עין תחת עין. ערש"י א"ע ורמב"ן, ובב"ק פ"ד. ממון, ובהגר"א אמר דאותיות אחר עי"ן הם פכ"ס והוא כסף, ומרמז שצריך לשלם כסף, ומביאים ג"כ בשם הר"ש מאסטריפאלי ז"ל, ובפ' שופטים (י"ט כ') כ' עין בעין, וי"ל דמלת תחת הונח כשהדבר הראשון איננו והאחרון ממלא מקומו, כמו ותקרא שמו שת כי שת לי אלקים זרע אחר, ואות ב' מורה ששניהם קיימים כמו לא יחלפנו ולא ימיר אותו טוב ברע, וכאן שהכה עינו אמר עין תחת עין, אבל בשופטים דכאש"ז ולא כאשר עשה, וא"כ עדיין יש לו העין אמר עין בעין בב', וע"ס שער בת רבים אמור (כ"ד כ') אריכות, והגר"ש סופר ז"ל אמר דדרך המקרא תחלה, יספר מה שקרה ואח"כ יודיענו העונש כמו מכה איש ומת, וכאן כ' בתחילה "עין" כלו' אם יזיק עין רעהו אזי העונש "תחת עין" כלו' לשלם ממון תחת העין שלו ופח"ח. ונמצא נמי תחת אף שאינו ממש כאותו דבר שהחסיר לחבירו כמו תחת דודאי בנך (ויצא ל' ט"ו), לחפשי ישלחנו תחת שינו (כ"א כ"ו), תחת אשר ענה (תצא כ"ב כ"ט), תחת הנחשת אביא זהב (ישעי' ס' י"ז), וכן כאן ישלם ממון תחת העין, ועכה"צ בזה. וע' מקו"ב מבוא פ"ג ס"ד שמקרא קצר וכמו שכ' ערך עין תחת עין וכו' עש"ה:
וראיתי בקובץ כנסת חכמי ישראל סי' קט"ו שמשו"ה כ' תורה בל' אחר מהמסורה שלא עין ממש, דידוע במצרים הי' נפלגים אנשים בה' כתות, ואם א' עשה מום בהפלגה החמשה עונשו קל לשלם מעט כסף, וכן בדה"י העולם נמצא שהיו מושלים שהכו המשרתים שלהם בלי רחמנות ואם קובל עליו בדין הי' משלם כסף מעט, והי' אדונים שעשו מום בעבדיהם בזדון, ומה נחשב אצלם סכום קטן לשלם, וכדי להראות תקפם, ולכן אם היה כתבה התורה בפירוש שישלם כסף, היו התקיפים בעם בשאט נפש עושים מום במי שיהי' עליו רוגזו, על זה דאגה התורה ונתנה משפט חרוץ בשוה לגדול ולקטן מי שיסמא עין חבירו יעשה לו כאשר עשה, אך אם קרה כי יעור עין חבירו ע"פ רוב במקרה בשגגה אז ישלם, ועי' סנהדרין נ"ח: קץ ידא ובתוס' שם דמדין תורה הוא ע"ש באריכות ובסי' קע"א:
ברמב"ן ואפילו המתרפא נקרא מום עובר, וקראה מום גרב או ילפת כו' עי' טל תורה בכורות מ': דיבלת דקרא הוי מום קבוע ושוחטין עלי', ואפשר דהוי מום עובר על ידי רפואה שעושין להם, וכיון שאין מתרפאין מאליהם הוי מום קבוע כתוס' דל"ה. ד"ה וסימנך: