Pardes Yosef, Exodus 21:19

אם יקום ויתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא, בכתו' ל"ג: וכי ס"ד שזה נהרג וזה מהלך בשוק, ועי' ברה"ז ומ"ש בזה הרבה בפ' ויקהל (ל"ה ג') מענין חבישה בביהא"ס אי מטעם עונש. ובס' כרם הצבי כ' ע"פ צחות, כי מחויב ליתן נזק צער ריפוי שבת ובושת, אבל הלא גרם לו ביטול התורה ועבודה בחליו ומי ימלא לו חסרונו, וצ"ל דבאמת חוב זה נשאר על המכה ולא ינוקה, ורק אם יקום המוכה ויתהלך בחוץ על משענתו, לא רק שלא יאנח על ביטול התורה שהיה לו בחליו ולהשתדל מה שהחסיר, רק בעודנו עם משענתו בידו יתהלך בחוץ להיות חבר ללצים והולכי בטל ולידע רק מהחדשות היום, אז יורה בעצמו על ידי זה כי המכה אינו אשם בביטול תורתו, ואז "ינקה המכה" לגמרי, רק שבתו יתן ורפא ירפא, רק ההיזק החומרי ישלם ולא יותר, כי מעשה המוכה יוכיחו כי לא הזיקו ברוחניות. והרה"ק מרוזין ז"ל פי' אם יקום (יתעשר, כמ"ש ואת היקום זה ממון), ויתהלך בחוץ (לדרך חדש'), על משענתו (שאמר כחי ועוצם ידי עשה), ונקה המכה, (אם רוצה לעשות תשובה, העצה) שבתו יתן (ממון) ורפא ירפא:
ובב"ק פ"ה. מכאן שניתן רשות לרופא לרפא, וכ' בתוס' דהו"א דחולי הבאה ביד"ש כשמרפא נראה כסותר גזירת המלך קמ"ל דשרי וע' פה"מ לר"מ נדרים פ"ד דרפואה בכלל השבת אבידה, וע' סנהד' ע"ג. לרבות אבידת גופו, ועתשו' הרשב"א תמ"ג, ובס' הדוה"ע כ' דהא אסור לחבול בחבירו וקמ"ל דשרי לצורך רפואה, וכשבת קכ"ט. ששרפו כלים יקרים אחרי הקזה ולרפאות באפר ולא חששו לבל תשחית דהוי לרפואה, ובסנהד' י"ז: עיר שא"ב רופא אין ת"ח רשאי לדור, וע' פה"מ פ"ד מפסחים שחזקי' גנז ס' רפואות מחמת שהי' בו רפואות ע"י צורות עכו"ם וזה אסור, אבל אין ליחס לחזקי' אולת כזו שהעביר בכלל הרפואות, מפני שראה שבנ"א סומכין על רפואות והסירו בטחונם בה', דכי אם ירעב אדם ואוכל לחם עבור זה הוי כמסיר בטחונו בה' וע"ש בתי"ט, וכ"כ במו"נ ח"ג פל"ז, ומצינו חכמי הש"ס שעסקו ברפואות, ע' יומא מ"ט. ר"ח הי' רופא מומחה, וכן שמואל בב"מ פ"ה:, שבת ק"ח., ב"מ קי"ג:, ע"ז כ"ח., וסנהד' צ"ט: וגם מצינו רפואות סגוליות בש"ס, ועתו"ס מו"ק י"א. ד"ה כוורא, דרפואות שבש"ס אינן טובות בזה"ז, ועיש"ש חולין פ"ח סי' י"ב שיש חרם קדמונים שלא לסמוך על רפואות שבש"ס, וע' חי' רעק"א יו"ד של"ו כן בשם מהרי"ל דאין אדם יוכל לעמוד על עיקרן, ואם לא יעלו בידו ילעג על דחז"ל, ועברכ"י או"ח ש"א אי סגולות דוחות שבת, ובשו"ת חיים שאל ח"ב ל"ח אות פ"א הביא כת"י לר' פרץ שכתב בשבת שמות קדושים לסגולה, נר' שיש פלוג' ראשונים בזה. וע"ע רמב"ן בחקתי (כ"ו י"א) בענין רפואות, ופי' בזמן נבואה ל"ה דורשים ברפואות רק בנביאים כמו באסא וחזקי' דגם בחליו לא דרש בה והי' אשם בזה, ואחז"ל כ"ב שנין דמלך רבה אפי' אומנא לביתי' לא קרא (והוא בברכות ס"ד. והוריות י"ד.) ועט"ז יו"ד של"ו סק"א דתמה עלי' דהפשט בגמ' לא קרא כו' שלא נהג כבוד לעצמו ורק הלך לבית האומן, רק דבע"י הוריות בשם גאון א' אי' דה"ק זכות של ענותנותו גרמה שלא הוצרך לאומן, ובברכ"י שם כ' ג"כ דאין לסמוך על נס וצריך לרופא, וכמעט איסור יוהרא יש, וע"ע בהגהות רצ"ח ברכות ד"י, וחו"ה שער הבטחון פ"ד, ובא"ע דרק על מכות ופצעים ולא מחלות שבפנים, וע' פסחים מ"ב. כל מילי דמעלי להאי קשה להאי, ועירובין נ"ד., ובפסחים קי"ג. שלא ישתמש בסממנים, ובירו' תענית פ"ג ה"ו, ותנחומא מקץ סי' י', אוקיר לאסיא עד שלא תצטרך לי', וע' מקור ברוך מבוא פ"ב ס"א, וח"ב ד' תקס"ג., וח"ד תתקכ"א מזה הרבה, וע"ל (כ"ב ל'), ובשלח (ט"ו כ"ו):