במצוי לך, ב"ק ס'. שקוצים מצוין לה, סוטה מ"ה: פרט למצוי, בערכין ל': פרט למצוי, וע' תו"ת: