וכי ירבון. ע' רה"ז וכל"ח, ואי' בשם ר"ר יהונתן ז"ל בעת שמריבין זא"ז יותר הי' להם להכות זא"ז, "והכה איש את רעהו" במקום מריבות לשה"ר ורכילות, כי "ורפא ירפא" הכאה יעבור וירפא, אבל גרוע מזה רכילות ולשה"ר. והנה על הכאת רשע פטור דבעינן עושה מעשה עמך, ואם עשה תשובה חייב, ואם א' נגמ"ד למיתה וחבירו הכהו אף דעשה תשובה פטור הואיל דהולך למיתה דדרשי' בעמך במקויים שבעמך, ובמנ"ח ממ"ט חידש דגם על הטריפה פטור, ופלא שסותר עצמו ממצוה ל"ד שכ' שאין חילוק בחובל בין בריא לטריפה וצע"ג:
באגרוף. ערמב"ן ובמיני תרגומא כ' אגרופו של בן אבטיח הוא משנה פי"ז מי"ב דכלים, וע' בכורות ל"ז: להכות באגרוף רשע (ישעי' נ"ח ד'), מגרפתיהם (יואל א' י"ז), אבל ברש"י לא פי' כן שם, ומ"ש בעלי אגרופין עי' פסחים נ"ג: וברשב"ם כאן, ות"כ מצורע, וקרבן אהרן, וערוך כורמיזא, ועי' נפ"ח תרנ"א ס"ז בשיעור אגרוף אי הוי טפח, וערש"י סוכה כ"א. ד"ה כמלא, ובס' מליצי אש ח"ב אות ס"ו:
אוה"ח ומסתפק אני אם אמדוהו למיתה ולא מת אם נאמר מעשה נסים נעשה לו, ובתולדות אוה"ח בקונטרס נצוצי אורות מהכל"ח ז"ל, העיר כיון שעל פי דין עושה חבירו טריפה חייב מיתה, אלא שגזירת הכתוב שאין ממיתין אותו עד שימות, ואם כן בטריפה שעל פי טבע לא יוכל לחיות ונעשה לו נס וחיה, אף על פי כן נתחייב תיכף מיתה, ולא גרע מח"מ שוגגין דפטור מממון, ועכל"ח נח אות ג'. וערמב"ן וריטב"א ריש מכות דעדי טריפה שהוזמו א"ח מלקות משום לא תענה דגברא קטילא בעי למיקטל, נמצא דכל החיוב מיתה על שעשאו טרפה, (ועי' תפא"י יומא פ"ח אות מ"א דלענין להרוג טריפה לא שייך מה חזית וחיי' קודמין). וצריך עיון ברוצח שהרג ונתחייב מיתה ונעשה נס לנהרג וחי אם זה מציל הרוצח ממיתת ב"ד, וממגילה ז': משמע דבהורג אם יודע בבירור שיחיה אותו אחר כן אפילו אם ימות לשעה ל"ה בגדר רוצח וצ"ע, ועפרד"י בראשית דט"ו., וגם יש להעיר דהא אי לאו קרא ולא ימות הו"א אפילו לא מת כלל רק אמדוהו למיתה נהרג הרוצח, אלא דקרא בא לפטרו, ואם כן אין לנו מיעוט אלא אם לא מת אבל אם מת ממש ורק שחי בתחה"מ אין לנו לימוד לפטרו, והוי כנולד מחדש וכפנים חדשות, או דז"א ואמרינן אגמ"ל של"ה חשוב כמת אלא כישן, והוי כמו שאמדוהו למיתה ולא מת:
ובאמת בברכ"י אה"ע י"ז והובא בפ"ת סק"א נסתפק באשת ר' זירא דקם רבה ושחטי' ובעי רחמא ואחיי', אם הותרה אשתו לשוק דמיתת הבעל מתיר, והיינו נמי כנ"ל אם המיתה הוי מיתה או שינה, ועי' שבת קנ"ו. נולד במאדים יהי' גבר אשד דמא, אמר רבה אנא במאדים הוא, אמר אביי מר נמי עניש וקטיל, ולא הזכיר ממעשה דשחט לר"ז משמע דאין זה בכלל קטלא, ועתו"ס ב"מ קי"ד: ד"ה א"ל, דאליהו דהיה ברור לו שיחייהו היה מותר לטמא, ואי נימא שאין זה מיתה הול"ל בפשיטות שאינו מטמא, וראי' מזה דהוי מיתה. וכן העיר בס' תו"א דאפשר מ"ש והתהלך בחוץ על משענתו, לרמז מ"ש בפסחים ס"ח. עתידים צדיקים שיחיו מתים שנאמר עוד ישבו זקנים וזקנות ואיש משענתו בידו ע"ש, ודרשו משענת של תחה"מ, וכאן י"ל גם כן אפילו אם יעשה נס תחה"מ אעפ"כ ונקה המכה, וע"ע בנדה ע': בן שונמית מה שיטמא מת מטמא ולא חי, וברש"י מה שיטמא לאחר שהחיהו משמע דברגע שמת מטמא:
ובברכ"י הביא ראי' מירושלמי פ' מי שאחזו ה"ג באם לא באתי עד יב"ח ומת קודם ר"י אוסר דאני אומר נס נעשה לו וחיה, ואף דלא פסקינן כן באה"ע קמ"ד ס"ג, היינו דל"ח למעשה נסים מ"מ למדנו דאם אחר שמת נעשה נס וחי אכתי אגידא בי' אשתו זאת, ול"מ מה שמת כיון דלבסוף חי, ועשו"ת נפש חיה אה"ע ג', ובכתו' ס"ב. בעי רחמא וחיה. ועמ"ש בזה בשו"מ תליתאה ח"ב קל"א, ורביעאה ח"ג ע"ז, שאין ראי' מירושלמי די"ל דלא אגידא בי' רק שלא יוכל לקיים התנאי, כיון שחיה אח"כ שוב לא נתקיים התנאי של הגירושין בטל הגט ושוב צריכה להתייבם, ושם נתגרשה כדי שלא תצטרך ליבום, ואח"כ דחה זה דהתנאי הי' שיבא בעודו חי בראשונה אבל במת והותר האישות שוב ל"מ מה שיקיים התנאי אחר שחי שנית, ושפיר כ' הברכ"י ע"ש בזה, ועי' בשו"ת בית יצחק אה"ע ח"א ו' אות י"ד, ברכ"י או"ח ל"ב, בית מאיר אה"ע בקונטרס צלעות הבית סי' א', שו"ת כרם שלמה אה"ע סי' ס"ס, עט סופר כלל פ' פרט ד', שו"ת חסד לאברהם אה"ע ח"ב י"ד, שו"ת אהל יהושע מ"ד, ושו"ת מהרי"א אה"ע ד':
ועי' יבמות פ"ח. אתא גברא וקאי ואת אמרת ל"ת, וקשה אמאי לא נימא דנסים נעשו לו וחיה, וכיון שבא לפנינו אחר שכבר נשאת לאחר אמרינן דהשתא הוא דנעשה לו נס וחי, ושוב אין לו בה זיקה כיון שכבר נשאת לאחר, דאפילו אי נימא דלאחר מיתת הבעל עדיין לא פקע שארית, מ"מ לאחר שנשאת לאחר פקע שארית בעל הראשון לכ"ע, וכמ"ש רס"ג בס' האמונות דלע"ל בתחה"מ כשנשאת לבעל שני תהיה של השני, ועמ"ש בזה בפרד"י ויצא דרי"א., שהבאתי מזהר בראשית כ"א: מכאן נוקבא דאתנסבת בתרין בההוא עלמא אהדרית לקמאי, ועי' תשב"ץ ח"ב קי"ב, ס' לקח טוב כלל ה', ונפ"ח או"ח ל"ב, ועתו"ס ב"ב קי"ד: ד"ה מה ומהרש"א, ובהגהות יד שאול יו"ד שס"ו הביא מס' הנצחון להר"ר ליפמאן ז"ל בפ' וארא אות נ"ג דבעולם התחיה תשאר האשה אצל בעלה האחרון כי מיתת בעלה הראשון דומה לגירושין ע"ש, וכ"כ בחת"ס יו"ד שנ"ה, וע"ע שו"ת מהרש"ם ח"ב קמ"א, קו"א מדע"ת ה' טריפות אות רל"ד, יוסף דעת שס"ו, שד"ח ה' אבילות אות ק"ע, פאת השדה אות י"ד, זכרון יהודה ח"ב קס"א, שו"ת דברי מלכיאל ח"ד ע"ב, ירחון בית ועד לחכמים תרצ"ב סי' ד', ומשנת אליעזר מ"ת בשו"ת סי' ז', ובהסכמת הכל"ח ז"ל על ס' נטע שעשועים העיר עוד מירושלמי פ"י ה"ד מיבמות דאמרינן אחר הוא ודומה לבעל, ואמאי לא אמרינן דנסים נעשה לו כמו שס"ל לירושלמי במגרש על תנאי, ולכן נראה עיקר דלנס ל"ח ואין זה בגדר מיעוט כלל רק ודאי שלא נעשה נס, ועי' חת"ס יו"ד של"ח במעשה דחי א' כ"ה שנים אחר המיתה, ואעפ"כ א"ח לזה ועובר בהלנת מתים, ועמ"ש בזה בפ' בשלח (ט"ו י"ב) באריכות. אמנם במגרש ע"ת הטעם כמ"ש הקרבן עדה דלמא המתנה היה בעל דמיון וחשב שיחיה, ולא רצה בשום אופן בקיום הגט כ"א לאחר שיעברו יב"ח ולא יבוא לביתו, ומש"ה ס"ל לירושלמי דלא תנשא מכח הגט עד יב"ח:
ובס' קוי אור העיר משבת פ"ח. בקול ה' יצאו נשמות ולאחר מ"ת כ' שובו לאהליכם לנשותיכם, ובביצה ה': דייק מזה דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, ואם נאמר דאם מת וחי ע"י נס פקע זיקה לגמרי היאך הותרו בנשותיהם, אע"כ דלא פקע, ובקונטרס זר זהב דחה זאת דבמד"ר יתרו פכ"ט מובא גם כן הא דשבת, ואי' עוד וכי ל"ה גלוי לפני השם יתברך שאין יכולין לעמוד בקולו, אלא צפה שעתידין לעשות ע"ז ושלא יאמרו אלו ראינו שמענו קול ה' ל"ה עושים ע"ז לכן נאמר שמעו עמי ואדברה, וביבמות ל"ו. פסקינן חליצה מעוברת ל"ש חליצה דאגמ"ל לא אמרי', והק' הא פסקינן אגמ"ל, ותי' בנמוק"י דשא"ה שאם בשעת שחלץ הי' ודאי שלא תלד אה"נ דהוי אמינא אגמ"ל, אבל הכא חיישינן שמא באותו שעה הי' ראוי' לילד אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר שתפיל, ועמל"מ פ"ו ה"ג מגירושין, וא"כ היכי שמת ואח"כ חי בנס ל"א אגמ"ל דל"ה מיתה ממש אלא דהוי מיתה מעלי' ונפסקה זיקה ראשונה, אבל בקבה"ת להמד' יודע הי' ה' מתחלה שאם ידבר יצטרך אח"כ להחיותם אמרי' אגמ"ל דל"ה המיתה לחלוטין:
גם י"ל לפמ"ש המהרש"א שם דהי' כחות לפי הטבע, יש שמתים ויש שרק נעשו חלשים, וא"כ י"ל דהם דחיו צוה ה' שילכו לנשותיהם בקידושין הראשונים, אבל הני דמתו הי' צריכים קידושין אחרים. ובס' נטע שעשועים האריך מאד בזה, והביא מהכל"ח ז"ל על הברכ"י או"ח נ"ה שהביא לחקירת החכ"צ צ"ג אם אדם הנוצר ע"י ס' יצירה ראוי לצרף למנין, ותמה מברכות מ"ז: בר"א דשחרר עבדו והשלימו לעשרה ולמה לא ברא גברא ע"ש. ולפמ"ש בתשו' הרשב"א תי"ג אהך דר"ח ור"א הוי עסקו בס' יצירה כל מעלא שבתא ומיברי להו עגלא תלתא ע' סנהד' ס"ה:, דדוקא ביום ו' שהוא יום בריאה דבע"ח יש כח ביד חכמים לברוא ע"י ס' יצירה ולא בשאר זמנים, וא"כ לא מבעי' לרא"ש ברכות שם דהמעשה הי' בשבת לק"מ, דאפי' א"נ דמותר לבראות בשבת, ע' בתו"ש או"ח שמ"ג, ועט סופר שם, אבל בשבת ל"ה יכול לבראות, אלא אפי' אי הי' בחול מ"מ מאן לימא לן שהי' ביום ו', ובלשון הגמ' מגילה ז': "למחר" בעי רחמא ואחי' ועפרד"י וישב דרס"ח. שהארכתי בזה. וע"ע בשו"ת ס' יהושע של"ב, דהא בקידושין בעי קרא דמיתת בעלום מתיר, ובכה"ג בלא מת פשיטא דאשתו אסורה, וע' בעורה שחר אות א' סי' פ"ו, שהביא מחת"ס ח"ו צ"ח דמעולם לא עלה אליהו בגופו למעלה מעשרה, אך נשמתו נפרדה מגופו ועלתה בין מלה"ש וגופו שורה בג"ע התחתון, וביום הבשורה בב"א תתלבש נשמתו בגופו הקדוש, וכל פעם שנתגלה בעוה"ז מלובש בגופו, ואז קובעים הלכתא כמותו, וכשנתגלה בנשמתו כמו ביום המילה אז הוא כמלאך ופטור ממצות כמתים ואין הלכה כמותו וכו', ומעתה כי נשמתו נפרדה מהגוף נפקע האישות ול"ה אשתו. ועס"ח תתשס"ט ובאזולאי, הא כיון דמת אדם נעשה חפשי ממצות רק בסתם אדם, אבל בצדיקים דנקראים חיים לא, ובברכות י"ח. דרבי הי' פוטר בקידוש ב"ב, ובבעה"ת וילך שלקח גבריאל ס"ת ממה שכתב משה במותו, ובמקו"ח שם הק' משבת קנ"א. בדוד מת אין מחללין שבת כיון שמת בטל ממצות והניח בצ"ע. וע' בסדרי טהרות על אהלות דף ה'. בזה, בטל תורה סנהד' ע"ח: שהק' על אוה"ח מגמ' שם, חד אמדוהו למיתה וחי עש"ה:
ובענין הנ"ל במתה וחיה ע"פ נס אי פקע זיקת בעל הראשון, באנו לענין דבר שנתבטל וחזר אח"כ לכמות שהיה אי מקרי חדש, הארכתי בזה בפ' שמות דף ז': ע"ש הרבה חדשות, וע"ע באו"ח תקמ"ו דמותר להחזיר גרושתו בחוה"מ, ובמג"א סק"ג דאין לו שמחה. ובר"מ פ"ז ה"ח ממלכים דאינו חוזר ממלחמה, והמל"מ כ' דה"ה בבית במכרו וחזר ולקחו, ואפ"ל דבאשה דכ' חדשה למעוטי מחזיר גרושתו אבל בבית דליכא מיעוטא אפשר דאפי' מכר וחזר ולקח חוזר ע"ש, ותימה רבתא ממקרא מלא (שופטים כ' ה') אשר בנה בית חדש ולא חנכו כו', הרי דכ' חדש כמו באשה חדשה. ובתיב"ע שם חדתא בתולתא, ופלא דבסוטה מ"ד. אי' דאפי' נשא אלמנה וגרושה חוזר, ועמ"ש בזה בנפ"ח שם. ומ"ש במל"מ לחלק בין נפל הבית ובנאו למכרו וחזר וקנאו, קשה מסוכה כ"ז: ע"ש, וע"ע בזבחים ק"ה. פרים הנשרפים שיצאו וחזרו כיון דהדר הדר, וברש"י דהוי כלא יצאו כלל, ובצ"ד: בתד"ה ל"ש, וסוטה ט"ו: נתאכמו ונתלבנו ובתוס', ובב"ק כ"ט: הכא איסתלק לי' מעשה הראשון, וב"ב ס"ג מכרה וחזר ולקחה אין לו עלי' כלום, וכתו' ע"ג: וגירשה וחזר וכנסה, ועירובין ה', וברש"י ותד"ה סוף, ובהגהות רצ"ח סוכה מ"ד שכחום וחזר ויסדם עש"ה:
באגרוף תרגום בכורמיזא, ובשיח שרפי קודש ח"ד אות ר"ה הביא פי' שאם הרגו בכ"ו רמיזא בשם כ"ו הוי"ה ג"כ מחויב כמו באגרוף, וכורמיזא גימ' אגרף רפ"ד, וע' בשמות דכ"א בענין הריגה ע"י שם המפורש: